סיפר הגר"י גריינמן על בעל מוסד לקירוב רחוקים, שהגיע אל מעונו של הגאון, רבי חיים קנייבסקי, כדי להתייעץ עמו. במהלך השיחה, פירט באוזני הגר"ח את בעיותיו הכלכליות הקשות: "אני מצוי בחובות גדולים המסתכמים בסכומים של 24 אלף דולר", הוא אמר. "אני לא יכול להמשיך עם מלאכת קירוב הרחוקים, זה מקשה עליי ועל חיי משפחתי".
הגר"ח שמע במשך דקות ארוכות את דבריו והשיב לו בחיוך: "אם אתה עוסק בקירוב, תמשיך למרות הקשיים הרבים. הכל יהיה בסדר". וכך, מביתו של הגר"ח הוא יצא עם החלטה חד משמעית להמשיך בדרך שעסק בה.
לא עברו מספר שבועות ומבנה המוסד הממוקם בגוש-דן היה צריך לעבור שיפוץ קל. בעל המוסד החליט לגשת למלאכה ותוך כדי השיפוץ הוא הבחין במספר עכברים המתרוצצים במקום.
בעל המוסד כבר לא ידע את נפשו אך זכר את דברי הגר"ח והמשיך הלאה במלאכת השיפוץ. הוא רכש פיתיון לעכברים כדי לבדוק היכן המקום בו הם שוהים בתוך המבנה. לאחר שגילה כי מאחורי אחד הארונות ישנו חור קטן. הוא הרחיב אותו וגילה בה משפחת עניפה של עכברים. מאחוריהם גילה שני קופסאות מאובקות שהיו מלאים במטבעות כסף ישנות. בתחילה היה בטוח כי מדובר במטבעות ששוויון אפסי אך לאחר שפנה למומחה עתיקות גילה כי מדובר במטבעות מזמן הבריטים וכי כל מטבע שווה 160 דולר. במקביל הוא פנה לרב יהודה-אריה שוורץ, רב שכונה בקרית-הרצוג ב"ב, כדי להתייעץ איתו אם מותר לו לעשות שימוש במטבעות. יחד הם עסקו בסוגיה בפרק אלו מציאות שם תוספות פוסק כי מותר לעשות בהן שימוש.
הוא חזר לביתו, ספר את המטבעות וגילה כי יחד בשתי הקופסאות ישנם 150 מטבעות, הסכום הגיע ל24 אלף דולר בדיוק: הסכום, אותו היה חייב.
רק אז הבין את דברי הגר"ח: "תמשיך בקירוב ויהיה בסדר.
האם כדאי לשמוע עצה מגדולי עולם? על זה אין שאלה! שומע לעצה חכם. ברם, האם חובה לשמוע בקול חכמים בדברים שאינם הלכה?
בפרשתנו ישנו פסוק אחד שמקבע את החובה לשמוע לקול חכמים –
"עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל".
האם החובה לשמוע בקולם הוא גם בדברים שאינם קשורים להלכה ממש, למשל במנהגים, תקנות או גזרות ועד ענייני פרנסה, שידוכים וכדומה. ברור, שהפסוקים עצמם מתכוונים אך ורק להלכה וכן הסביר תרגום יונתן [מתורגם לעברית על כתר יונתן] –
"על מאמר התורה שילמדוכם ועל הלכות מִשׁפט שיאמרו לכם תעשׂו ולא תִסטו מִן הדבר שיגידו לכם ימינה ושׂמאלה…בכל מצווה לשמוע להן אפילו בגזרות ותקנות שהרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו גזירות ותקנות ומנהגות שיורו בהן לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם…'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך' זו הקבלה שיקבלו איש מפי איש. מכאן אמרו חמורים דברי חכמים שכל העובר על דבריהם כעובר על דברי תורה ועוד חמורים דברי חכמים מדברי תורה שדברי תורה יש בהן קלות וחמורות ודברי חכמים כולן חמורות..".
לדעת הריב"ש (מגדולי הראשונים מבעלי התוס'), החובה לשמוע בקול חכמים הוא גורף וכולל כל הדרכה שאנו מקבלים מהם וכך כותב בספרו 'יוסף בכור שור':
"על – פי – התורה: "תורה" בכל מקום לשון – מוסר – והוראה, כמו "ואל תטוש תורת – אמך".
ונשאלת השאלה – מה הכוונה שלא לסור ימין ושמאל? נכון הוא, שדברי רש"י מוכרים ואינם פשוטים כל עיקר. לדעתו צריך לשמוע בקולם גם אם הם טועים –
"אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל".
דברי רש"י לקוחים ממדרש אגדה וזה לשון מדרש אגדה (בובר, דברים פרשת שופטים פרק י"ז סימן י"א):
"ימין ושמאל. אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל, או שמאל שהוא ימין, אל תסור מדבריהם".
רבי שבתי משורר בס [1641-1718], מחבר 'שפתי חכמים', מצנן את האמירה שיש לשמוע להם גם כשהם טועים, שהרי לא הם טועים אלא רק נדמה לנו שהם טועים וזה לשונו –
"…דהכי פירושו אפילו אם אומר לך על ימין שאתה סבור שהוא שמאל ועל שמאל שאתה סבור שהוא ימין שתשמע לו ולא תתלה את הטעות בו אלא בך כי השם יתברך נותן רוחו על משרתי מקדשו תמיד וישמרם מכל טעות שלא יצא מפיהם כי אם אמת…".
הרב יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג (1785 – 1865) מרבני גרמניה במאה ה-19 ומחבר הספר 'הכתב והקבלה', הולך בדרכו של ה'שפתי חכמים', אך נחרץ בכך שאם ברור שהחכמים טועים אין לשמוע בקולם ואף מעיז לומר שצריך לתקן את לשון רש"י וזה לשונו –
"ימין ושמאל. אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל…פי' דלפי מראה עיניך הם טועין בדין מ"מ תשמע להם; אבל אם ידוע בודאי שהם טועים, כבר אמרו בירושלמי (רשפ"ק דהוריות) אם יאמרו על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין אין לשמוע להם ולשון רש"י כאן צריך תיקון.
הרמב"ן מסביר ומרחיב את פרושו של רש"י, כדי שנבין שאכן גם אם בית דין או מורי ההוראה טועים במאת-האחוזים, עלינו לשמוע בקולם משום שהתורה ניתנה בכתב והכתב סובל הרבה פירושים. ולכן, יש לשמוע בקול בעלי הסמכות, גם אם אנו בטוחים שהם טועים, אחרת זו אנרכיה מוחלטת ועלינו לבטוח שישנה השגחה פרטית על משרתי ה'. וזה לשונו –
"ימין ושמאל – אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש"י. וענינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם ר"ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה א): והצורך במצווה הזאת גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו) להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי (שופטים קנד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם".
הריב"א מגדולי הראשונים נוטה לצמצם את הפירוש הגורף, שאכן יש לשמוע בקול חכמים גם אם הם טועים בוודאות, וטוען שהכוונה בתקנות שתקנו שלכאורה לאדם הרגיל נראה שזה נגד תורה אז עליו להבין שהתורה נתנה כח לחכמים לתקן תקנות –
"…תימא וכי שומעין לחכם שאומר על טמא טהור ועל אסור מותר? אלא ע"כ פתרונו על גזרות חכמים ותקנותם על ימין שהוא שמאל כגון תקיעת שופר שאינה דוחה שבת וכן הרבה ועל שמאל שהוא ימין כגון שניות לעריות וכן הרבה …:"
רבי אפרים מלונצי'ץ בפירושו 'כלי יקר' מרחיב ומעמיק להסביר, איך אפשר לקבל ולשמוע את דברי חכמים אם הם אומרים על ימין שהוא שמאל. הרעיון הכללי הוא, שלכל מטבע יש שני צדדים ולכל ימין יש צד של שמאל ולכל שמאל יש גם צד ימין. במילים אחרות, לכל איסור יש גם צד היתר וכן להיפך. ולכן, החכם יודע מתי להשתמש בצד השני, למשל במצב חרום וכדומה, ולכן התורה נתנה להם כוח לפסוק במקרים מסוימים לפי הצד השני שקיים בנושא. וכך מבאר –
"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. פירש רש"י אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל וכו'. ובטעם דבר זה נתקשו המפרשים ונתנו טעמים רבים ….וכפי האמת אין אני רואה שום קושי בדבר כי כבר אמרו חז"ל (חגיגה ג ב) שמא יאמר אדם הואיל והללו מטהרין והללו מטמאין הללו אוסרין והללו מתירין היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר ניתנו מרועה אחד (קהלת יב יא) כולן אל אחד נתנן ….וסוף סוף היאך אני למד תורה,? אלא ביאור הדבר הוא שבכל דבר טומאה וטהרה יש כמה פנים לטהרו, וכמה פנים לטמאו, ואם התורה טהרתו הוא מפני שהצדדים המראים פני טהרה הם מרובים יותר מן הפנים המראים פני טומאה וכן להיפך, והוא הדין בדבר מותר ואסור, וכשר ופסול, ומטעם זה אמרו חז"ל (סנהדרין יז א) שאין ממנין לסנהדרין עד שיודע לטהר השרץ מן התורה, וטעמו של דבר שאם לפעמים צריכין להוראת שעה לפסוק נגד התורה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קיט קכו), אז יכול החכם או הנביא לצרף לסברת עת לעשות לה' אותן מיעוט סברות שכבר נדחו מחמת הרוב ולילך אחר המיעוט כהוראת אליהו בהר הכרמל…כי נתן ה' כח גם לבית דין שלמטה לעשות סברות לכאן ולכאן …ועל כן יפה אמרו חז"ל (חגיגה ג ב) עשה אוזנך כאפרכסת וקנה לב לשמוע דברי המטהרין ודברי המטמאין, כי כפי האמת כל אדם צריך לכל הסברות כי אי אפשר לו להיות מן הסנהדרין עד אשר יהיה ידו בכל הסברות, ומטעם זה ראוי לקבל מהם אפילו אם אומרים על ימין שהוא שמאל מצד אותן סברות הנוטים גם לצד שמאל וזה דרך נכון מאד".
רבי משה אלשיך טוען, שבדברים הרגילים שהחכמים מורים לנו על ידי סברת הדעת, במידות שהתורה נדרשת בהם או לימוד מהכתוב, ברור שאנו סומכים עליהם וברור לנו כשהם אומרים ימין זה ימין ושמאל זה שמאל.
דרשת הספרי, שרש"י ורבים מן הראשונים קיבלו זאת כפשט הכתוב, שאומר על שמאל שהוא ימין וכו', עולים על אותן הלכות שמוגדרות 'הלכה למשה מסיני' וזה לשונו:
"…והיא מה שהם הלכה למשה מסיני, ועל זה אמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך, שאינם רק הגדה שיגידו מה שהיה ולא שהם חידשו. ועל בבא זו הוא שהוצרכו לאמר אשר יאמרו לך תעשה אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל, …אך במה שאין לו טעם כלל שהוא הלכה למשה מסיני בלי טעם, בזה אפשר יגדל הזרות לשכל אדם עד גדר זה או קרוב אליו, וצוה יתברך כי גם על גוזמא כזאת לא נסור ממנה. והוא מאמרם ז"ל (מנחות כט ב) שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה פלפולו של רבי עקיבא בבית מדרשו וחלש דעתו, עד שהראה לו כי אחר שהיו מקשים ומתרצים וחוזרים ומקשים עד בוש וכשלא היו מוצאים תשובה היו אומרים הלכה למשה מסיני, אז בשמעו נתיישבה דעתו באומרו שהיו צריכים אליו. הנה כי בדבר שלא היו יכולים למצוא טעם הוא אשר מייחסים אותו להיות הלכה למשה מסיני, ועל כן עליו הוצרך פה להגזים בצווי קיומו".
לסיום נאמר, שהנושא של שמיעה בקול דברי חכמים הוא רחב-יריעה ולא נוכל לדון בכל היקפו במאמר זה. ובע"ה נזכה לקיים אמונת חכמים בדברים שכולי-עלמא מסכימים עליהם.
שבת שלום לכל בית הישיבה