מצב דו"ח העוני מאז ולתמיד בחג הפסח - שבת הגדול פרשת צו תשע"ה

ראש הישיבהרבי נפתלי צבי הורביץ מרופשיץ, תלמידו הגדול של רבי אלימלך מליזנסק ושל החוזה מלובלין ]תק"כ– 1760 תקפ"ז[1827  היה מפורסם כחכם, כפקח ועשרות בדיחות והלצות הובאו בשמו. על מצבתו בעיר לנצוט, בה ביקרנו פעמים רבות עם תלמידינו, רשום כבקשתו, שלבושיו היו: לבוש השמחה, לבוש הניגונים, לבוש הריקודים ולבוש הבדיחה.מסופר עליו, שאחרי שדרש בשבת הגדול, חזר לביתו והרבנית שאלה אותו איך הייתה הדרשה? – ענה לה: "הצלחתי בחמישים אחוז!!". שאלה אותו אשתו: "מה כוונתך?" – ענה לה: "את העניים הצלחתי לשכנע לקבל קמחא דפסחא – נשאר לי רק לשכנע את העשירים לתת להם..".

שבת הגדול בפתח ובדרך-כלל דרשות הרבנים, מעבר לנושאים ההלכתיים הרבים של חג הפסח, עוסקים בצורך לעזור למי שאין ידו משגת לקנות את מצרכי החג היקרים. וכבר בפתיחת פרשת צו, מבאר רש"י, מדוע יש צורך להשתמש בלשון צווי על אהרון ובניו בהקשר לקרבן העולה? וכי אינם זריזים הם? – אלא אומר רש"י מתוך מדרש 'תורת-כהנים'  בשם רבי שמעון: "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס". ובעברית פשוטה, במקום שהאדם נדרש לממש את האידיאל ולהכניס את ידו לכיס ולהוציא מכספו לטובת הזולת, כמובן צריך דרבון וצריך לבקש ולהזכיר ולפעמים אף להתבזות.

ליל הסדר נפתח, לפי הנוסח של רב עמרם גאון, בהכרזה "הא לחמא עניא … כל דכפין ייתי וייכול". אך למעשה, היו שנהגו להזמין את העניים לפני כל ארוחה, כפי שמספרת הגמרא (תענית כ) על רב הונא: "כי הווה כרך ריפתא, הווה פתח לבביה (=דלת) ואמר כל מאן דצריך ליתי וליכול". ואל נטעה לחשוב, שזאת הייתה הצהרה בלבד ללא כוונה מעשית לממשה, שהרי ממשיכה הגמרא לספר, שרבא אמר, שאינו יכול לקבל על עצמו מנהג זה, משום שרבים הם עניי העיר והם עלולים לא להשאיר לבעלים אפילו את הקרן.

הדאגה לעניים בפסח באה לידי ביטוי כבר במשנה (פסחים דף צ"ט) "ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי". ומעבר לצורך לדאוג למי שאין לו, הרי המזון בפסח מהוה חלק עיקרי בקיום מצוות החג ולכן נוצר המוסד שנקרא "קמחא דפיסחא" ומצוות ארבע כוסות יש בה ענין גדול של פרסומי ניסא.

ברם, בהזמנת העניים לליל הסדר אנחנו מוצאים היבט נוסף. אם נתבונן היטב בנוסח של 'הא לחמא עניא' נמצא, שהעני הוזמן לאכול מקורבן פסח (כל דצריך ייתי ויפסח) והרי ידועה ההלכה, שא"א להצטרף לאכילת הפסח אם לא נמנו עליו לפני שחיטתו, ואם כן, כיצד אנו מזמינים אותו לאכול נגד ההלכה?

אלא מכאן אנו למדים, שהחובה לשתף את העניים בפסח היא מעל כל מסגרת הלכתית רגילה והחובה להימנות על הקורבן לפני השחיטה אינה מדברת על מי שאין לו. ולכן היה מנהג בירושלים, שבית דין היה מזמין וקונה חלקים מן הקורבן בשביל אלה שאין להם כסף לשלם את חלקם בקורבן פסח. וכדברי התוספתא פסחים (פ"ז ה"י): "בני חבורה שהומנה אחד עימהם אפילו מן הצדקה הרי זה חולק עימהן בעורות" (עיין בהגדה שלמה של הרב כשר ועוד).

 

החובה לדאוג למי שאין לו באה לידי ביטוי בהלכה בצורה חד משמעית וכפי שמנסח זאת הרמב"ם בכמה מקומות :

(א) בהלכות חגיגה (פ"ב הי"ד) כותב הרמב"ם: "כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד וידמה שיעשה מצווה גמורה, אלא חייב לשמח העניים והאומללים שנאמר "והלוי והגר והיתום והאלמנה", מאכיל הכול ומשקן כפי עשרו, ומי שאכל זבחיו ולא שימח אלו עמו, עליו נאמר "זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם…"

(ב) בהלכות יו"ט (פ"ו הי"ח): "כשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו …. ושמחה כזו קלון היא להם, שנאמר 'וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם'." (מלאכי ב')

כפי שראינו, ההכרח להתחשב ולהתעניין במצבו של העני והאומלל הוא בכל חג ובכל מועד. אבל בחג החרות יש לכך משמעות נוספת, כי אחד התנאים הכי מרכזיים להיגאל ולהיות בני חורין הוא הדאגה לזולת ולכל מי שמוגדר כזקוק לעזרה, ולכן אחרי ההזמנה הנדיבה לכל דכפין וכל דצריך אנו מאמינים ובטוחים: "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין", וכדברי הגמרא (בבא בתרא דף י')."תניא, א"ר אלעזר בר' יוסי: כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים,.. תניא, ר"י אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר: (ישעיהו נ"ו) "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות".

חשיבות הכנסת אורחים בפסח, כתנאי לגאולה ולמשמעות אמיתית של חרות, היא שהביא5ה בכנפיה סיפורים רבים על גדולי ישראל, שדאגו לארח מסכנים וחסרי כל בביתם לליל הסדר. כך נהג גם רבי עקיבא איגר בכל ליל הסדר, ומסופר שאחד מאותם אומללים הפך את כוס היין ולכלך את המפה הלבנה וכדי לא לבייש את האורח העני הפך רבי עקיבא איגר גם את כוסו וטען שכנראה השולחן אינו מונח ישר. נתפלל להקב"ה שעם ישראל כולו יזכה לשבת בהרחבה בליל הסדר מתוך שמחה ומתוך אושר וכבוד.

 

חג שמח וכשר