שמן המשחה – לפרשת כי תשא

נפרדים אנו בצער מחג הפורים, חג של שמחה בו נאמר 'הדר קבלוה', קבלת התורה מחדש על ידי עם-ישראל ברצון וכבר נכנסים אנו לשגרת ההכנות לקראת פסח, והשבת נקרא את פרשת 'כי תישא' ונפטיר בפרשת 'פרה אדומה', שנועדה להזכיר לנו את הטהרה לפני קרבן פסח בזמן שבית המקדש היה קיים.

בפרשת 'כי תישא' ישנם נושאים מגוונים, כשבמרכז הפרשה הסיפור הקשה על 'חטא העגל' בו עסקנו פעמים רבות.

הפעם נעסוק בהשראת סיפור המגילה, שכולו התרחש מסביב לארמון המלוכה  של אחד ממלכי אומות העולם, המלך אחשוורוש. בסיפור המגילה נחשפנו דרך אגב לאווירת הפריצות, השחיתות וקלות הדעת שהייתה די אופיינית למלכי אומות העולם, שהיו שטופים בחיי תענוגות וחיו חיים ללא גבולות מוסריים.

לעומת זה, אנו מוצאים בתורתנו הקדושה את ההבדל בינינו לבינם, כאשר בתורה אנו נפגשים עם אנשים בעלי תפקידים משמעותיים לאומה, הן בתפקידים מעשיים שנוגעים בחיי האומה והן בתפקידים רוחניים והתנהלותם היא הלימוד שהתורה רוצה ללמדנו. אחד העניינים שהתורה מלמדת אותנו, כדי שאדם נושא תפקיד בכיר יפנים בהתנהלותו השגרתית להתקדש ולהבין את גודל תפקידו, הוא שמן המשחה.

שמן המשחה הוא אותו שמן, שבו משחו את המשכן ואת כלי המשכן, אך לא רק אותם אלא גם את הכוהנים וכן את מלכי ישראל כפי שנראה בהמשך. שמן זה נקרא "שמן קודש משחת קודש" ותפקידו היה לקדש את מי שנמשח בו.

נפנה תחילה לכתוב עצמו בפרשתנו (פרק ל' פסוק כ"ה), המחולק לשני חלקים – בתחילה משיחת המשכן והכלים ואח"כ את נושאי התפקידים –

"וְעָשִׂ֣יתָ אֹת֗וֹ שֶׁ֚מֶן מִשְׁחַת־קֹ֔דֶשׁ רֹ֥קַח מִרְקַ֖חַת מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑חַ שֶׁ֥מֶן מִשְׁחַת־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶֽה:(כו) וּמָשַׁחְתָּ֥ ב֖וֹ אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֖ת אֲר֥וֹן הָעֵדֻֽת:(כז) וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֖ה וְאֶת־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת:(כח) וְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ:(כט) וְקִדַּשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהָי֖וּ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֑ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ".

עד כאן התורה מפרטת בפירוט רב את המשכן וכליו שנמשחו תחילה, וזה בא ללמדנו שלא מדובר סתם במבנה ובמקום של התכנסות, אלא בעצם המשיחה מועבר מסר לעם, שיש כאן מקום קדוש ויש בו כללי התנהגות מיוחדים.

עתה התורה עוברת ללמדנו, שלא רק כלים וחפצים נמשחים בשמן המשחה, אלא אף הדמות המרכזית שמתפקדת במשכן – הכהן הגדול – וגם הוא צריך לחוש ולהפנים שאינו פועל סתם, אלא כל פעולתו היא קדושה וטהורה, ומצורפת אזהרה כדי להבין שלא כל אחד יכול להימשח, אלא רק הכהן ורק בשמן זה.

וזה לשון הכתוב –

"(ל) וְאֶת־אַהֲרֹ֥ן וְאֶת־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי:(לא) וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹתֵיכֶֽם:(לב) עַל־בְּשַׂ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ כָּמֹ֑הוּ קֹ֣דֶשׁ ה֔וּא קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם:(לג) אִ֚ישׁ יִהְיֶ֥ה אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמֹ֔הוּ וַאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל־זָ֑ר וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו".

לא רק הכוהנים וכלי המשכן נמשחו בשמן המשחה, אלא אף מלכי ישראל בין מיהודה ובין מישראל וכפי שמופיע בתלמוד הירושלמי –

"תני רבי יהודה בי רבי אילעי שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה ניסים נעשה בו מתחילה ועד סוף ממנו נמשחו המשכן וכל כליו השולחן וכל כליו המנורה וכל כליה וממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כוהנים גדולים ומלכים" (מודפס בבבלי, מסכת שקלים דף ט"ז.).

וכן כותב הרמב"ם –

"כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה, שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו, ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" (הלכות מלכים פרק א' הלכה ז').

נשאלת השאלה, מנין לחז"ל בגמרא ואח"כ הרמב"ם להלכה, שגם מלכים נמשחים בשמן המשחה – והרי בפסוקים עצמם מוזכרים רק הכוהנים?

לפני שנמשיך ולעסוק בעניין שמן המשחה לפי תורת ישראל והמקור לכך שגם מלכים נתחייבו במשיחה, מעניין הוא שהכתרת מלכים גויים גם היום נעשית גם על ידי משיחת המלך בשמן, כדוגמת משיחת מלכי ישראל.

הדבר הזה קיים למשל בבריטניה, שם הכתרת המלכים היא בהתאם למסורת עתיקה בה משתמשים במה שהם קוראים 'שמן המשחה'. אין ספק שהם לקחו זאת ממה שנעשה בעם ישראל במשיחת המלכים. בטקס שיתקיים בבריטניה בחודש מאי הקרוב למניינם, יוכתר מלך אנגליה החדש – המלך צ'רלס – לאחר שמתה השנה אמו, המלכה אליזבת. בטקס זה ימשחו אותו בשמן זית על ידיו, על חזהו ועל ראשו, וזה יעשה על ידי איש הדת הבכיר ביותר, הארכיבישוף. השמן יהיה מונח בתוך מיכל שמן דמוי נשר שנשתמר עוד מימי הביניים. בטקס ישתתף גם הרב הראשי של אנגליה שקיבל הזמנה אישית מהמלך. יש לקנא מעט, כיצד האנגלים מתגאים ומקפידים על שמירת המסורת שלהם בכל מה שקשור לטקס, הן בלבוש המיוחד והן בכל פרטי הטקס שאין כאן המקום להאריך בהם. הטקס עצמו נערך בבית התיפלה שלהם מתוך כוונה לתת למעמד היבט של קדושה.

ונחזור למצוות השמן בפרשתנו. השמן מוגדר על ידי הכתוב – 'שֶׁ֥מֶן מִשְׁחַת־קֹ֖דֶשׁ'. קדושת השמן באה לידי ביטוי בכך שאסור לעשות כמתכונתו ואת הסיבה לכך כותב הרש"ר הירש –

"שמן המשחה הוא החותם האלוהי של קידוש אנשים ועצמים. מובן הדבר, כי איש אשר יעשה כמתכונתו של ה"חותם" הזה, ואשר יתן ממנו על – זר, מעשהו כמעשה כפירה בעובדת קדושת ה', או כמעשה העושה את הקידוש האלוהי חולין, ודינו כרת – הווה אומר: הוא נעקר מחיי ישראל בהווה ובעתיד".

מה פרוש 'משחת קדש'? ובאופן כללי מהי המשמעות של המילה 'קודש'?

על כך עונה ומסביר רש"ר הירש, שיש במושג הקדושה שני צדדים – מחד, עצם משיחת השמן באה לומר פרישה מחיי החולין הרגילים וזו הכוונה במושג הקדושה, לא משהו ספיריטואלי – ומאידך, לא רק פרישה מחיי חולין אלא התחייבות להגשמה חיובית והתמסרות מוחלטת לעבוד את ה' וזו היא בעצם מטרת העל של הקדושה –

"…יש בכלל מושג הקדושה שתי תכונות המהוות את עיקר מהותו: א]. התכונה השלילית של הפרישה מכל דבר אחר, ב.] והתכונה החיובית של התמסרות מוחלטת להיות מוכן ומזומן למען המטרה האחת העילאית. הדבר המשמש כביטוי לכניעת – התמסרות זו,  מכיל אפוא את שני המרכיבים האלה: את השלילי, המיוצג על – ידי שמן המשחה …. הווה אומר, הפרשה והבדלה מכל דבר אחר, ואת החיובי, המיוצג על – ידי הבשמים וריח הניחוח – הווה אומר, העלייה לרצון לפני ה'. לא נמשח דבר והופרש מכל דבר אחר – אלא על מנת שישתעבד לגבוה ממנו, לגבוה מעל גבוה. התמסרות מוחלטת זו אל הגבוה מעל גבוה אינה באה אלא מתוך פרישות מכל מה שלמטה הימנו".

בטעם המצווה של משיחת שמן, כותב ספר החינוך שזהו מעשה שישאיר רושם בנשמתנו ובנפשנו וכך נבין שחל שינוי במעמד הכהן או המלך ואיננו איש מן השורה אלא נושא תפקיד חשוב. וזה לשונו –

"משרשי המצוה, שרצה האל ברוך הוא שנעשה פעולה בנפשותינו ביום שנעלה להתחנך בכבוד עבודתו הקדושה, תורה בנו גדולה ושבח, וזהו משיחת השמן, לפי שעניין המשיחה בשמן הטוב לא יעשוה רק המלכים והשרים הגדולים…" (פרשת כי תישא מצוה ק"ז).

לצורך אותה הרגשה מיוחדת, לנמשח בשמן יש חשיבות באופן בו מכינים את השמן. פעולת הכנת השמן צריכה להעיד שנעשתה בצורה חשובה ומשמעותית, וכן כותב רבי יחזקאל בן מנוח בספרו 'חזקוני', וזה לשונו –

"מעשה רקח – שיהיה נראה מתוך חשיבותו שאומן עשאו ותקנו ולא הדיוט".

יש לציין, שעשיית השמן על ידי משה נעשתה לדורות ולא רק לתקופתו, כפי שכותב במדרש הגדול (פרשת כי תשא, ל', ל"א) –

"ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי. כל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לדורות. ומעולם לא נעשה שמן משחה אחר חוץ משמן שעשה משה וגנזו יאשיהו עם הארון וצנצנת המן".

וכן כותב רש"י, ששמן זה יהיה קיים לדורות –

"לדרתיכם – מכאן למדו רבותינו לומר שכולו קיים לעתיד לבא".

ומוסיף הרא"ם, רבי אליהו מזרחי, גדול פרשני רש"י שהיה גם פוסק הלכה, איש מדע, ראש ישיבה ורבה הראשי של יהדות האימפריה העות'מאנית. הוא מוכיח מנין רש"י למד שהשמן הזה יישאר לדורות, משום שכתוב בפסוק "וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹתֵיכֶֽם:" –

"לדורותיכם – מכאן למדו רבותינו לומר שכלו קיים לעתיד לבא. דאם לא כן האי 'זה'- 'כזה' מיבעיא ליה".

אלא הכוונה השמן הזה בדיוק ולא כזה ולא דומה לו. ואיך שמן כזה יחזיק מעמד כל כך הרבה זמן? על כך אומר ה'ספורנו', שמכיוון שזה יהיה שייך לקב"ה לא יהיה בו שום התיישנות ולא יתקלקל –

"…יהיה זה לי לדורותיכם. שלא יקבל הפסד".

וזאת יש לדעת, שלא רק שמן המשחה יישאר לדורות, אלא דברים נוספים, כפי שמביא אותם רבנו בחיי –

"ולא בשמן המשחה לבד אמרו (הוריות יא:), אלא אף במנורה אמרו כך במדרש תנחומא (בהעלותך, ה) בשעה שהקריבו הנשאים לחנוכת המזבח (במדבר ז, א – פג), ושבט לוי לא הקריב, אמרו למה נתרחקנו מחנוכת המזבח,? אמר לו הקדוש ברוך הוא לגדולה מזו אתה שמור, שנאמר (במדבר ח, ב) "בהעלותך את הנרות", הקרבנות בשעה שבית המקדש [קיים] הם קיימין, ובשעה שאין בית המקדש קיים אין קיימין, אבל הנרות לעולם "מול פני המנורה יאירו" (שם).  לפיכך יש לנו לומר גם כן שיש קיום לכל אלו הדברים שאמרנו, שכמו בעת עשיית המשכן היה מחייב סדר המציאות שיהיו נמצאים, כך חייב עתה הכלים אשר מיוחדים לעילוי מעלתם, ואין הפסד בהם".

למדנו מכך, שיש חשיבות עצומה למסורת ולהמשכיות ולכן בדיוק אותם דברים יישארו לנצח נצחים ואנו למדים כאן שיש חשיבות גדולה במסורת ישראל להמשכיות, עד כדי השארת שמן המשחה לדורי דורות. כידוע, שמן המשחה נגנז בימי יאשיהו המלך ולכן אסור להכין את שמן המשחה מלבד זה שעשה משה, כי שמן המשחה הוא דווקא זה שעשאו משה במדבר, והוא עומד שמור ומוכן למשוח בו כשיתגלה לנו. ועד שנגיע – אנו עם ישראל – למדרגה דוגמת בית ראשון, חסרון השמן אינו לעיכובא כמו בבית שני.

עדיין אנו צריכים לברר, מנין לחז"ל שגם מלכים נמשחים בשמן המשחה, כפי ששאלנו לעיל – הרי בפסוקים מוזכרים רק הכהנים וכלי המשכן והמשכן עצמו, ואילו משיחת המלכים אינה נזכרת בתורה כלל?

התשובה לכך, שזה נלמד מתוך הכתוב 'יהיה זה לי', כפי שכותב רבנו בחיי בשם הרמב"ן לאחר שמביא את השאלה, וזה לשונו –

"שמן משחת קדש יהיה זה לי. פירש הרמב"ן ז"ל: היה ראוי שיאמר "יהיה לאהרן ולבניו" ואמר "יהיה זה לי", למשוח בו משיח קדשי אשר אבחר בו לדורותיכם, כדי שלא תבין הכתוב אומר: "ואשר יתן ממנו על זר ונכרת", שיהיה זר כל מי שאינו מזרע אהרן הכהן, ואם כן מלכי ישראל שלא היו כהנים איך נמשחו בשמן המשחה?…".

השאלה ברורה – הרי אסור לתת מהשמן לאיש זר שאינו כהן וכיצד משחו בזה מלכים?

"…ולפיכך בא הכתוב הזה "יהיה זה לי" להכניס בכלל הכוהנים המלכים כי שניהם משיחי השם, וזהו שהזכיר בדוד: (שמואל – א טז, יב) "קום משחהו כי זה הוא", ואמר הכתוב ג"כ: (תהלים פט, כא) "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", כלומר בשמן שהוא משחת קדש לי, ועל כן אמר בכאן: "על בשר אדם לא ייסך", ויש להבין מלשון "אדם" הדיוט ולא מלך".

יש היבטים רבים למצוות שמן המשחה וההבדל בין מלכים מבית דוד לבין מלכי ישראל, אך תקצר היריעה לעסוק בכל מה שקשור לשמן המשחה ועוד חזון למועד להרחיב בכך בע"ה.

כדרכנו נסיים בסיפור, שסיפר הרב שמואל אליהו שליט"א, בשם אביו הרב מרדכי אליהו זצ"ל.

פעם בא אדם אל הרב החיד"א וביקש שיכתוב המלצה לספר שזה עתה הוציא לאור, ואף לחץ עליו מאוד שיעשה כן. נטל הרב החיד"א את קולמוסו ובפתח דבריו כתב כך: "בא לפני רב פלוני, שיודע אני בו שאם היה בזמן אלישע הנביא לא היה השמן נפסק". כשראה מחבר הספר את הדברים הנ"ל, התפעל ושמח על כך מאוד וראה בזה מחמאה גדולה מצד החיד"א.

לימים, כשהגיע לאיזו עיר גדולה, יצא קול ברחובותיה כי "צדיק בא לעיר", ולא סתם צדיק, אלא בעל הסכמה ממרן החיד"א. והנה, בא תלמיד חכם גדול שהיה באותה העיר ליהנות מחכמתו של אותו "צדיק", ופנה אליו בשאלה כנהוג בכל מקום שרוצים להשתעשע בלימוד עם אורחים חשובים שבאים מהניכר.

כששמע מיודענו את השאלה, נאלם דום ולא ידע מה לענות.
ראה החכם השואל שכך פני הדברים ונראה כי "צדיק" זה אינו יודע כלום, והתפלא על מה מכנים אותו בתארי כבוד. ביקש אותו חכם לקרוא את נוסח ההסכמה של החיד"א, ומשקיבלה לידיו התבונן בה ארוכות. לפתע שם לב שיש שם דבר מוזר, והוא במה שבחר החיד"א ע"ה לכתוב עליו שאם היה בתקופתו של אלישע הנביא לא היה נפסק השמן, והרי יכול היה לכתוב עליו דברים יותר פשוטים, כגון שהיה מסוגל לרפאות כמו אלישע, וכדומה, אך החיד"א בחר בשבח זה דווקא!
התיישב החכם בדבר, ואורו עיניו, שבעצם החיד"א בחכמתו כתב עליו נוסח שמעיד על כך שמי שמבין רמזים, רואה שכוונתו של החיד"א לומר שאיש זה הוא בור ועם הארץ; וכלי ריק שכן אילו היה בזמן השונמית, הוא היה משמש לה כעוד כלי ריק למלאות אותו בשמן על ידי אלישע הנביא כי הרי אלישע הפסיק את השמן ברגע שנגמרו הכלים הריקים אבל אם היה אותו "צדיק ", שנחשב לכלי ריק היה לה עוד כלי ריקן לגמרי למלא אותו!

נתפלל בע"ה, שנזכה להקמת בית המקדש ולהחזרת עטרה ליושנה ונוכל למשוח את הכהנים בשמן המשחה שיתגלה לנו במקום שנגנז.

נוסיף בתפלתנו בימים סוערים אלו, שנשכיל להתאחד ולמצוא את המכנה המשותף בין כל חלקי האומה וניכנס לחג הפסח באחדות מלאה, אכי"ר!

שבת שלום לכל בית הישיבה ולבוגרי הישיבה – אנו מצפים לראות את כולכם במפגן אחדות לישיבה אי"ה במוצאי-שבת הבא, פרשת 'ויקהל פקודי' בכנס הבוגרים הענק, כדי לרומם ולקדם את המשך ישיבתנו היקרה!