גירסא להדפסה

רבי אלימלך מליז'נסק אמר פעם על אחד מחסידיו, שיש לו "גילוי אליהו" וזוכה לראות את פניו של אליהו הנביא. שאל חסיד אחר: "הרי אפילו האבן עזרא, מפרש התורה הגדול, אמר שאין בדורו אדם שזכה לגילוי אליהו. הייתכן שחסיד זה, שוודאי שאינו במעלתו של אבן עזרא, יזכה למה שלא זכה פרשן תורה גדול כזה?"

השיב לו ר' אלימלך: "אסביר לך את כוונתי. כידוע, אליהו הנביא, מלאך ברית המילה, מגיע לכל בריתות המילה שבעולם. אולם איך ייתכן הדבר? הרי באותו זמן שמתקיימת ברית מילה במקום אחד, יכולה להתקיים ברית מילה גם במקום אחר. כיצד יכול אליהו הנביא להיות בשני מקומות באותו הזמן?
אלא כך הוא הדבר: כשהיה אליהו בהר הכרמל זכה להחזיר את כל עם ישראל בתשובה, עד שאמרו כולם יחד ה' הוּא הָאֱלֹקִים' (מלכים א' י"ח, ל"ט). בזכות מעשה זה זכה, שכל נשמות ישראל נכללו בתוך נשמתו, ואליהו והעם כולו הפכו לנשמה אחת. לכן, בכל פעם שאנו מכניסים את בנינו בבריתו של אברהם אבינו, מתגלה לפנינו אליהו הנמצא בנפשו של כל ילד. אם ילך הילד בדרך הטוב ויתקן את דרכיו, הוא יגלה את אליהו שבתוכו.

איש זה, שאמרתי עליו שיש לו גילוי אליהו, עשה מעשים טובים. במעשים אלה התגלה והתנוצץ לו אליהו הנביא שבתוכו. אין ספק כי לאבן עזרא היה חלק גדול של אליהו הנביא בתוך נפשו, אבל צריך מאמץ מיוחד לגלות חלק גדול כזה הנמצא בנפש. בשל כך לא זכה אבן עזרא לגילוי אליהו שבתוכו."

פרשתנו פותחת בדינה של יולדת ומיד בפסוק השלישי מופיעה מצוות מילה –

"וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֹתָ֖הּ תִּטְמָֽא: וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ".

לכאורה, מדוע התורה עוברת באמצע דין 'יולדת' למצוות 'מילה'?

כך שואל מיד ה'אור-החיים' ומוסיף – האם זאת כדי ללמדנו שברית מילה ביום השמיני? הרי דיני ברית מילה מקומם בפרשת "לך-לך"? וזה לשונו:

"צריך לדעת למה הוצרך לצוות לזה? והלא כבר אמרה התורה בפרשת לך לך כל פרטי דיני מילה.? ואם להודיע שצריך למול ביום ולא בלילה, גם להודיע אפילו בשבת, כמו שדרשו ז"ל ( שבת קלב א) 'וביום אפילו בשבת', קשה למה לא רשם ה' פרטי דינים אלו שם בפרשת מילה שנכתבה בפרשת לך לך?"

עונה על כך ה'אור-החיים' בסברא, בלשון "ואולי", וטוען שאם הדינים שנלמדים בפרשתנו – למשל שאפשר למול בשבת – היו מופיעים בפרשת "לך-לך", היינו חושבים שרק לאברהם אבינו הותר למול בשבת, כי זה היה לפני 'מתן-תורה', אבל אחרי 'מתן-תורה', בה התורה אוסרת מלאכות בשבת, יהיה אסור למול. לכן נכתב "ביום השמיני" בפרשתנו – לומר, שמותר למול בשבת אם יוצא ביום השמיני, וזה לשונו:

"ואולי כי לא קבע ה' פרט זה במצות אברהם, שלא יחשוב אדם כי לא הקל ה' שבת לגבי מילה אלא להאבות שלא קבלו התורה וחומרת שבת, אבל ישראל שנצטוו מה' (תשא לא יד) מחלליה מות יומת לא ידחה שבת, והגם שאמרו ז"ל (חולין ק) שהמצוה בסיני נאמרה אלא שנכתבה במקומה, אף על פי כן יש מקום לבעל דין לחלוק כי אין ללמוד להקל בשבת ולא הקל ה' בזה אלא להאבות שלא קבלו התורה, אשר על כן ציוה פרט זה לבנים שקבלו התורה".

ברם, עדיין צריך לתת הסבר, מה הקשר ליולדת שנטמאת שבעה ימים לבין ברית מילה שהוא ביום השמיני? מדוע חיברה התורה בין שני נושאים שונים אלו?

מתרץ ה'אור-החיים' הקדוש ונותן הסבר נפלא על פי חז"ל, עד כמה התורה התחשבה בצרכים הזוגיים של בעל ואשה אחרי הלידה שאסורה עליו שבעה ימים, וזה לשונו –

"…ונראה לתת טעם לסמיכת וביום השמיני עם מה שלפניו, שבא לתת טעם לעכב(ת) המילה עד יום השמיני ולא ציווה למול ביומו…לזה כתב אחר אומרו וטמאה שבעה ימים וביום השמיני וגו' לומר, כי לטעם זה הוא שעיכב המילה והוא על דרך אומרם ז"ל (נדה לא ב) כדי שלא יהיו כל העולם שמחים ואביו ואמו עצבים".

רבי יוסף בכור שור מביא אף הוא את הטעם בחז"ל, אך מוסיף מדוע חשוב לנו שההורים ישמחו בזמן הברית – משום שזה זמן שמחה:

"א"ר שמעון: מפני מה אמרו: מילה בשמיני ולא בששי ולא בשביעי? שלא יהו הכל שמחים, שיום מילה שמחה הוא, כדכתיב: "שש אנכי על אמרתיך" [ו]אביו ואמו עצובין, שאסורין זה לזה, אבל בשמיני מותרים, שטבלה כבר בערב שביעי, והם והכל שמחים".

ה'אור-החיים' הקדוש לא מתעלם מסיבות נוספות הנמצאות בחז"ל, מדוע מלים ביום השמיני, מעבר לחיבור בפרשתנו בין יולדת לבין ברית המילה, ומבאר שהטעם למילה ביום השמיני כדי שהתינוק יוכל לצבור כוח לקראת הברית –

"ורז"ל אמרו (מד"ר תצא פ"ו) וזה לשונם, למה התינוק נימול לח'? שקנה ה' רחמים עליו עד שיהיה בו כח, וכשם שרחמיו על האדם כך רחמיו על הבהמה, שנאמר (אמור כב' כז') ומיום השמיני והלאה ירצה עכ"ל. וצריך לדעת מי גילה סוד זה כי בח' ימים יהיה בו כח לא פחות ולא יותר. ונראה, כי כח האמור בדבריהם הוא מה שאמר בזוהר (תזריע מד. אמור צא ב) שהוא כדי שיעבור עליו שבת ותגיעהו נפש החיונית הנשפעת בעולם ביום השבת כידוע ואז יהיה בן קיימא".

למדנו מדברי ה'אור-החיים', שהשבת מעניקה כוח גשמי ורוחני שיושפע על הרך הנולד כסיבה לעשות את הברית ביום השמיני.

טעם זה מצאנו גם אצל מפרשים ראשונים, מתוך גישה אחרת, ונראה זאת בדברי בעלי התוס':

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו. וא"ת למה צווה המקום מילה לח' ימים?…עוד י"ל משל למלך שבא אוהבו לראותו. צווה המלך להכין סעודה גדולה לכבוד אוהבו, זימן אוהביו לכבדו. כשבא אותו אוהב לאכול, א"ל המלך: 'עדיין אני ממתין מטרוניתא אחת, שאין כיופיה בכל העולם ורוצה אני שתראוה קודם שתאכלו'. כמו כן, כשנולד הבן אמר הקדוש ברוך הוא: 'אינני רוצה שימולו אותו, עד שיראה שבת' – והיינו המטרוניתא. ובח' ימים יש שבת א' כיוצא בו 'ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' – אמר הקדוש ברוך הוא: לאחר שיראה שבת ירצה לפני" (הדר זקנים על התורה ויקרא פרשת תזריע י"ב, ג').

רמז יפה מצא כדרכו רבי יעקב בעל הטורים להיתר מילה בשבת –

"וביום השמיני. פסוק זה יש בו תיבות ואותיות כמו שבפסוק ויכולו (בראשית ב א), לומר שמילה דוחה שבת".

סוגיה מעניינת לעצם קיום ברית המילה העלו במשך הדורות כל מיני אפיקורסים, שאולי כוונת התורה ל'מילת הלב' ולא בערלה ממש. רבי חיים פלטיאל מתייחס לכך בפרשתנו ומונה חמש סיבות מדוע אין מדובר ב'מילת הלב', וזה לשונו:

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו. תשובה למינים פוקרים…ואשר הם אומרים דלא נצטוו רק על מילת הלב זה אינו – [א] דהא בן אינו מכיר בין טוב לרע ; [ב] ועוד באברהם בעצם היום הזה נימול אברהם, והלא אברהם מל לבו כבר מזמן מרובה ; [ג] ועוד הרי צפורה לקחה צור ואם בלב צור למה לה? ; [ד] ועוד ביהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול, ואי בלב מה שייך חרבות צורים לזה? ; [ה] ועוד א"כ למה צווה בזכר דווקא,? הווה ליה לצוות אפילו בנקבה!!".

אחד הוויכוחים המפורסמים בקשר לעצם קיום ברית המילה מופיע במדרש תנחומא בפרשתנו. הוויכוח היה בין רבי עקיבא לבין טורנוסרופוס הרשע וזה לשון המדרש –

"שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם,? אמר לו: של בשר ודם,!!! אמר טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם, אמר לו ר' עקיבא: לא תאמר לי במה שהוא למעלה שאין בריות שולטין עליו, אלא אמור דברים המצויין בבני אדם, א"ל: למה אתם מלין, אמר: והלא הייתי יודע שבדבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי לך שמעשה בשר ודם נאים משל הקדוש ברוך הוא, הביא לו שבולים וגלוסקאות אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם. אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא רוצה במילה למה אין הולד יוצא מהול ממעי אמו, אמר לו רבי עקיבא: ולמה שררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכתו, ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות אלא לצרף בהן את ישראל, שנאמר: (משלי ל, ה) "כל אמרת אלוה צרופה".

ונסיים באחד הסיפורים המפורסמים והמרגשים ביותר על מסירות הנפש לקיים מצוות ברית מילה. את הסיפור הזה נהג לספר האדמו"ר רבי ישראל שפירא, האדמור מבלוז'וב. מדי פעם כשזכה לשמש כסנדק בברית מילה נביא את הסיפור מכלי שני:

"במחנה ינובסקה נערכה סלקציה ביום הושענא רבה. השמועה כי נערכת סלקציה התפשטה במחנה במהירות, כאש בשדה קוצים. לפי השמועה, הסלקציה בדגש על הילדים שבמחנה. בתוך דממת המוות ששררה, פנתה אשה נרגשת לרבי ישראל שפירא זצ"ל הרבי מבלוזוב, וביקשה ממנו סכין! חשב האדמו"ר, כי היא מבקשת לאבד את עצמה מתוך טירוף הנפש.
'בתי', לחש לה בהתרגשות, מדוע את ממהרת כל כך?! אמנם נגיע לשם בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, אך מדוע את עושה זאת בכוחות עצמך? אל לך, בתי! חלילה לך לעשות כדבר הנורא הזה.
קצין אס.אס שהגיח בפתאומיות מבין הצריפים הבחין בשיחה. הוא בעט ברבי ושאל: מה אמרת לה כלב מזוהם שכמותך?
היא בקשה סכין, ענה לו האדמו"ר, הסברתי לה כי הדבר אסור ע"פ ההלכה היהודית.
האישה שעמדה בצד הבחינה כי בחגורתו של הקצין יש סכין. היא פנתה אל הקצין וחזרה בתחינתה על בקשתה המוזרה מול פניו הנדהמות. כשהוא מבולבל מן המפגש, הוציא הלה את סכינו מנדנה ונתנה בידיה. ראוי לציין כי מעשה זה היה מנוגד לחלוטין לחוקי האס. אס הנוקשים. כשהסכין בידיה התכופפה האישה אל ערימת הסמרטוטים שנחה על האדמה שלמרגלותיה. בתוך החבילה נח לו תינוק בן כמה יממות בלבד. ללא שהיות היא בירכה את ברכת המילה ומלה את בנה אל מול עיניהם הנדהמות. לפני שהספיק הקצין להגיב, ניגבה האישה את הסכין בבגדיה מן הדם והחזירה אותה לידי הקצין. היא הרימה את בנה המיועד להישלח אל מותו הקרוב ונתנה אף אותו בידיו. כשהוא בוהה בה, היא נשאה את עיניה למעלה, אל שמי מרומים, ובזו הלשון אמרה: 'ריבונו של עולם, נתת לי ילד בריא, ואני מחזירה לך אותו ילד יהודי כשר!"

השבת שבת ראש חודש ניסן ונתפלל שיתקיים אי"ה מה שנאמר "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל" – במהרה בימינו אמן!

שבת שלום וחודש טוב לכל בית הישיבה!