גירסא להדפסה

אחד מספרי השאלות והתשובות  החשובים בארון הספרים היהודי  הוא הספר 'תרומת הדשן' שכתב אותו אחד מגדולי הפוסקים הראשונים הרב ישראל איסרליין אשכנזי [1390-1460]. מדוע קרא לספרו כך משום שבספר יש 354 תשובות הלכתיות בנושאים שונים ומספר זה של תשובות הוא כגימטריא של דשן =354

ספר זה מהוה אחד מאבני היסוד של הפסיקה של סוף תקופת הראשונים . הרמ"א הביא התבסס בפסיקות רבות להלכה על תרומת הדשן .

שמו של הספר מעיד על חשיבות מצוות תרומת הדשן המופיעה בפרשתנו בשני פסוקים .אינני חושב שבמקרה יצא למחבר  מספר תשובות זהה לגימטריה של דשן .כנראה לרבי ישראל איסרליין היה חשוב לציין בספרו את המצווה היומיומית שהוטלה על הכהנים ולכן קרא לספרו כך  .

נשאלת השאלה מה המיוחד במצווה זו שנראית על פניו כמשהו טכני של הוצאת האפר שנשאר מיום אתמול והוצאתו מחוץ למקדש .שאלתנו מתגברת שאנו מוצאים במשנה במסכת יומא שהתחוללו קרבות בין הכוהנים עד כדי רצח  לזכות בקיום  המצווה ובגלל ארוע טרגי זב  עברו לאחר מכן לבחירת הכהן שיזכה בתרומת הדשן על ידי גורל [פיס בלשון חז"ל] . השאלה מתחזקת והולכת כאשר  קוראים את הכתובים ומגלים שהכהן לצורך הרמת הדשן היה צריך ללבוש בגדי כהונה כפי שנעשה בשאר עבודות הכוהנים.

רבנו בחיי בפרשתנו על פסוק ג' מתעכב בנקדה זו של לבישת הכוהנים בתרומת הדשן  שלבושם כולל גם מצנפת ואבנט ולא כפי שניתן לטעות שלבשו רק שני בגדים ולא ארבעת הפריטים שמחויב בהם כהן הדיוט וזה לשונו  "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן. הודיענו בכאן שאף הרמת הדשן שהיא עבודה קלה צריכה בגדי כהונה, ….ומה שהזכיר אלה השניים בלבד כתונת ומכנסים, הוא הדין לשאר בגדים, כי כיון שהודיענו שהרמת הדשן צריכה בגדים למדנו בוודאי שצריכה ארבעה בגדים בכהן הדיוט ושמונה בכהן גדול, וכן אמר בספרי: [בספרא צו ב, א] "ילבש" להביא את המצנפת ואת האבנט."….ולמדנו מזה כי גם במצות הרמת הדשן שהיא עבודה קלה ציווה הקדוש ברוך הוא שיתהדר בה הכהן לפניו שילבש בגדי כהונה ובהם ירים את הדשן,"

 אז מה המיוחד במצוות עשה זו של תרומת הדשן שחייבה לעשותה במעמד מאוד מכובד ?

נלמד בתחילה את שני הפסוקים בפרשתנו בפרק ו' "(ג) וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִֽכְנְסֵי־בַד֘ יִלְבַּ֣שׁ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת־הַדֶּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ אֶת־הָעֹלָ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְשָׂמ֕וֹ אֵ֖צֶל הַמִּזְבֵּֽחַ:(ד) וּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֙שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר:"

נתחיל את ההסבר למצווה זו בדעתו של ספר החינוך שמטרת המצווה היא לשמור על כבוד בית המקדש ויהיה המקום נאה ומסודר וזה לשונו " משרשי מצוה זו.,.. להגדיל כבוד הבית ולהדרו בכל יכולתנו מן הטעם שאמרנו שם, ונוי הוא למזבח לפנות הדשן ממקום שראוי להדליק בו האש. ועוד שהאש דולק יפה כשאין תחתיו דשן.[ פרשת צו מצוה קל"א] קשה לקבל את הטעם הזה כטעם עיקרי למרות היותו אמיתי כי לא נראה שהתורה תעשה מצוה שמוטלת על הכוהנים ועליה יריבו כפי שתואר לעיל כדי לזכות בה .ספר החינוך כידוע נכתב כידוע  להמתיק את מצוות התורה לנערים כפי שהמחבר כתב בעצמו באיגרתו כהקדמה לספרו כדי ש"בשבתות ובחגים, וישובו מהשתגע ברחוב הערים, לאור באור החיים, איש את רעהו הילדים רכים, ישאלו מצוות שבת זו כמה, ומלאה הארץ דעת ומזמה. והנה פירוש כל אחת נכון לפניהם, ומבלי יגיעה ימצאו דברי חפץ בסימניהם, זרע קדש יתברכו מאל, הם ובניהם וכל אשר להם, בכל מקומות מושבותיהם, ואני בכלל הברכה עמהם."

סימוכין לדרכו של ספר החינוך אפשר גם לראות אולי ברש"י פסוק ד' שמיחס את החלפת הבגדים לצורך כבוד בית המקדש ולא לענין כזה או אחר וזה לשונו "ופשט את בגדיו – אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד. בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו, לכך ולבש בגדים אחרים פחותין מהן:"

ממש הפוך מדעתו של החינוך כותב  רבי מנחם בן בנימין רקאנטי (1250-1310) בפרושו  הקבלי על התורה  שהמיוחד בתרומת הדשן שיש בה סוד איך להעביר רוח טומאה ולכן גם משתמשים בארבעת הבגדים לכהן הדיוט ושמונת הבגדים לכהן גדול  בבגדי לבן שהם בגדי כהונה שלובש הכהן הגדול ביום הכפורים עד כדי כך חשובה הרמת הדשן  נראה את לשונו :

"תרומת הדשן קודמת לכל עבודות שביום, ועניינה וסודה להעביר רוח הטומאה הנשארת מעיכול אברים ופדרים הרובצת עליהם, דועל כן לא תעשה רק בבגדי לבן, כי בחסד יכופר עון [משלי טז, ו]."

 לעומת  דבריו של הרקנאטי  הרש"ר הירש בפסוק ד' טוען בעקבות דברי חז"ל שהבגדים אמנם בגדי כהונה אבל יכולים להיות שחוקים ולא חדשים מכך מסיק הרשר הירש שלמעשה התורה רוצה ללמד אותנו  ולאו דווקא רק את הכוהנים איך צריך להתייחס לקיום מצוות בכלל .

"..תרומת הדשן פותחת את עבודת היום החדש – אגב זכירת עבודת היום שעבר; ואילו הוצאת הדשן מביעה לעומת זה, שהתפקיד היהודי מתחדש בכל יום. במסירות מלאה ורעננה נמלא את תפקידנו כל יום – כאילו עדיין לא עשינו דבר; עבודה שנעשתה אתמול אל תצמצם את פעילותנו היום. זיכרון המעשים שנעשו כבר עלול להחניק כל יוזמה למעשים חדשים. אוי לו לזה, שליבו מלא סיפוק על מעשיו בעבר; שאינו עובד את עבודת כל יום ביומו – כאילו היה זה היום הראשון של עבודת חייו!:"

תובנה נוספת רוצה התורה ללמדנו לדעת הרש"ר הירש מזה שהתורה מאפשרת ודורשת שהבגדים יהיו אמנם בגדי כהונה אבל שחוקים כדי שלא נתגאה במה שעשינו בעבר ונשים את לבנו לעתיד וזה לשונו בהמשך שם "והוציא את – הדשן. יש להרחיק מן המזבח את כל עקבות עבודת יום אתמול; כך תתחיל עבודת היום החדש על יסוד חדש בתכלית. על – פי זה תתבאר ההלכה, שהעיסוק בעבודת יום אתמול – הוצאה וכנראה גם הרמה – נעשה בבגדים פחותים, "שחוקים". אל נתגאה במעשים שעשינו כבר; העבר ייסוג מפני התפקיד החדש, המוטל עלינו כל יום ביומו."

תובנה נוספת  מחוברת לדבריו הקודמים מלמדנו הרש"ר הירש מתוך ההלכה שלאחר  שנעשתה מצוות הרמת הדשן עדיין מועלים בה בנגוד לשאר המקרים שבהם לאחר קיום המצווה אין בה מעילה ומכך מסיק הרשר הירש "נמצאת אומר: תרומת הדשן מזכירה לעד את הימים שעברו שהוקדשו לה'; על – פי זה תתבאר ההלכה החריגה הנוהגת בתרומת הדשן. שהרי זה הכלל: "כל היכא דנעשית מצותו אין בו משום מעילה"; ואילו הדשן – גם לאחר שהורם והונח כמצותו – עודנו קדוש ויש בו משום מעילה (פסחים כו ע"א; וראה פי' לעיל ה, טו ואילך). שכן ביסודו של דבר, ייעוד תרומת הדשן לא נסתיים עם הנחתו. כי הוא בא להזכיר את העבר בכל עתיד; ומשמעות זו מקיימת את קדושתו עולמית:

רבי יצחק קארו(1458-1535) דודו ומי שגידל את מרן השו"ע רבי יוסף קארו היה רב ודרשן וראש ישיבה ורופא  .בספרו 'תולדות יצחק' כותב מעין אותה הדרכה שקבלנו מרש"ר הירש שחי כמה מאות שנים אחריו "ולבש הכהן מדו בד, פירוש שצריך לשמש בבגדי כהונה אפילו לעבודה קלה, שהוא להרים את הדשן, שכל עובד את יי' צריך להשפיל עצמו מאד לפני השם יתברך, ולכן צוה לכהן שירים הדשן בכל יום, כדי שיכנע לפני השם יתעלה, ולכן צוה לבני לוי שהם היותר קדושים והיותר נכבדים שבישראל, שילכו אחרי העגלות, והוא אומנות קל בבני אדם, שנאמר [במדבר ז ו] ויקח משה את העגלות ואת הבקר ויתן אותם אל הלויים."

לדעת 'הכלי יקר' [רבי שלמה אפרים מלונטשיץ   [1540 –  1619].הרמת הדשן היא השלמת התהליך של הבאת קורבן עולה היות וקורבן העולה בא לכפר אצל אדם שחש שהתנהג בגסות הרוח נראה את לשונו "מוקד אש המזבח העולה למעלה הוא כפרה על הגס רוח העולה בגדולות ונפלאות ממנו. ועל כוונה זו הזכיר הרמת הדשן, כי התיקון הוא הדשן שיאמר ואנכי עפר ואפר כאברהם ואז ירום ונשא וגבה מאד כי כל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו, וזה שאמר והרים את הדשן."

נסיים בתפילה לבורא רפואות אדון הנפלאות  שתמצא תרופה ומזור לנגיף שהשתלט על כל העולם .אמן כן יהי רצון

חג כשר ושמח לכל בית הישיבה