להדפסת דבר התורה – לחצו כאן

בשבוע הבא אי"ה עם ישראל יציין שבעים וארבע שנות עצמאות במולדת של עמנו בארץ ישראל. ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, חזר עשרות פעמים בנאומיו ובכתביו על חזונו, שמדינת ישראל תהיה 'אור לגויים' ותשמש כמגדלור מוסרי וחברתי לכל העולם כולו וזאת על פי חזונם של נביאי ישראל –

"וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ" (ישעיהו ס', ג').

בן גוריון העלה על הכתב בצורה ברורה את החזון שעלינו להיות עם מוסרי ולשמש אור לגוים. בין שאר דבריו הנפלאים שכתב בספרו 'יעוד ויחוד' (בהוצאת משרד הביטחון), אמר דוד בן גוריון את הדברים הבאים וראוי הוא שנביא את דבריו בהרחבה:

"מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים…מותר לנו לשאוף לקיים דברי הנביא “ואתנך לברית עם לאור גויים”. שום עם, עד כמה שאנו מכירים ההיסטוריה, לא סבל כל-כך, לא נאבק כל-כך, ולא שילם מחיר רב כל-כך, משך מאות שנים, על יחודו, כעם היהודי. אין ספק, שיש סיבה עמוקה ומקור לא-אכזב לתופעה היסטורית זו...מרדנו בכל המשטרים, הדתות, החוקים והמשפטים שתקיפי עולם ניסו להטיל עלינו. שמרנו על ייחודנו ויעודנו, הלאומי והמוסרי, ובאלה תיבחן מדינת ישראל. היא תיבחן בדמות המוסרית שתשווה לאזרחיה, בערכים האנושיים שיקבעו יחסיה הפנימיים והחיצוניים, בנאמנותה, הלכה למעשה, לצו העליון של היהדות: “ואהבת לרעך כמוך”. בשלוש מלים אלה נתגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות, וכל ספרות המוסר שבעולם לא יכלה לומר יותר מאשר נאמר בשלוש מלים אלו. מדינת ישראל תהיה ראויה לשמה רק אם משטרה החברתי והמשקי, המדיני והמשפטי, יהיה מיוסד על שלוש מלים נצחיות אלו.

ההיסטוריה עשקה מעם ישראל הרבה דברים: לא ירשנו ארץ גדולה ורחבה, לא היינו עם רב-מספר, ולא ניתנה לנו עצמה מדינית. ….נטוע בנו כוח מוסרי עליון, שלא נמצא בקרב הרבה עמים, וכוח זה הביאנו עד הלום. רק מתוך גיוס מלא של כוחנו המוסרי ויכלתנו האינטלקטואלית נוכל להתגבר על הקשיים העצומים העומדים לפנינו בהגשמת יעודי מדינתנו.

מה שקרה בארץ בשנים האחרונות מפליא כל העולם, אבל פלא זה קם לא ביום היוסד המדינה, גם לא נולד עם העלייה השנייה ולא עם מייסדי פתח-תקוה. הוא חוליה בשרשרת-גבורה ארוכה הנמשכת אלפי שנים. הוא נתגלה בקהילה הקדושה בוורמיזה, בקידוש השם של תלמידי רבי עקיבא, בלוחמי מצדה. בלי כוח מופלא זה, לא היה עמנו עומד ולא היה מגיע עד הלום. 

ההיסטוריה לא פינקה אותנו בכוח, בעושר, בשטחים רחבים וברוב עם, אבל היא העניקה לנו תכונה מוסרית ואינטלקטואלית בלתי מצויה, והיא מְזַכָּה ומחייבת אותנו להיות אור לגויים."

אנו מאמינים שאין זה מקרה שסמלה של המדינה הוא המנורה בעלת שבעת הקנים שהייתה בבית המקדש, שאכן מסמלת את הייעוד והחזון לשמש כאור לעולם כולו, וגם מעצם היותה בבית המקדש עשויה מקשה אחת מסמלת המנורה את האחדות ואת החשיבות שעליה דיבר רבות בן גוריון להיות אור לגוים גם באהבת הזולת, באחדות המטרה ובקיום ואהבת לרעך כמוך.

פרשת קדושים שנקרא אי"ה השבת נמצאת תמיד סמוך ליום העצמאות, בין לפניו בין לאחריו, ופרשה זו הולמת ממש את היעוד והחזון של הקמת המדינה. בפרשה יש חמישים ואחת מצוות; שלש עשרה מצוות 'עשה' ושלושים ושמונה מצוות 'לא תעשה' – רובם הגדול מצוות של בין אדם לחברו – והמסר של הפרשה ברור: 'קדושים תהיו' לא רק בזכות תפילה זכה וקיום מצוות של בין אדם למקום, אלא ואולי בעיקר מצוות שבין אדם לחברו.

במאמרנו לא נוכל כמובן לדון בכל המצוות הרבות של בין אדם לחברו, על כן נתייחס למערכת המשפט שהיא לב האופן בה אמורה להתנהל המדינה היהודית והיא משליכה על כל מערכת היחסים של בן אדם לחברו. התורה מקדישה לזה בפרשתנו שני פסוקים –

"לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ" (פס' ט"ו).

"לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה" (פס' ל"ה).

אמנם, בניגוד למה שמיד עולה במחשבתנו, שמדובר רק על מערכת בתי המשפט הרשמיים ואליהם התורה פונה שלא יעשו עוול, הרי רש"י מתוך מדרש הגדול מעמיד אותנו על כוונת הפסוק השני (פסוק ל"ה), שאין מדובר על בתי המשפט אלא כל אחד מאתנו משמש כשופט בחייו הפרטיים ובמשאו ובמתנו – ואילו בפסוק הראשון (פסוק ט"ו) שם מדובר אכן על בית המשפט. וזה לשונו של רש"י על פסוק ל"ה –

"לא תעשו עול במשפט – אם לדין, הרי כבר נאמר לא תעשו עול במשפט (פסוק טו), ומהו משפט השנוי כאן,? הוא המידה והמשקל והמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין".

ברור לנו שהתורה נותנת רק דוגמא להונאת האחר שהייתה אולי מצויה יותר בעבר, אך כמובן שבכל תחום בחיינו יכולים חלילה להתרחש הונאות, אם זה בתיקון במוסך, בטיפול שיניים עם חומרים פחות טובים חלילה, בתיקון ובקניית מכשירים אלקטרוניים או מכירת מזון שאינו ראוי וכו'. ואם אדם חושב שבסך הכל זה בינו לבין האדם האחר, ממשיך רש"י ואומר –

"…שאם שיקר במידה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול, שנאוי, ומשוקץ, חרם ותועבה. וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם".

חברה שלא מקפידה על הערכים הללו גורמת נזק לא רק לאדם הספציפי שנפגע, אלא גורם לצרה צרורה עד כדי אסון לאומי של נפילה על ידי אויבים, אם זה בחרב מה שלצערנו קרוי בימינו 'סכינאות', או חמור מכך – מאבדים את העצמאות והזכות לחיות בארץ.

לדעת הראשונים מבעלי התוס', התנהלות לא מוסרית זו חמורה יותר מאשר התנהגות פרוצה בדיני עריות, כפי שאומרת הגמרא (בבא בתרא דף פ"ח), משום שאדם שקרן או גזלן, גם אם הוא רוצה לחזור בתשובה אינו יכול, כי אינו יודע למי צריך להחזיר בדיוק, וזה לשונם –

"…סמך ע"ז ועריות למידות לומר שקשה עונשן של מידות מע"ז ומעריות, שזה אפשר בתשובה, וזה אי איפשר בתשובה כי אינו יודע למי יחזיר כי גזל כל העולם".

מוסיפים בעלי התוס' בפירוש נוסף בשם אבן עזרא, שהפסוק "לא תעשו עוול במשפט" בא אחרי איסור הונאת הגר ועל כן התורה רוצה להזהיר באזהרה כפולה ומכופלת –

"כתב ר' אברהם שחוזר על הגר, כטעם (דברים א' ט"ז) ושפטתם צדק בין איש ובין גרו".

מסופר על רבי יצחק מווּרְקי שהיה דרשן פופולרי מאוד, ואת שיעוריו היו באים לשמוע אנשים רבים, גם גדולי תורה וגם פשוטי עם. פעם אחת שמע מוכר חלב אחד את הרבי מסביר את הכתוב "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם…" (ויקרא יט, לה-לו), ואת חומרת העבירה של מעשי רמייה במשקלות ובמידות. הרגיש האיש שאליו ואל חטאיו מתכוון הרבי, ומצפונו ייסרו. החליט לשנות דרכיו, ומאותו יום הפסיק להונות את הבריות. התקין לו משֹוּרה נכונה למדוד את החלב וחדל מלמהול אותו במים כפי שעשה עד אז.

אחר זמן בא האיש אל הרבי מוורקי וסיפר לו: "כך וכך עשיתי, אלא שמאותו יום שאני מודד את חלבי במשורה נכונה ואיני מוהלו במים, מתלוננים הבריות על החלב שלי שאינו טוב כאשר היה בעבר!"

שמע הרבי מוורקי ואמר: "אם העולם שטוף בשקר עד כדי כך, הוסף טיפה אחת של מים לכל משורה, טיפה אחת בלבד, כדי לצאת ידי חובה."..

כפי שפתחנו את מאמרנו, חזון המדינה היהודית הוא להיות עמוד האור, היושר והצדק, ההולך לפני המחנה. מעניין, ששנים רבות לפני בן גוריון חיבר הרש"ר הירש את הפסוקים בפרשתנו לאידאל הגדול של ההתנהלות הראויה שבין איש לרעהו, וזה מה שכותב לסיכום על מי שמשקר במידות ובמשקלות, תוך כדי כך ששם לב שהפסוקים המדברים על יושר במסחר מסתיימים בקשר ליציאת מצרים – "לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה:(לו) מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" – ולכאורה, מדוע מציינת כאן התורה את יציאת מצרים? על כך עונה הרב הירש בהרחבה –

"פרשת מידות מסתיימות ביציאת מצרים; ולמדנו מכאן על חשיבות מעמדה בתורה. ביציאת מצרים נודעה לנו השגחת ה' "בקרב הארץ" (שמות ח, יח) – בחיי האומות עלי אדמות; כן נודע לנו אז, שאנחנו קנויים לה', והונחו היסודות לחובתנו בכל עת. ..ולפיכך אמרו בתורת – כהנים כאן: "אני ה' אלהיכם אשר – הוצאתי אתכם מארץ מצרים" – על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו עליכם מצות מידות, שכל המודה במצות מידות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות מידות כופר ביציאת מצרים…אכן מידות הוקשו לעריות, ועונשן של מידות קשה מעונשן של עריות  נמצאת אומר: עריות הן היסוד של מוסריות הפרט והיסוד לחיי המשפחה; ואילו מידות הן היסוד לחיי החברה. אולם אין התורה אוסרת רק רמאות במדידה ובשקילה…רצונה, שרוח משפט ושמירת משפט – עשיית צדק ומשפט – יהיו קווי יסוד באופי הלאומי היהודי…".

בהמשך מתייחס הרב הירש לדרשת חז"ל על הפסוק "הין צדק…" (בבא-מציעא מט ע"א) –

"הין צדק – "שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק".

למדנו מכאן כלל גם במשפט האזרחי, שחובה על יהודי לשמור על קדושת דיברתו – בין מעיד על דבר ובין מבטיח דבר –

"….. אמת וצדק ירדו כרוכים לעולם; שכן דבר אמת הוא היסוד ליחסי צדק בחברה".

ולכן חז"ל אומרים דברים קשים על כל מי שמשקר במידות או שלא עומד במילתו, כפי שהובא לעיל, שגורם לחמשה דברים נוראים עד כדי נפילה בחרב ובגלות.

כמה צפה למרחוק רבי רפאל שמשון הירש כשמדבר על המדינה היהודית ואלו דבריו בסיום פרק י"ט –

"הפרק על קדושת החיים בישראל מסתיים אפוא בשתי דרישות; הללו כוללות את שני עקרונות היסוד, שמדינת – ה' היהודית תתבסס עליהם; וזאת בניגוד לכל שאר המדינות, המבססות את קיומן על דרישת טובת עצמן. היסוד האחד הוא כבוד האדם ואהבתו; שיאו בהשוואת הגר לאזרח – במדינה ובחברה, במשפט וברגשות האהבה… והיסוד השני הוא ההערצה האובייקטיבית של המשפט, המתבטאת במידת צדק ובמדידה של אמת" (פרק י"ט פסוק ל"ה).

נתפלל בשנת השבעים וארבע למדינתנו, שנזכה לשמש אור לגויים ונצליח לחיות בשלום ובשלוה מתוך כבוד הדדי, יושר ואמת וצדק, ומתוך כך לגלות את האור הגדול שבתוכנו ומכאן לעולם כולו – אכי"ר!

שבת שלום, חודש טוב וחג עצמאות שמח לכל בית הישיבה!