גירסא להדפסה

לפני כאחת-עשרה שנה הוגש לכנסת מסמך על מצב ההתמכרות של ילדים ובני נוער לאלכוהול. הנתונים היו עדכניים לשנת 2009 ומהמסמך עלתה תמונה עגומה מאוד של קטינים רבים הצורכים אלכוהול ושיעורם נע בין 50%-60%. מזעזע!!! אמנם בהשוואה למדינות אירופה, הצריכה היא מתונה יחסית וכמובן שאין בזה נחמה, ובמיוחד שעם השנים הצריכה גוברת והולכת לדאבון לבנו.

תופעה זו קיימת לצערנו גם בנוער הדתי, אמנם בשיעורים נמוכים יותר, ברם אל לנו 'לנוח על זרי הדפנה' ויש לקיים הסברה לנוער ולברר נושא זה גם מבחינה הלכתית והשקפתית ולשתף את התלמידים בכל הצדדים של נושא טעון זה.

אם נחליף את המילה 'אלכוהול' במילה 'יין' – האם נאמר ששתיית יין הוא דבר פסול משום שהיין הוא בעצם אלכוהול? הרי ידוע לכולנו שיש כמה מצוות שבהם אנו מצווים על שתיית יין, למשל ארבע כוסות ששתינו רק לאחרונה בליל הסדר, וכן קידוש והבדלה על היין, ועוד ועוד.

בפרשתנו מצינו לאחר מות שני בני אהרון את האיסור לבוא לקודש שתויי יין –

"יַ֣יִן וְשֵׁכָ֞ר אַל־תֵּ֣שְׁתְּ אַתָּ֣ה וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֗ךְ בְּבֹאֲכֶ֛ם אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם:(י) וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ וּבֵ֣ין הַחֹ֑ל וּבֵ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֥ין הַטָּהֽוֹר:(יא) וּלְהוֹרֹ֖ת אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כָּל־הַ֣חֻקִּ֔ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְקֹוָ֛ק אֲלֵיהֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה".

הסיבה שהתורה אסרה על הכוהנים את השתייה בבואם על הקודש היא לכאורה פשוטה ביותר – משום שזה עלול להשחית את השותה, וכפי שמנבא הנביא ישעיהו ומזהיר את מי שמתמיד בשתייתו ואומר –

"הוי משכימי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם" (ישעי' ה יא).

ומדרש תנחומא מדגיש –

"על זה אמר הקדוש ברוך הוא בדין הוא שאצווה לכוהנים שלא יהיו שותים אותו ומשמשים לפני, הוי יין ושכר אל תשת".

נשים לב לפירושו של ה'אבן עזרא' ואחרים, שאין מדובר דווקא ביין, אלא כל משקה אלכוהולי שנוצר למשל מחיטה, או בימינו משעורה [בירה], הוא דבר שאינו ראוי וזה לשונו –

"ושכר העשוי ממין חיטה או דבש או תמרים, כי היין משחית הדעת לשותיו ויתערבו לו הדברים" (ויקרא י, ט').

למרות שהאיסור של שתית יין ושכר נאמר אצל הכוהנים בבואם לבית המקדש, האם היין נאסר רק לכוהנים בבואם אל הקודש, אבל שאר בני ישראל אין להם איסור לשתות יין ושכר ויכולים לשתות כאוות נפשם?

ואף נקצין ונחדד עוד יותר – מה רע לשבת בחברותא ולשתות יין ושכר ובירה? מה רע  לשבת במקומות המיועדים לכך (כמובן במקום שאין בעיה של צניעות)  ולשתות דברים המשכרים בחברותא עם חברים וידידים? – ובכן, זה רע מאוד!!!

חז"ל זיהו את הסכנה בשתייה המופרזת, שהיא לשם שתיה ולא לשם מצווה וגינו זאת בלשון חריפה והזהירו על זאת בצורה חד-משמעית, שהדבר עלול להביא לצער, לבושה, למריבות ולאלימות ממשית. חז"ל גם הזהירו מהתדמית הנחמדה ומהפיתוי הראשוני מריח היין וצבעו, שעלול לדרדר את האדם עד שמצבו יהיה כמי ששוכב בלב ים והגלים מזיזים אותו ואין לו שליטה על חייו.

המדרש מבוסס על דברי שלמה המלך בספר משלי (פרק כ"ג), שם מזהיר שלמה מהסכנה של שתייה מופרזת, והמדרש מרחיב ומחדד את התמונה –

"לְמִ֨י א֥וֹי? לְמִ֢י אֲב֡וֹי ?לְמִ֤י  מִדְיָנִ֨ים ?לְמִ֥י שִׂ֗יחַ? לְ֭מִי פְּצָעִ֣ים חִנָּ֑ם ?לְ֝מִ֗י חַכְלִל֥וּת עֵינָֽיִם? לַֽמְאַחֲרִ֥ים עַל־הַיָּ֑יִן…אַל־תֵּ֥רֶא יַיִן֘ כִּ֪י יִתְאַ֫דָּ֥ם כִּֽי־יִתֵּ֣ן בַּכּ֣וֹס עֵינ֑וֹ יִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בְּמֵישָׁרִֽים: אַ֭חֲרִיתוֹ כְּנָחָ֣שׁ יִשָּׁ֑ךְ וּֽכְצִפְעֹנִ֥י יַפְרִֽשׁ: עֵ֭ינֶיךָ יִרְא֣וּ זָר֑וֹת וְ֝לִבְּךָ֗ יְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת: וְ֭הָיִיתָ כְּשֹׁכֵ֣ב בְּלֶב־יָ֑ם וּ֝כְשֹׁכֵ֗ב בְּרֹ֣אשׁ חִבֵּֽל".

נקרא את לשון המדרש במדרש אגדה (פרשת שמיני פרק י', סימן ט'):

"למה הוא מצוה על היין? לפי שכל השותה יין ומשתכר, חבורות ופצע וצער ובושה וחרפה עליו, ורוח הקודש צווחת למי אוי ?למי אבוי?  למאחרים על היין!!! 'אל תרא יין כי יתאדם', כי אחריתו כנחש ישך, עיניך יראו זרות, והיית כשוכב בלב ים, … למי אוי ?למי אבוי?, על מי הם אומרים  שהוא בעל מריבות ,על מי הם אומרים שיש בפניו חבורות?,  על מי שעיניו עכורות !!למי פצעים ?למי חכלילי עיניים למי הן אומרים כל הרעות האלו למאחרים על היין על שותי היין !!… 'אל תרא יין כי יתאדם, מבחוץ הוא נאה, מבפנים הוא רע, לא תהא סבור שהוא יפה מבפנים, כמו שהוא יפה מבחוץ".

המדרש גם מזהיר מפני שתיה בחברותא במסיבת חברים, בעוד כשאדם שותה לעצמו לבדו בוודאי אם זה לשם מצווה האדם יכול להגביל את עצמו, אבל כשיושבים בחבורה לשם שתייה משותפת ובילוי משותף, הרי דרכו של עולם שאחד מוזג לשני וככה מוצאים עצמם שותים מעל ומעבר למה שמותר ומעל מה שהתכוונו בתחילה, ומכאן ההידרדרות קרובה לבוא לעשות מעשים אסורים בתחומים נוספים, בנוסף למה שהוזכר קודם של מריבות ופציעות וכדומה שלפעמים אדם מורה היתר לעצמו, בטענה שהשני הוא אשר התחיל איתו ופגע בו. המדרש מציין שזה מדרון חלקלק גם בדברים של 'בין אדם למקום' כגון פגיעה בצניעות ועוד. וזה לשון המדרש בהמשך (שם):

"…'כי ייתן בכוס עינו' רואה את חברו שותה והוא אומר מסוך לי [=מזוג לי], והוא שותה ומתקלקל ואינו מתהלך במשרים, אלא שהוא מתיר את כל העבירות, ומשיח עם אישה בשוק, מפני שהוא שיכור ואינו יודע מה הוא עושה".

שלמה המלך במשלי מדמה את שתיית היין לנשיכת נחש, שבתחילה לא מרגישים כמעט כלום ולאט לאט הארס חודר לגופו ודמו של האדם וממית אותו – כך גם השתייה שבתחילה לא מודעים לנזקים שהיא עלולה להביא בהמשך. וזה לשון המדרש על הפסוק במשלי, המדמה את השתיה להכשת נחש –

"…וסופו של יין אחריתו כנחש יישך, היין הרי הוא כנחש, הנחש הזה הוא נושך לאדם ואינו מרגיש, כיון שהלך מעט מתחלחלת המכה 'אחריתו כנחש ישך', הרי הוא כנחש, ומה הנחש נתקללה האדמה בעבורו, שנאמר ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג יז), כך היין נתקלל שלישו של עולם, שנאמר ויקץ נח מיינו ויאמר ארור כנען (שם ט כד כה) הוי אחריתו כנחש ישך".

אחד האירועים המעניינים שקרו בתקופתו של ירמיהו הנביא היה האיסור שאסר יהונדב בן רכב על צאצאיו לשתות יין. בני הרכבים היו קבוצת אנשים שישבו במדבר יהודה, יש הטוענים שהיו כוהנים ויש הטוענים שהיו צאצאיו של יתרו חותן משה מבני שבט הקיני שהיו גרים. יהונדב עצמו מוזכר לראשונה בספר מלכים כשהצטרף ליהוא המלך שטבח בנביאי הבעל. מאות שנים לאחר מכן, כאשר ירמיהו הנביא קיבל ציווי מה' להביא את בני הרכבים להשקות אותם ביין, אכן הנביא עשה זאת כפי שמתואר בספר ירמיהו (פרק ל"ה) –

" …ָואָבִא אֹתָם בֵּית ה'… ָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן. ו וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם. ז וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם. ח וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ. ט וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ. י וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ".

ירמיהו ציין וסיפר על האירוע הזה, כדי להוכיח את בני דורו שילמדו איך בני הרכבים שמרו על מצוות אביהם וגרו בצניעות ולא שתו יין ואילו בני דורו מתנהגים בשחיתות ובהוללות בניגוד לדרכה של תורה.

בימינו אין אסור שתיית יין לכוהנים, משום שלצערנו בית המקדש לא קיים וכבר בגמרא (תענית י"ז.) פסקו כרבי, שבימינו אין איסור. וזה לשון הגמרא שם –

"רבי אומר, אומר אני: אסור לשתות יין לעולם, אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו. אמר אביי: כמאן שתו האידנא כהני חמרא – כרבי".

ברם, לכהן אסור לשאת את כפיו כשהוא שתוי ובוודאי לא כשהוא שיכור וזו הסיבה שאין ברכת כוהנים במנחה, מהחשש שמא בסעודת הצהרים הכהנים שתו מן היין. וזאת יש לדעת, שבימינו לאדם שמורה הלכה, בין אם הוא דיין בפועל ובין שמעביר שיעורי הלכה, אסור בשתיית יין וזה נלמד מהמשך הפסוק האוסר על כהנים לשתות יין – "ולהורות את בני ישראל" – ומכאן למדו, שכל מי שעוסק בלהורות הלכה לעם ישראל, עליו להימנע משתיית יין, משום החשש שמורה ההוראה יפסוק הלכה שלא כדין.

כמו כן, יש להיזהר מלהתפלל לאחר שתיית יין, משום החשש של אי-יכולת להתרכז ולהתפלל כראוי. הגמרא במסכת עירובין (ס"ד.) מחלקת בין שני מצבים – בין שתוי לבין שיכור –

"אמר רבה בר רב הונא: שתוי אל יתפלל, ואם התפלל – תפלתו תפלה. שיכור אל יתפלל, ואם התפלל – תפלתו תועבה…היכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור? שתוי – כל שיכול לדבר לפני המלך, שיכור – כל שאינו יכול לדבר לפני המלך".

פעם אחת נכנס רבי יחזקאל מקוּזמיר לבית המדרש, וראה קבוצת חסידים יושבים ושותים "לחיים". "במה אתם עוסקים?" שאל." בשתייה, המעוררת אותנו לעשות תשובה," ענו החסידים. אמר להם ר' יחזקאל: "אמשול לכם משל לְמָה הדבר דומה:
מעשה באדם אחד שראה עגלה שנתקעה בבוץ. הסוסים משכוה לכאן ולכאן, אך העגלה לא זזה ממקומה. והנה, הביא העגלון מנוף-הרמה, והוציא את העגלה מן הבוץ. אמר האיש: 'כל כך יפה כוחו של מנוף אחד! ארבעה מנופים – על אחת כמה וכמה!' בנה האיש עגלה והעמידה על ארבעה מנופים. רתמה לסוסים והצליף בשוטו – והעגלה אינה זזה. ראו הבריות ואמרו: 'שוטה! מנוף כוחו יפה להרים עגלה, אבל לא להסיעה קדימה.'

'כך גם השתייה,' אמר ר' יחזקאל, 'מרימה את האדם מתוך עצבונו, אבל אינה מסיעה אותו לשום מקום.'"

נסיים בתפילה ובתקוה, שבני הנוער ימצאו את דרכם בחיים ללא 'סיוע' חיצוני כדוגמת שתייה מופרזת ועוד מרעין בישין, ובכך נזכה לתקן את החטא הקדום ולהתקרב בעבודת ה' בכל נפשנו ובכל מאודנו.

שבת שלום לכל בית הישיבה!