גירסא להדפסה

לפני שנה וחצי, בכ"ג ניסן ה'תשע"ט, הלך לעולמו בגיל 96 "אדמו"ר השואה" – כך כונה האדמו"ר מקאליב, רבי מנחם-מנדל טאוב זצ"ל, שנקרא כך משום שפעל כל חייו להנציח את זכרם של הקדושים שעלו על המוקד ונספו בשנות השואה. האדמו"ר מקאליב היה אסיר במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו, שם איבד את כל משפחתו והוא עצמו עונה באכזריות. עדות לסבל ולעינויים שספג נשארו על פניו האציליות, שלא היו יכולות להצמיח זקן ואף לא יכול היה להביא ילדים לעולם.

גם נשיא המדינה וגם ראש הממשלה פרסמו הודעות-אבל של כאב על מותו, בהדגישם את דמותו המיוחדת ופעולותיו להנצחת השואה. זכיתי להיות בביתו כמה פעמים וקשה היה שלא להתרשם מעוצמתו של האדמו"ר ופעולותיו הרבות כשעיקר חייו היה להפיץ תורה בכל מקום, בתכנית שנקראה "בר בי רב דחד יומא". בסיום כל התכנסות כזו הכריז האדמו"ר על קבלת עול מלכות שמים ויחד עם כל הצבור קרא 'קריאת שמע' בהתרגשות גדולה וקריאת 'שמע ישראל' היתה אחד מסימני ההיכר שלו. האדמו"ר מקאליב אף כתב אנציקלופדיה על השואה שקרא לה "שמע ישראל". מה גרם לרבי להשקיע בכינוסים כאלו את כל זמנו, כוחו וממונו? התשובה לכך היא, שזה היה נדר שנדר במחנה ההשמדה אושוויץ, שאם ייצא חי מהתופת, יזעק וילמד וישמיע את אותו 'שמע ישראל', שזעקו רבבות אלפי ישראל בדרכם האחרונה בגיהנום עלי אדמות באושוויץ.

לאחר השואה הרבי מקאליב הניף את דגל 'קריאת שמע' לזכר זעקות הנספים ולזכרם של מיליון-וחצי ילדים, שכל חטאם היה שהיו ילדים יהודים ובטרם נרצחו רבים מהם קראו 'שמע ישראל'. קריאה מרגשת זו ליוותה את הרבי מקאליב כל ימיו.

הפסוק 'שמע ישראל' חוצה מגזרים דתיים וחילוניים, קרובים ורחוקים, וכמעט אין יהודי שלא יודע ומרגיש זהות מלאה ל'שמע ישראל'.

בשנת תשל"ב התקיים פסטיבל זמר חסידי ראשון, שבו הופיעו זמרים מכל קשת החברה הישראלית. אחד הלחנים שהלהיבו את הציבור הישראלי היה הלחן 'שמע ישראל' בביצועו של הזמר צביקה פיק. כמו כן הפזמונאי יוסי גיספן חיבר מילים מרגשות לאחר הלינץ' ברמאללה בשנת 2001 הבנויות על 'שמע ישראל' והמילים הם – "כשהלב בוכה רק אלוקים שומע, הכאב עולה מתוך הנשמה. אדם נופל לפני שהוא שוקע, בתפילה קטנה חותך את הדממה, שמע ישראל אלוקי אתה הכל יכול, נתת לי את חיי נתת לי הכל, בעיניי דמעה הלב בוכה בשקט, וכשהלב שותק הנשמה זועקת. שמע ישראל אלוקי עכשיו אני לבד, חזק אותי אלוקי עשה שלא אפחד. הכאב גדול ואין לאן לברוח, עשה שיגמר כי לא נותר בי כוח. כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת, האדם רואה את כל חייו פתאום. אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת, לאלוקיו קורא על סף תהום. שמע ישראל אלוקי…".

בפרשתנו, פרשת 'ואתחנן', הנקראת "שבת נחמו", מופיעה מצוות 'קריאת שמע'. הפסוק הראשון הוא המזוהה ביותר עם היותך יהודי – "שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְקֹוָ֥ק אֱלֹק֖ינוּ יְקֹוָ֥ק׀ אֶחָֽד".

מה הסיבה שהיא מופיעה מיד אחרי עשרת הדברות?

על כך כותב רבי מנחם בן בנימין רקאנטי [1250-1310] , שהיה מקובל ופוסק מהעיירה רקאנטי שבאיטליה –

"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד – הפסוק הזה שורש האמונה, ועל כן הזכירו אחר עשרת הדברות ופירוש הדבר אנו מודים שהשם המיוחד הוא אחד בעליונים ובתחתונים ובששה קצוות, וכשם שהוא אחד כך כנסת ישראל אומה יחידה מיוחדת לו".

ומדוע בפסוק כל כך קצר מופיע שלש פעמים שם ה' – "ה' אלוקינו ה'"?

מובא בשם הרוקח, הרב ר' אליעזר מגרמייז"א  (1160-1240) –

"ה',- קודם העולם, אלקינו -בעולם, ה',- לאחר העולם…".

נשתדל במאמר זה ללמוד על קריאת קודש זו, שנאמרת בהזדמנויות שונות בעבר ובהווה היהודי – 'שמע ישראל' פותחת את שידורי הבוקר ברדיו הממלכתי, היא נשמעת בזמן שמחה בברית מילה מפי אבי הבן, בתפילה פעם בבוקר ופעם בערב, לפני שהולכים לישון וכמובן – מתעצמת עם הקריאה המרגשת בסיום תפילת נעילה ביום הכפורים.

מתי זה התחיל, מה המיוחד במשפט זה ומדוע הוא זכה להיות 'הצהרת היהדות' החשובה ביותר?

הראשונים שקראו 'שמע ישראל' עוד טרם שהפכה למצוות עשה של קריאת שמע, אלו בני יעקב אבינו, במעמד המרגש בו אביהם נפרד מהם לפני מותו. בקריאתם זו של 'שמע ישראל' הצהירו הצהרת אמונה בקב"ה, שמשמשת עד היום ל'שבועת האמונים' בקב"ה, כפי שמספר רבי אלעזר בן אחוי במדרש בראשית רבה (וילנא) פרשת ויחי –

"…מכאן זכו ישראל לקריאת שמע, בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקדוש ברוך הוא ?אמרו לו 'שמע ישראל אבינו' כשם שאין בלבך מחלוקת על הקדוש ברוך הוא, כך אין בלבנו מחלוקת. אלא ה' אלהינו ה' אחד אף הוא פירש בשפתיו ואמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,' רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל הדא הוא שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד".

מה כוונת יעקב 'אם יש להם מחלוקת על הקב"ה' – וכי אדם חולק על הקב"ה? אלא נלע"ד, שכוונת השאלה שלמרות כל מה שעבר עליכם, האם אתם כועסים על הקב"ה? האם יש ביניכם מחשבה שאתם הייתם נוהגים אחרת מהקב"ה? האם אתם חולקים על צורת הנהגתו בעולם? ועל זה ענו לו האחים: כמו שלך אין מחלוקת ותרעומת על הקב"ה למרות כל מה שעברת בחייך, אז גם לנו אין מחלוקת וטרוניא על הקב"ה. זו כוונת העומק בהצהרת 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' – הוא אחד גם כשטוב לנו וגם כשנראה שרע לנו.

אותה שבועת נאמנות של בני יעקב שימשה במשך כל הדורות, כאשר יהודים עמדו לפני גזרת מוות אלו היו מילותיהם וזעקתם האחרונה של המובלים למוות. אלו היו מילותיו האחרונות של גיבור ישראל רב-סרן רועי קליין הי"ד, לפני שנשכב על הרימון להציל את חייליו במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.

מי שהניח את היסודות לקריאה זו של 'שמע ישראל' של קבלת גזר הדין בלי מחלוקת עם הקב"ה, אפילו לפני הליכה למוות, היה רבי עקיבא שמעשהו שימש מודל ואבן-יסוד לכל מוסרי הנפש בכל הדורות. וכך מספרת הגמרא במסכת ברכות (ס"א:) –

"בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך ב'אחד' עד שיצתה נשמתו ב'אחד'. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד".

אחרי שראינו שקריאת 'שמע ישראל' היא אבן היסוד של החיבור ליהדות, נדגיש שזו לא רק ענין של רגש, אלא זו מצוות עשה ואחת מתרי"ג מצוות והיא עיקרה של מצוות קריאת שמע.

הרמב"ם בספר המצוות (מצוות עשה ב') כותב –

"והמצווה השניה היא הציווי שצוונו באמונת הייחוד והוא שנאמין כי פועל המציאות וסבתו הראשונה אחד והוא אמרו יתעלה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד…הוציאנו מן העבדות ועשה עמנו מה שעשה מן החסד והטוב על מנת שנאמין היחוד כי אנחנו חייבים בזה…".

משום כך פוסק הרמב"ם, ואחריו ה'שולחן ערוך', שאם לא כיוון באמירת הפסוק 'שמע ישראל' לא יצא ידי חובת המצווה, מה שאין כן שאר הקטעים של קריאת שמע. וזה לשון הרמב"ם (הלכות קריאת שמע ב', א') –

"הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיון לבו יצא..".

ומה יש לכוון באמירת פסוק זה? זו קבלת עול מלכות שמים, פירוש: שמקבל ומאמין שכל מה שקורה בעולם באופן כללי ובאופן פרטי הכל מה' יתברך, בין מה שחושב שזה טוב לו ולעולם ובין מה שכרגע נראה לא טוב. ואיך אנו יודעים שאדם קיבל על עצמו עול מלכות שמים? על כך אומרת הגמרא ברכות י"ג:) –

"תנו רבנן: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד – זו קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא. אמר ליה רב לרבי חייא: לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים. אמר ליה: בר פחתי! בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים".

האקט הזה שכולנו מכירים לשים את הידיים על העיניים הוא ביטוי לקבלת עול מלכות שמים, שבשעה שאדם שם את ידיו על עיניו מבטא שהוא מתנתק מהמציאות וכל כולו כוונה באמירה שה' הוא האחד והיחיד.

בגמרא (ברכות י"ד:) מדריך אותנו רבי יוחנן כיצד לקיים את מצוות קבלת עול מלכות שמים בשלמות, וזה בשילוב דברים נוספים. וזה לשון הגמרא שם –

"ואמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה".

זו הסיבה שנוהגים להאריך בפסוק 'שמע ישראל' באות דל"ת של המילה "אחד", כפי שמובא בגמרא (שם דף י"ג:), שממליך עליו את הקב"ה בארבע רוחות השמים על כל צדדי העולם ומה שמתרחש בו הכל מה' יתברך.

"תנו רבנן: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד – עד כאן צריכה כוונת הלב, דברי רבי מאיר. אמר רבא: הלכה כרבי מאיר. תניא, סומכוס אומר: כל המאריך באחד – מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב: ובדלי"ת. אמר רב אשי: ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי [חייא בר אבא] חזייה דהוה מאריך טובא. אמר ליה: כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, תו לא צריכת".

קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע ישראל צריכה להיות אבסולוטית ואם יש לך מי שנחשב שהוא בעצם כאדון שלך אתה לא מחויב בק"ש.

ולכן בירושלמי (ברכות פ"ג הלכה ג') פוטרים את העבד מק"ש מהסיבה הזו וכן מתפילין [שבגלל הפרשיות שבתוכה נחשבות לקבלת עול מלכות שמים ]. וזה לשון הירושלמי שם –

"משנה: נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין… גמ'….עבדים מניין [שפטורים מק"ש]? שנאמר 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד', את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא, יצא העבד שיש לו אדון אחר".

הצהרת 'שמע ישראל' כל כך נשגבה, כי היא נאמרת גם במצבים הכי אמתיים של החיים, במקום שאדם נדרש לתת את היקר ביותר לאדם וזה חייו, במקום שאין לך שום תועלת מעשית ובזה האדם יותר גבוה מהמלאכים, כפי שאומרת הגמרא (חולין צ"א:) –

"חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה – בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא – פעם אחת ביום, …וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר: שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות".

מלאכי השרת אינם עומדים בשום מבחן של החיים, מה שאין כן בני אדם הצריכים להודות ולשיר שירה בכל רגע ובכל שעה, גם שאין כח ואין מצב-רוח לשיר. וכן בכל יום להצהיר אמונים לקב"ה וכבר אחרי שתי מילים מזכירים את ה'.
יעקב אבינו טרם מותו – מה שהיה חשוב לו ביותר לדעת בטרם נפרד מבניו ומהעולם הזה, שכל בניו נשארים אמונים לבורא עולם, לה' אחד ושמו אחד, שאין בזרעו שום פסול ואין חלילה עבודה זרה. ועל כן הצהרת הבנים 'שמע ישראל' משמעה, שאנחנו כולנו מאוחדים באמונת אומן ובצור ישראל וה' הוא האלוקים. וזה לשון המדרש אגדה (בובר, דברים ואתחנן פרק ו', סימן ד') –

"שמע ישראל. בשעה שבא [יעקב] לגלות את הקץ, דכתיב האספו ואגידה לכם (בראשית מט א), וכשרצה לגלות את הקץ נסתלקה ממנו רוח הקודש, מיד התחיל להצטער, אמר בני שמא יש בכם פסול, או יש במיטתי פסול, כשם שהיה [בן] רשע לאברהם, והוא ישמעאל ובני קטורה, וכן ביצחק עשו ואליפז, ולכך נסתלקה ממני שכינה, מיד אמרו לו [בניו] שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

ובלשון יותר ברורה וחד משמעית לדעת תרגום יונתן –

"…והיה כיון שהגיע זמנו של יעקב אבינו להאסף מִתוך העולם היה פוחד שמא יש בבניו פסול קרא אותם ושאלם שמא יש בלִבכם עקמומיות השיבו כולם כאחד ואמרו לו שמע ישׂראל אבינו ה' אלקינו ה' אחד, ענה יעקב ואמר ברוך שם כבודו לעולמי עולמים" (כתר יונתן דברים, פרק ו', פסוק ד').

לסיום, נעורר רק לצורת הכתוב, ששתי אותיות מופיעות באותיות גדולות -האות עי"ן שבמילה "שמע" והאות דל"ת במילה "אחד". על כך כותב רבי יעקב בעל הטורים –

"ע' דשמע גדולה. שע' שמות יש לישראל (מדרש שה"ש זוטא) ונתן להם תורה שיש לה ע' שמות (שם). ונדרשת בע' פנים (במדב"ר יג טו) להבדל מע' אומות".

למדנו שלאות אחת מוגדלת יש ארבע כוונות, לומר שיש לעם ישראל שבעים שמות וכמובן כל שם מבטא עוצמה אחרת וכן תורה שיש לה שבעים שמות שיורדת לכל הכוחות בעולם וכן שבעים פנים לתורה היא מסוגלת להתייחס למצבים שונים ומשתנים ולכולם יש מענה וכמובן לציין שעם ישראל נבדל משבעים אומות.

והסיבה לדל"ת גדולה ידועה יותר, כפי שכותב בעל הטורים –

"ד' גדולה. לומר לך שתמליכהו עליכם בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם (ברכות יג ב), וגם שלא תטעה בר'. וכן דלא תשתחוה לאל אחר".

ולסיום מוסיף רבי יעקב בעל הטורים פירוש נוסף לצירוף שתי האותיות המוגדלות –

"דבר אחר: ע' ו ד' גדולה הרי 'עד' וזהו אתם עדי נאם ה' (ישעיה מג י) וגם הקדוש ברוך הוא הוא עד לישראל כדכתיב (מלאכי ג ה) והייתי עד ממהר".

ונסיים בסיפור מרגש, שמיוחס לשני אישים דגולים – האחד הוא הרב הראשי הרב יצחק-אייזיק הרצוג זצ"ל והשני הרב יוסף-שלמה כהנמן זצ"ל ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, שלאחר השואה נסעו למרחבי פולין, כדי להחזיר לחיק היהדות ילדים שהוסתרו במנזרים על ידי הוריהם כדי שינצלו ולא יילקחו להשמדה. בחלק מהמנזרים אף לא הורשו להיכנס ולחפש ובאלו שאפשרו היה קשה לזהות מי יהודי ומי לא. כששני הרבנים הגיעו למנזרים, השתדלו להגיע בזמן שהילדים הלכו לישון ואז קראו בקול רם "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ומה שהתרחש גרם לכולם להלם מוחלט. ילדים קפצו מהמיטות וצעקו 'טאטא' 'מאמא' [אבא, אמא], כפי שהיו נוהגים לומר 'קריאת שמע על המיטה' בביתם והיו בטוחים שההורים שלהם באו לקחתם וכך זוהו כיהודים, וכאן כבר לכנסיה לא הייתה ברירה והשיבו את הילדים לחיק היהדות.

נתפלל לרפואה שלמה לכלל ישראל ולעולם כולו מהנגיף שגורם טלטלה גדולה לחיי השגרה ונתנחם בדברי הנביא השבת "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם.. והיה העקוב למישור..", אכי"ר.