האם ההבטחה האלוקית 'והתהלכתי בתוככם' התקיימה? – לפרשת בחוקתי

נמצאים אנו בדור התקומה, בתקופה היפה ביותר בהיסטוריה היהודית. בשעה שמאמר זה נכתב, נמצאים אנו ב'עשרת ימי התשועה' – בין יום העצמאות ויום ירושלים, ימים גדולים ועצומים, ועלינו לשאול את עצמנו האם אכן אנו בעלי הנס מכירים בניסיו של הקב"ה בכל יום ויום – או חלילה לא. אחרי אלפיים שנה של גלות, זכינו מה שדורות רבים התפללו ובכו וקיוו – לראות בחזרת עם ישראל לארצו – והנה אנו זכינו!

זכינו לחוות ניסים גלויים ממש, החל ממלחמת הקוממיות של מעטים כנגד רבים, של מלחמת 'ששת הימים' שהיה מאורע פלאי וניצחון מדהים על שלש מדינות-אויב המצוידות במיטב הנשק. לאחר מכן עברנו את מלחמת 'יום הכפורים', שהחלה בהפתעה גדולה בעצם היום הקדוש וסופה בניצחון גדול, בו הגיע צה"ל עד מאה ואחת קילומטרים מקהיר, וזאת יכול אני להעיד בעדות אישית, כששירתתי עוד כחודשיים לאחר המלחמה ואחר הפסקת האש במקום שנקרא ג'בל עתקה. ועוד ניסים – עלייה גדולה לארץ וקיבוץ גלויות, כלכלה חזקה, ועוד ועוד.

בפרשתנו, הקב"ה מבטיח לעם-ישראל, שאם נלך בדרך התורה אזי יתהלך הוא בתוכנו, כנאמר –

"וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם" (כ"ו, י"ב).

ראשית נבקש לברר, מהי משמעותה של הבטחה אלוקית זו? האם עם-ישראל זכה בעבר לראות בהתממשותה, או האם כיום אנו זוכים לכך?

בדברי מדרשי חז"ל משמע, שההבטחה הזו תמומש רק לעתיד לבוא, כפי  שכותב מדרש  אגדה (בובר פרשת בחקותי שם) –

"והתהלכתי בתוככם. לעתיד לבוא, שנאמר כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב יְקֹוָ֖ק צִיּֽוֹן (ישעיה נ"ב ח')".

וכן כפי שממשיל זאת המדרש הגדול –

"והתהלכתי בתוככם. מושלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיצא לטייל עם אריסו בפרדס, והיה אותו אריס מטמין מלפניו, אמר המלך לאותו האריס, אריס מה לך מטמין מלפני?, הרי אני כיוצא בך!!. כך יוצא הקדוש ברוך הוא לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא בגן עדן, והצדיקים רואין אותו ומזדעזעין מלפניו, והקב"ה אומר להן לצדיקים מה לכם מזדעזעין מלפני ?הרי אני כיוצא בכם.! יכול לא יהא מוראי עליכם? ת"ל והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם" (ועיין ברש"י המאמץ את דברי המדרש כלשונו).

לדעת הרמב"ן, המדרש מדבר על העתיד לבוא, משום  שעם-ישראל לא היה ראוי ולכן לא זכה למימוש ההבטחה האלוקית הזו. וזה לשונו –

"…ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן, לא הרבים ולא היחידים מהם, שלא עלתה זכותם לכך…ועל כן תמצא לרבותינו ז"ל שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבוא…עתיד הקדוש ברוך הוא לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא (תו"כ שם פרק ג ג), כי לא נתקיים, אבל יתקיים עמנו בזמן השלמות".

דבריו אלו של הרמב"ן נאמרים, לאחר שבפירושו הראשון מפרש את דברי הכתוב 'והתהלכתי בתוככם' –

"…שתהיה הנהגתי בכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו מספיק להם כל צרכם, וזה דרך דברי הברית כפשוטן, והוא אמת…".

ומוסיף הרמב"ן בסוף דבריו אלו משפט קצר, שלמרות שעדיין לא זכינו בכך, אבל לעתיד לבוא הקב"ה ודאי יממש את הבטחתו לישראל, וזה לשונו –

"…וכך יעשה בהן בודאי…".

הרמב"ן מסתייג מהפרשנים והמדרשים שאומרים שהמדובר כאן על שכר הנשמות בעולם הבא אחרי תחיית המתים, וזה לשונו –

"…ולא הזכיר הכתוב בכאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות, ובעולם הבא אחרי תחיית המתים, כי קיומן מחויב בדרך היצירה…והעונש הוא שמכרית החייבים בהם, והשאר כולם יתקיימו ביסוד יצירתם".

והרמב"ן מסכם את העניין ומצהיר מתי ההבטחה האלוקית תמומש –

"…ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה רק בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם, ובנין שמים וארץ שלם על מכונתו, ואין בתורה ברכות שלמות כאלה, שהם דברי הברית והתנאים אשר בין הקדוש ברוך הוא ובינינו".

הריב"ש מבעלי התוס' בפירושו לתורה 'בכור שור', מפרש את ההבטחה האלוקית הזו, שבעצם הקב"ה מלווה את עם-ישראל לכל אורך ההיסטוריה, לכל מקום שילך ויימצא ואף נוקם במי שפוגע בעם-ישראל ואת זה אומות העולם מרגישים ויודעים, וזה לשונו –

"והתהלכתי בתוככם. כשתשכנו אני אשכון עמכם, וכשתלכו ממקום למקום אני אלך עמכם. והייתי לכם לאלהים. לדיין, לנקום נקמתכם מכל הקמים עליכם. ואתם תהיו לי לעם. שיאמר כל העולם: אילו ודאי ניכר בהם שהם עמו של הקדוש ברוך הוא… ".

אפשר לומר לפי  דבריו, שההבטחה האלוקית מתקיימת ומתממשת לכל אורך ההיסטוריה ולמרות הפוגרומים והרדיפות וההשפלות, עם-ישראל קם תמיד ועומד על רגליו, בזכות כך שהקב"ה מתהלך בתוכנו, כמאמר חז"ל במדרש (תנחומא ורשא פרשת תולדות סימן ה) –

"אדריאנוס אמר לרבי יהושע גדולה הכבשה העומדת בין שבעים זאבים, אמר ליה גדול הוא הרועה שמצילה ושומרה ושוברן לפניה, הוי כל כלי יוצר עליך לא יצלח".

גם אנשי רוח שאינם יהודים הבינו, שיש השגחה פרטית מיוחדת לעם-ישראל, וזה מה שכתב הסופר האמריקאי (הלא יהודי) מארק טווין על היהודים –

"אם הסטטיסטיקה מדויקת, הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי, אבל שומעים, ותמיד שמעו עליו. הוא זוהֶר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו…ללא כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוסיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות היו לאחור…היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות של זיקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי, כל עוצמה כורעת רק שלו שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח שלו?…".

והתשובה לשאלתו הם דברי הריב"ש שהובאו לעיל…

מארק טוויין אינו היחידי שמתפעל מהשרידות היהודית. כמוהו כתב הפילוסוף והסופר הצרפתי המפורסם ז'אן-פול סארטר (1905-1980) –

"אינני יכול לשפוט את העם היהודי על פי הכללים המקובלים של ההיסטוריה האנושית. העם היהודי הוא משהוא מעבר לזמן".

וכן כתב הפילוסוף והתיאולוג הרוסי ניקולאי אלכסנדרוביץ ברדייב [1874- 1948] –

"לפי הקריטריון המטריאליסטי והפוזיטיבי, צריכה הייתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה הוא תופעה מיסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזרה קדומה"..

וכן כתב פרופ' ג'ורג' פרידמן [1949-2022], שהיה חוקר ודוקטור למדעי המדינה , יחסים בינלאומיים, גאופוליטיקה ועתידנות ממוצא יהודי –

"כתבתי אי פעם, שהיהודים הם 'תאונה' של ההיסטוריה, משהו שאיננו תואם את הכללים המקובלים של ההיסטוריה"..

מיוחדת היא עדותו של מי שהיה כומר והתגייר ושמו היהודי הוא אברהם ליבני (1925-1986), שהיה נוצרי ממוצא צרפתי, התגייר בעקבות השואה ונמשך מאוד לספרי הרב קוק שראה בהם התחדשות ורוח הנבואה, ואת השקפתו כתב בספר 'שיבת ציון נס לעמים' –

"עם ישראל וקיומו הנצחי מהווים בעבור העולם הנוצרי 'מסתורין'. מדובר בחידה מציקה ומוחשית. במשך מאות שנים ניסתה הנצרות להיפטר ממנה, יותר משניסתה לעמוד על טיבה. היא השתמשה בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת להיפטר מהעד הטרדן: רדיפות, טביחות, השמצות וכל סוגי האלימות המוסרית והפיזית האפשריים. אלא שהעם שרד, והישרדות העל-טבעית הקנתה מימד נוסף למסתורין זה".

אז אחרי שקיימנו את "יהללך זר ולא פיך"…נחזור לרבותינו…

רבי עובדיה ספורנו מפרש בדרך דומה לריב"ש, אך מדגיש את ההבדל בין מה שהיה במשכן, שם נאמר "ושכנתי בתוכם", מה שאין כן בגלות שהקב"ה מתהלך 'איתם' ולא 'בתוכם', ועל ידי צדיקי הדור נחשב שהקב"ה שוכן בתוכם. וזה לשונו –

"ענין המתהלך הוא ההולך אנה ואנה לא אל מקום אחד בלבד. אמר אם כן אתהלך בתוככם כי לא אל מקום אחד בלבד ירד שפע הכבוד כמו שהיה במשכן ובמקדש כאמרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח) כלומר בזה האופן ובאותו המקום בלבד אשכון בתוכם ובאר זה באמרו אשר אועד לך שמה (שם ל, ו) ונועדתי שמה לבני ישראל (שם כט, מג) אבל אתהלך בתוככם ויראה כבודי בכל מקום שתהיו שם כי אמנם בכל מקום שיהיו שם צדיקי הדור הוא קדוש משכני עליון (תהלים מו, ה) שבו תשלם כונתו כאמרו השמים כסאי והארץ הדום רגלי… ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (ישעיהו סו, א – ב)".

רבי מנחם ריקאנטי, שהיה גם פוסק ומקובל [1250-1310] מפרש בספרו על הפרשה, שהנהגת 'והתהלכתי בתוככם' תובן, שהקב"ה מנהיג את עם-ישראל בהשגחה מיוחדת ופרטית, כפי שהבינו אותם פילוסופים שציטטנו לעיל, וזה לשונו –

"רצונו לומר, שתהיה הנהגתי לכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו מספיק להם כל צרכם, והכוונה על השכינה שתשכון בישראל, כדרך ותרועת מלך בו [במדבר כג, כא], כתרגום ושכינת מלכהון ביניהון".

כיוון אחר מעלה הרש"ר הירש, שכוונת הכתוב 'והתהלכתי בתוככם' היא, שההשגחה על עם-ישראל לא תהיה רק באופן הלאומי, אלא השגחה פרטית לכל אחד ואחד, וזה לשונו –

"אהיה קרוב במישרין – לא רק לחיי הכלל ולגורלו – אלא גם לכל פרט ולכל משפחה שבקהלכם. אתגלה בגורלו ובחייו של כל יחיד ושל כל בית, כי אשגיח עליהם בהשגחה מיוחדת ואנהיג אותם מקרוב. כך תתגשם גם מטרת השיא של ייעודכם, שהוכרז עליה מראש (עי' שמות ו, ז): אהיה תומך גורלכם ומדריך מעשיכם; ואתם תהיו לי לעם, המאוחד והמאושר תחת הנהגתי".

רבי אפרים מלונציץ בספרו 'כלי יקר' מביא שבעה פרשנים שונים להבין את ההבטחה הזו והאחרון שבהם מביא בשם הרמב"ן, שמבדיל בין השגחה על הכלל בעולם הזה מה שאין כן הבטחה להשגחה פרטית שהיא לעולם הבא, וזה לשונו –

"…הדעה השביעית היא, שכל היעודים הנזכרים בתורה הם לכללות האומה כי העולם נידון אחר רובו, ויעוד הגשמים והתבואה והשלום וכיוצא בהם יהיה לכל ישראל כאחד, אבל שכר הנפשי לעולם הבא אינו לכללות האומה אלא כל איש בפני עצמו נידון שם על פי מעשיו, ונרמזו במצות כיבוד אב ואם ושילוח הקן לכל איש מישראל, ודעה זו היא בספר עקרים וברמב"ן פרשת עקב (דברים יא יג) בפסוק בכל לבבכם עיין שם…" (ראה פירושו בסיכום שאר הדיעות).

רבי חיים בן עטר בספרו 'אור החיים' טוען, שהבטחה אלוקית זו היא על התגשמות הנבואה בעם ישראל, וזה לשונו –

"…על דרך אומרו (יואל ג') ונבאו בניכם ובנותיכם שיהיה אורו יתברך מתהלך בתוכם והוא רוח המנבא על דרך אומרו (במדבר י"א) עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם".

דבריו משתלבים עם הסברו לסיפא של הפסוק "וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם" – שהכרת האלוקות היא תוצאה של 'והתהלכתי בתוככם', על ידי כך שהאמונה תהיה על ידי הנביאים, וזה לשונו –

"…עוד ירצה באומרו והייתי לכם לאלהים לצד כי בזמן הזה אמונת אלהותו הוא מפי הנביאים לזה אמר כי הנה ימים באים שכל עם ה' יוכר להם אלהותו יתברך וידעו כי ה' הוא האלהים והוא מאמר והייתי לכם לאלהים שיכירו אלהותו מצד עצמם ולצד שהכרה זו ישנה לכל הנבראים דכתיב (זכריה י"ד) ביום ההוא יהיה ה' אחד לזה אמר ואתם תהיו לי לעם הגם שההכרה שוה בכל לא יהיו לו לעם אלא עם בני ישראל".

שאלנו בכותרת המאמר, האם ההבטחה האלוקית של 'והתהלכתי בתוככם' התגשמה. הבאנו חלק מהדעות שעדיין לא התקיימה ומאידך הבאנו דעות אחרות, שמהות ההבטחה של שמירה על ישראל קוימה וגורמת להתפעלות בכל העולם ובכל התקופות.

לעניות דעתי, בימינו גם אלו שטוענים שההבטחה עדיין לא קוימה ולאלה שטוענים שזה לעתיד לבוא בעולם האמת, יודו שאנו עדים בימינו לקיום ההבטחה של שיבת ציון ובנין ירושלים כחלק מתהליך אלוקי של 'אתחלתא גאולה' ונוכל לברך את תפילת ההלל בשם ומלכות ביום ירושלים הקרוב, למרות כל המחלוקות וכל הסיבוכים, כפי שנהג לומר מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל.

נחתום בסיפור על עשיר אחד שחזר מביקור בארץ ישראל ובא אל רבו, רבי ישראל מרוּז'ין. שאל אותו הרבי האם מצאה ארץ ישראל חן בעיניו. ענה העשיר בשפה רפה, כאומר – לאו דווקא.

ענה לו הרבי: "גביר עשיר אחד השיא את כל בנותיו לתלמידי חכמים, אך עבור בתו האחרונה לא מצא חתן תלמיד חכם ונאלץ להשיאה לאדם פשוט. לפני שנערכה הפגישה בין החתן והכלה, ביקש הגביר מבתו שתתקשט ותתייפה כדי שתמצא חן בעיני החייט. השיבה הבת ואמרה: 'אחיותיי צריכות היו להתקשט כיוון שנישאו לתלמידי חכמים. אבל עבור  זה אהיה יפה גם בבגדיי אלה' ".

סיים רבי ישראל ואמר: "כך גם ארץ ישראל – לעיני היודעים את ערכה ומעלתה היא מתקשטת ומתגלית בכל הדרה. אך אין היא עושה כך לעיני אנשים פשוטים. מפניהם היא מסתתרת, והם אינם רואים אותה כלל…".

שנזכה!

שבת שלום לכל בית הישיבה