להדפסת דבר התורה לחצו כאן

מאמר זה נכתב באסרו-חג פסח, לקראת שבת 'אחרי מות', ושאחריו ביום ראשון בערב מציינים במדינת ישראל את 'יום השואה והגבורה' ושבוע לאחר מכן מציינים את יום העצמאות השבעים-ושש למדינת ישראל. ימים אלו, כבר קראו להם במחוזותינו 'עשרת ימי התשועה', מ'יום הזיכרון לשואה ולגבורה' דרך 'יום הזיכרון לחיילי צה"ל' ועד 'יום העצמאות' הבעל"ט.

רש"י בפסוק הראשון של פרשתנו [פרק ט"ז, פסוק א') שואל, מדוע ההלכה שנאמרה למשה רבנו שלא ייכנס בכל עת למקדש, הודגש בה שהיא נאמרה לאחר מות שני בני אהרון, וכי מה זה משנה מתי נאמרה? ואם היתה נאמרת לפני מותם, אז ההלכה הייתה אחרת?

עונה רש"י –

"…היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו, משל לחולה שנכנס אצלו רופא. אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו, אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני. זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן".

אפשר ללמוד מכאן, שאינה דומה שמיעה כללית סתמית, לבין ידיעה פרטנית מוחשית ובוודאי כשהאדם מכיר אישית את החולה שמת ויודע שמה שגרם למותו הוא מזה שלא שמע להוראות הרופאים ולא נהג בדרכי הבריאות, וזה כמובן גורם לחבר לקבל החלטה נכונה ולנהוג נכון על פי עצת הרופאים.

אי אפשר להתעלם מהשאלה שמנסרת בחלל האויר, איך שני צדיקים כמו בני אהרון נספו. שאלה זו מהדהדת בכל הדורות – צדיק ורע לו רשע וטוב לו??

שאלה זו בשיא עצמתה נשאלה גם אחרי השואה ואחרי כל מלחמה וכן בימים אלו, לאחר האסון שקרה בשמחת תורה, היאך נפלו צדיקים וגיבורים אחרים אף שאינם ידועים בהקפדה על כל קוצו של יו"ד?

לענ"ד, מדרש-רבה נותן תשובה אחרת לשאלת רש"י בה פתחנו, וזה גם יענה על שאלתנו. וזה לשון המדרש –

"אחרי מות שני בני אהרן, ר' שמעון פתח: (קהלת ט) הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע, לצדיק זה נח שנאמר בו (בראשית ו) איש צדיק. אמר ר' יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: נח כשיצא מן התיבה הכישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו, ולרשע זה פרעה נכה כיון שביקש לישב על הכסא של שלמה לא היה יודע מנהגיו הכישו ארי ושברו זה מת צולע וזה מת צולע. היינו דכתי' מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב" (ויקרא רבה על פרשתנו  פרשה כ סימן א).

לדעת המדרש התורה רוצה ללמד אותנו בהדגישה את מותם של בני אהרון  , שבאמת אין לנו יכולת לדעת מה סיבת המוות של הרשע או הצדיק. אנו כבני אדם יודעים, שאין הבדל ועונש יכול לחול גם על צדיק וגם על רשע באותה המידה והמדרש מביא דוגמאות רבות וביניהם גם מה שקרה לבני אהרון, שהיו צדיקים, לבין אותו עונש שקיבלו בני קורח שהיו רשעים. וזה לשון המדרש שם בהמשך –

"ד"א מקרה אחד אלו בני אהרן דכתיב בהון (מלאכי ב) בשלום ובמישור, לרשע זה עדת קרח דכתיב בהון (במדבר טז) סורו נא וגו' אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופין ואלו נכנסו להקריב שלא במחלוקת ויצאו שרופין".

בימים הקדושים בהם אנו נמצאים, אנו רואים בעינינו כיצד עצמות יבשות מקבלות חיים. דור השואה והתקומה רואה בחוש את הנבואה המאוד מיוחדת של הנביא יחזקאל – ולא רק משמיעה סתמית – אלא מרגיש ומבין ורואה כיצד מתקיימת  ממש לעינינו בימינו הלכה למעשה וכיצד עם-ישראל חוזר לארצו ומתקיים קיבוץ-גלויות עם כל הסיבוכים והאתגרים והמלחמות. ולמרות האנטישמיות הגואה, מתקיים בנו "ותחזינה עינינו בשובך לציון", חזון העצמות מתקיים לעינינו ממש ואיננו מבינים מה הזכויות של אלו מול אלו, אלא רואים השגחה מיוחדת על עם-ישראל, בהם גם רשעים הזוכים ל'נחלת שבעה', ומצד שני צדיקים גמורים המשלמים מחיר אישי ומשפחתי מאוד יקר. ברם, חובה עלינו לראות את התהליך כולו של חזרת עם-ישראל לארצו, בלי שאנו מבינים בתוך התהליך את כל הפרטים האירועים והנסיבות.

נקרא קצת ונתרגש מנבואת 'העצמות היבשות' של הנביא יחזקאל (פרק ל"ז). פרק זה נאמר תמיד בטקסי יום הזיכרון לחיילי צה"ל ליד הכותל וכן ביום העצמאות בטקסים השונים:

"הָיְתָ֣ה עָלַי֘ יַד־יְקֹוָק֒ וַיּוֹצִאֵ֤נִי בְר֙וּחַ֙ יְקֹוָ֔ק וַיְנִיחֵ֖נִי בְּת֣וֹךְ הַבִּקְעָ֑ה וְהִ֖יא מְלֵאָ֥ה עֲצָמֽוֹת:(ב) וְהֶעֱבִירַ֥נִי עֲלֵיהֶ֖ם סָבִ֣יב׀ סָבִ֑יב וְהִנֵּ֨ה רַבּ֤וֹת מְאֹד֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבִּקְעָ֔ה וְהִנֵּ֖ה יְבֵשׁ֥וֹת מְאֹֽד:(ג) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲתִחְיֶ֣ינָה הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה ?וָאֹמַ֕ר אֲדֹנָ֥י יְקֹוִ֖ק אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ:(ד) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל־הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְקֹוָֽק:(ה) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק לָעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶֽם:(ו) וְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּדִ֜ים וְֽהַעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָרַמְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:",,,,, (יא) וַיֹּאמֶר֘ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ:(יב) לָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִק֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־ אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:"(יג) וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֣י יְקֹוָ֑ק בְּפִתְחִ֣י אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וּבְהַעֲלוֹתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּֽי:(יד) וְנָתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֞ם כִּי־אֲנִ֧י יְקֹוָ֛ק דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־יְקֹוָֽק:"

נציב שרות המדינה, הרב פרופסור דניאל הרשקוביץ הי"ו, ביקר בארצות-הברית בהיותו שר בממשלת ישראל ובין השאר סיפר שם, שכשהיה נער תמיד דמיין וחיבר בין 'חזון העצמות היבשות' לבין השואה והתקומה וכיצד העצמות היבשות של שרידי השואה קורמות עור וגידים בארץ ישראל.

בין השומעים את הרצאתו בבית הכנסת שבקונטיקט כאורח הקהילה, היה אדם כבן שמונים מרשים בהופעתו והציג את עצמו כמי שהיה רב הקהילה כאן בבית הכנסת ושמו ויליאם כהן ואז אמר לו שסמרו שערותיו כשדיבר על הדמיון שלו כילד על 'חזון העצמות היבשות' של יחזקאל – ומיד הסביר את דבריו וכה אמר לפרופ' הרשקוביץ:

"יש לי ידיד בן גילי שגר בניו-יורק ושמו הרשל שכטר, שהיה בזמן מלחמת העולם השנייה הרב של דיוויזיה אמריקאית ששחררה את מחנה 'בוכנוולד'. אני מדבר עם הרב שכטר כמעט כל יום וממש בכל פעם חוזר לחוויה שהייתה לו כששחרר את מחנה בוכנוולד וראה את אותם ניצולים, שלדי אדם, ומצא את עצמו אומר את הפסוקים של 'חזון העצמות היבשות' ושואל כדברי הנביא – 'התחיינה העצמות היבשות האלו?'.

הרב דניאל הרשקוביץ הקשיב בהתרגשות לדבריו והשיב לו:

"כעת שערותיי סומרות! אם חוזרים לאותו יום ששוחרר המחנה, התאריך היה אחד-עשר באפריל בשנת אלף תשע-מאות ארבעים-וחמש. הניצולים לא האמינו למראה עיניהם כשהגיעו חיילים במדים שונים שאינם נאצים וחששו בתחילה לגשת אליהם. ואז הרב שכטר כרב הצבאי של הדיוויזיה האמריקאית דיבר אליהם באידיש ואמר להם 'יהודים אתם משוחררים! אני פה לרשותכם, אם אתם צריכים משהו נוסף אני פה לרשותכם לכל בקשה!'. ולפתע, צעד לקראתו נער כבן שבע-עשרה, הנראה כשלד אדם [מוזלמן] ואמר לו: 'הצלחתי עד לפני כמה זמן לשמור על התפילין שלי, אבל הם נלקחו ממני באחת הסלקציות ובקשתי אליך, אם תוכל להביא לי תפילין – זה מה שחסר לי!'. הרב הרשל שכטר כל כך התרגש לשמע בקשתו של הנער ולא יכול היה להירגע, איך נער רזה ושדוף ובקושי חי מבקש תפילין וכל מה שחשוב לו זה התפילין, ואפילו לא אוכל!. באופן מיידי, הוציא הרב שכטר את התפילין שלו מתרמילו והעניק לאותו נער את התפילין עם סידור ואמר לו: 'עכשיו זה שלך!' ".

והוסיף בהתרגשות הרב הרשקוביץ ואמר: "אותו הנער היה אבא שלי!! הוא עלה לארץ, הכיר את אמי, שאף היא ניצולת שואה, וכך הקימו בית בישראל. אבי נלחם במלחמת השחרור ואף נפצע. ביום בר-המצווה שלי, התפילין שהנחתי לראשונה היו התפילין שאבא שלי קיבל מהרב שכטר! האם אין כאן התגשמות נבואת 'חזון העצמות היבשות'?".

לסיום, סיפר הרב הרשקוביץ, שבשנת תש"ע השתתף ב'מצעד החיים' כנציג ממשלת ישראל לצידו של הרב ישראל-מאיר לאו, וזה האחרון הסב את תשומת לבו, שהתאריך באותו יום היה כ"ח בניסן, אחד-עשר באפריל, היום בו שוחרר אביו ממחנה בוכנוולד, ואז התרגש פרופסור הרשקוביץ ואמר: "ראו, אחרי ששים וחמש שנה, שבו שוחרר אבי, אני עומד כאן באושוויץ על הרמפה שבו לקחו לאבא שלי את אמו וכל משפחתו והוא כניצול אחר כך במחנה בוכנוולד לשם הובא מאושוויץ – ואני עומד כאן היום כשר בממשלה! האם אין כאן התגשמות 'חזון העצמות היבשות' והאם יש נס יותר גדול מכך?".

והרב הרשקוביץ מסיים את הסיפור, ששבוע לאחר מכן הוזמן להרצות בישוב עלי ביום העצמאות ושם סיפר את סיפור התפילין. למחרת קיבל דואר-אלקטרוני מאחד הנוכחים, רב צעיר, ששלח לו את הגמרא במסכת סנהדרין, שרבי יהודה בן בתירה עמד על רגליו ואמר, שהוא מבני-בניהם של המתים שהחיה יחזקאל ואלו התפילין שהניח הסבא שלו שהיה מבין העצמות שהחיה יחזקאל. זאת אומרת – 'העצמות היבשות' אינו רק משל אלא עובדה ממש!

וזה לשון הגמרא (סנהדרין צ"ב:) –

"דתניא, רבי אליעזר אומר: מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם, ואמרו שירה ומתו. מה שירה אמרו? ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים. רבי יהושע אומר: שירה זו אמרו ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. רבי יהודה אומר: אמת משל היה. אמר לו רבי נחמיה: אם אמת – למה משל, ואם משל – למה אמת? אלא: באמת משל היה. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: אני מבני בניהם, והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם".

אשרינו שזכינו, שדווקא דורנו זכה לראות במימוש הבטחות הנביאים, על אף כל הסיבוכים והמחירים הקשים שאנו נדרשים לשלם. נזכור את הנופלים במערכות ישראל, נזכור את חללי השואה באירופה וכן נתפלל בעד שיבתם של כל החטופים החיים ולקבורתם של החטופים הנרצחים – בתפילה לתחיית המתים ולגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן!

שבת שלום וקיץ בריא ומלא בבשורות טובות לכל בית הישיבה!