אנו נמצאים בתקופה בה הטכנולוגיה ממוקדת במטרה  להקל על האדם כמה שיותר, לקצר טווחים בהשגת  רצונותיו, להנגיש  כמה שיותר את מה שצריך וזקוק לו במהירות האפשרית ובמינימום השקעה של זמן ומאמץ.

כמו כל דבר בחיים יש בזה כמובן הרבה מן החיוב, מאפשר חיים הרבה יותר נוחים וקלים וקשר עם כל העולם במהירות רבה. אכן נפלא מאוד !

אין ספק שאם נעיר אדם שהלך לעולמו לפני 100שנה או אפילו 50 שנה הוא יהא משוכנע שנמצא על כוכב לכת אחר.

מציאות טכנולוגית ואינטרנטית זו יש בה גם הרבה מן החיוב לא רק בתחום הגשמי אלא אף במימד הרוחני, הכללי והתורני, ביכולת של האדם להגיע למקורות מידע בתחומים שונים כולל טקסטים תורניים שעד עתה היו מנת חלקם של יחידים. היום בלחיצת כפתור אדם יכול לשמוע, לראות וללמוד משיעורים שניתנים במקומות רחוקים. בעזרת פרויקט השו"ת ודומיו יכולים כל נער ונערה, תלמידי חכמים ופשוטי עם ללמוד, לעיין ולבדוק מקורות ומאמרים שונים, להשוות ביניהם וכו' קצרה היריעה מלפרט  במה שמזמנת לנו היום הטכנולוגיה המודרנית .

לאחרונה שדרגתי  את פרויקט השו"ת האישי שלי מדיסק ל"דיסק און קי" וזה לא יאומן. אם בעבר כשהייתי נוסע ממקום למקום הייתי צריך לשאת ספרים רבים – הרי היום כל התורה כולה במחזיק מפתחות קטן .

אך לצערנו, למרות הדברים הנפלאים שמנינו בקצרה, התקדמות המדע יוצרת  גם לא מעט קשיים וחסרונות . מגמת מאמר זה להעיר ולהאיר את אחד הקשיים הגדולים בלימוד תורה וזה הצורך בהשקעה והתמדה בעבודה רצופה בלי אורות וצבעים .

ידועים דברי רש"י בתחילת הפרשה על הפסוק "אם בחוקותי תלכו" אומר רש"י שלא יתכן ללמוד את פשט הכתוב שהכוונה לקיום מצוות, שהרי נאמר "ואת מצוותי תשמורו" אלא ללכת בחוקותיו של הקב"ה, הכוונה "שתהיו עמלים בתורה " ביטוי מפורסם זה של חז"ל נלקח ממדרש ההלכה  "תורת כהנים".  רש"י מקבל  אותו כפשט הכתוב, החופן בתוכו השקפת עולם שלמה ומוצקה וברורה על מהות לימוד התורה והאופן שיש להתייחס לעצם הלימוד.

יש דבר מיוחד הקיים  רק בלימוד תורה וזה עצם הטרחה, ההשקעה, והעמל שהוא אידאל בפני עצמו ויש לקיים אותו כדרך חיים אישית  שרואה חשיבות בעצם העמל בלי לחכות לתוצאות מעשיות.

התורה מדגישה את חשיבות העמל בכך שאם חס וחלילה לא נשקיע את כוחנו ומרצנו בלימוד תורה, אז גם במישור הלאומי יבואו  עלינו כל הקללות הכתובות בפרשתנו – עד כדי כך !!.הדבר לא קיים בשום מסגרת לימודית אחרת. ידוע לכולנו  שסטודנט באוניברסיטה הלומד להשגת תואר אינו מקבל שום שכר או תואר על השקעתו בלימודים וגם  אם יודיע קבל עם ועולם  ויכריז שעשה והשקיע בלימודיו ימים ולילות  אבל בסופו של דבר  לא נבחן ,לא יתחשבו במאמציו  אלא רק אם יבחן ויראה תוצאות .

שונה הדבר בלימוד תורה. פסגת הלימוד היא דווקא לימוד לשם לימוד, ולא לשם השגת תואר. זוהי דרכה של תורה- השקעה ועוד השקעה, מאמץ ועמל, זוהי הנוסחה להצלחה בלימוד תורה ובאושר ועושר רוחני וגשמי לעמנו.

ישאל השואל בן זמננו למה ללמוד "סתם ", הרי בסופו של דבר מה שקובע זה "מבחן התוצאה" ואם אפשר להשיג חכמה ודעת  בלי השקעה רבה, אז למה לבזבז  זמן ואנרגיות על לימוד בשביל לימוד?

כמובן שזו שאלה עקרונית מאוד  מהותית וחשובה שעל פניו גם נראית צודקת .

התשובה שנאמר לו היא, שללימוד תורה יש שתי מטרות עיקריות:

האחת: לדעת את חוקי התורה, לדעת איך להתנהל בחיים, לדעת להבדיל בין המותר לבין האסור,  בין הטמא והטהור, בין העיקר והטפל ואלו חשובים מאד מאד.

השנייה: לימוד התורה לשם לימוד. עמל התורה ללא מטרות נוספות, לא לתואר ולא לתעודה אלא מצוות תלמוד תורה לשמה. אףאפליקציה לא יכולה לשמש כתחליף לעצם ההשקעה שהוא אידיאל  בפני עצמו.

ג. עם שלם העוסק בלימוד לשם לימוד, קטנים כגדולים, אנשי עמל ואנשי ספר, אומה שלמה שהשיח שלה הוא לימוד כפי שתמיד נקראנו "עם הספר" – זוהי האומה שהקב"ה בחר בה "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". עם שחייו הם לא חיים גשמיים בלבד אל סובבים סביב ציר ערכי ורוחני. 

האם ההשקעה בלימוד תורה מדברת רק על השקעת זמן ומשאבים ? האם הכוונה רק למאמצים רוחניים והתאמצות מחשבתית ?לא ולא !!! הכוונה גם להשקעה ומאמץ פיזיים. וזאת לדעת, שעד תקופתו של רבן גמליאל לימוד התורה היה בעמידה ומשמת בטל מנהג  עקב חולשה שירדה לעולם [סוטה מט: וברש"י שם ] .

הגמרא מספרת במסכת מנחות דך ז. על אבימי שחי בדור השלישי לאמוראים בבבל וקרה מקרה ששכח את מסכת מנחות. הלך והתאמץ להגיע לביתו של  רב חסדא שהיה תלמידו המובהק כדי להיזכר במסכת. שואלת הגמרא שם למה לא שלח לקרוא לרב חסדא אליו ? הרי היה תלמידו ודרך ארץ שיבוא התלמיד לרב. עונה הגמרא תשובה מפתיעה:  המאמץ שלו ללכת עד לביתו של תלמידו  היה מכוון, כאמצעי לזכור יותר טוב את המסכת שנשכחה ממנו, או למען הדיוק  "סבר הכי מסתייע ליה טפי " כפי שמנסחת זאת הגמרא שם. ומסביר רש"י  "משום יגעתי ומצאתי תאמין".  היגיעה היא ערך בפני עצמו והיא הגורם למצוא ולדעת את  התורה .

חז"ל דורשים את הפסוק בקהלת ב' ט': "אף חכמתי עמדה לי" – תורה שלמדתי "באף" הכוונה מתוך מאמצים וקושי, היא נשארה בזיכרוני.

וכן כותב להלכה רבי יעקב בעל הטורים בנו של הרא"ש  ב "יורה דעה "  בסימן רמ"ו :"אין דברי תורה מתקיימין במי שמתרפה עצמו עליהם ולא באלו שלומדין תורה מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו. אמרו חכמים דרך רמז: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהל החכמה. ". ועוד אמר: "אף חכמתי עמדה לי" חכמתי שלמדתי באף עמדה לי.אמרו חכמים: ברית כרותה שכל היגע בתלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח וכל היגע בתלמודו בצינעא מחכים, שנאמר: "ואת צנועים חכמה" וכל המשמיע קולו בשעת לימודו, תלמודו מתקיים בידו אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח."

נמצאנו למדים שמטרת הלימוד כשהוא לשמה, המאמצים וההשקעה הפיזית והגופנית,  צורת הלמידה תוך שימוש במספר חושים, ראיה שמיעה דיבור וכן מיקום הלימוד הם הערובה שלא תשכח התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם אכי"ר.

נמצאים אנו בימי ההכנה לחג השבועות, אין ספק שהכלי הנכון להתעלות בתורה היא כפי שהורונו חכמינו שהם המדריכים הנכונים והאמיתיים  בכל הזמנים ולכל הדורות .

שבת שלום.