להדפסת דבר התורה לחצו כאן

האם היה רופא בבית המקדש במשרה מלאה? ואם כן, מה היה תפקידו שם? ואם לא היה רופא במקום, אז כיצד היו מטפלים באירועים רפואיים, למשל בעלייה לרגל שהיו בה המון אדם? שהרי היום, כידוע לכולם, חונה דרך קבע אמבולנס עם רופא ופרמדיק ליד הכותל המערבי ההומה אדם.

לפני שנענה על שאלות אלה….נלמד על הציווי בו פותחת הפרשה בענין עשיית בגדי הכהנים ומי מופקד על עשייתם. וכך נאמר בפרשתנו –

"וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:(ג) וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי" (כ"ח, ב'–ג').

ובהמשך מופיעה רשימת הבגדים –

"וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי".

ניתן לשים לב, שסדר מנין הבגדים מתחיל מהחושן והאפוד ונשאלת השאלה מדוע דווקא בחרה התורה לפתוח את הרשימה בחושן ולאחריו באפוד .

לפני שנענה על שאלה זו, ישנו סיפור מעניין במדרש, שניתן ללמוד ממנו על חשיבות הבגדים למעמדו של הכהן וכן היחס הראוי והחכם למי שרוצה להתגייר. וזה מה שמסופר במדרש  הגדול [פרשת תצוה פרק כ"ח פסוק ד'] :

גוי אחד שעבר מאחורי בית הכנסת ושמע תינוק שקרא את הפסוקים הללו, חשק גם הוא לכאלה בגדים מפוארים, ואמרו לו שזה עבור כהן גדול. אותו גוי רצה להתגייר ולשמש ככהן גדול ופנה לשמאי הזקן שדחה אותו תוך שהוא דוחפו באמת הבנין ואומר לו – 'ביש מזל כמותך, האם אתה חושב שאין לנו מספיק כהנים שישמשו כהנים גדולים, שצריכים לייבא מאומות העולם?!'.

הגוי הזה לא הרים ידיים ופנה להלל. כששמע הלל את בקשתו, לא דחה אותו, אלא אמר לו על דרך משל – 'וכי אנשים הקרובים למלך אינם זקוקים ללמוד טכסיסי מלכות? לך ולמד את כל ההלכות שקשורות לכהן גדול ואחר כך תבוא אלי'.

ממשיך המדרש ומספר לנו –

"…הלך וקרא ולמד תורת כהנים כולה. כיון שהגיע למקרא הזה 'והזר הקרב יומת' (במדבר א, נא) אמר להן: מקרא זה על מי נאמר? אמרו לו: אפילו על דויד מלך ישראל. מיד נשא אותו הגר קל וחומר בעצמו, אמר: ומה אם ישראל שנקראו בנים למקום ועליהם אמרה שכינה 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' (יט, ו), עליהם הכתוב אומר 'והזר הקרב יומת', אני הגר הקל הזה שלא באתי אלא בתורמלי, על אחת כמה וכמה! מיד נתפייס אותו הגר מאיליו ובא לפני הלל הזקן. אמר לו: רבי, כל ברכות שבעולם ינוחו על ראשך, שאילו היית לי כשמאי הזקן לא באתי לקהל ישראל. קפדנותו של שמאי בקשה לאבדני מן העולם הזה ומן העולם הבא, ענוותנות שלך הביאתני לחיי העולם הזה ולחיי העולם הבא. נולדו לו שני בנים אחד קרא לו הלל ואחד קרא לו גמליאל והיו קורין אותן גירי הלל".

ונחזור לשאלתנו – מדוע הוזכר החושן בתחילה?

לדעת ה'אבן עזרא' בפירושו הקצר (כ"ח, ד') –

"והזכיר בתחילה החשן – כאשר הזכיר הארון, כי בו משפט האורים, והוא על לב, והלב נכבד משתי הכתפות".

לדעתו, בפירושו הראשון, הרשימה היא לא מקרית ומשקפת את סדר החשיבות של כל פריט. יש לשים לב לפירושו של ה'אבן עזרא', הנמנה על פרשני הפשט,  במה שכותב בפירושו הארוך (שם). הוא מציין טעם פרקטי, שהסיבה שהתחילו את תיאור הבגדים דווקא מהחושן, משום שלא היה צורך לציין את מה שכל אדם רגיל לובש בדרך-כלל לפי סדר הלבוש, ולכן לא היה צריך להזכיר את המכנסים, וזה לשונו –

"הזכיר בתחילה החושן, שהי' למעלה מהאפוד, שהוא למעלה מהמעיל, ואחר כן הכתונת והאבנט החוגר אותו והמצנפת על ראשו. וכן היה כאשר רחץ אהרן במים ולבש מכנסי בד. ואין צורך להזכירם עתה, ולא בשעת מעשה, כי מנהג כל אדם ללבוש מכנסים. והנה משה הלבישו הכתונת, ואחר כן שם המצנפת על ראשו, ושם על המצנפת ציץ נזר הקדש".

הנצי"ב מוולאז'ין בספרו 'העמק דבר' על פרשתנו טוען, שהקדמת החושן לאפוד היא משום מעלת קדושתו, וזה לשונו –

"הקדים הכתוב חשן לאפוד, משום שהוא גדול במעלת הקדושה, שהרי היה בו אורים ותומים, וגם לפי התכלית אשר יבואר לפנינו כחו גדול מכח האפוד, ומ"מ במצות עשייתן האפוד קודם כדרך לבישה, וגם זה לפי התכלית שבאה ממנו כמו שיבואר, הוא קודם".

כדי לעשות סדר בדברים, נביא ע"פ ה'אבן עזרא' את פירוט כל שמונת הבגדים המנויים כאן –

"חושן- זה שעל לבו. ואפוד -זה שעל גבו וכתיפיו. ומעיל -שהוא לובש אותו למעלה מן הכתונת. וכתונת תשבץ – משובצת ועשויה בתים בתים באריגתה כמו בית הכוסות. מצנפת- זו שצונף בה על ראשו כמו שלופף על השבר ובניו צונפין בה כמין כובע לכך נקראת מגבעת. ואבנט- זה שחוגרו על לבו. ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך, לרבות הציץ והמכנסיים. ולבניו לכהנו לי, אלו בגדי כהן הדיוט והן ארבעה כתנת ומכנסיים מגבעת ואבנט".

נוסיף רק את דברי רש"י, שלא מצא בברייתא פירוש ל'אפוד' ורק משער מה זה אפוד –

"ואפוד – לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר שקורין פורציינ"ט בלעז [=חגורה] שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים".

רבי אברהם בן הרמב"ם מביא פירוש בשם סבו, אביו של הרמב"ם, על המילה הייחודית 'חושן', שפרושה מהירות מלשון 'חש', וזה לשונו –

"חשן. שם בדד, אין לו חבר בגזירתו. ואמר אבי אבא ז"ל, שגזרתו מן 'חש' שטעמו מהירות התשובה אצל השאלה באורים ותומים, כמו שיבאר ושאל לו במשפט האורים".

רבי אפרים מלונצ'יץ, ה'כלי יקר', מפנה את תשומת לבנו לכך, שאמנם כאן החושן מופיע ראשון לפני האפוד, ברם בהמשך הפרשה כשפריטי הבגדים מפורטים יותר, מופיע האפוד לפני החושן, וכן בשעת מעשה בפרשת פקודי הקדים גם כן אפוד לחושן. והעיר הערה נוספת, וזה לשונו –

"…ועוד קשה, בכולם נאמר 'ועשית' וכאן נאמר 'ועשו את האפוד'. ותמה אני על כל המפרשים שנתעוררו על מה שנאמר בארון 'ועשו ארון' וכאן אין פוצה פה…".

על השאלה האחרונה שלו, על לשון הרבים 'ועשו', עונה ה'כלי יקר', שהאפוד מכפר על עבודה זרה והם הרי עבדו לעגל, וזה לשונו –

"…ולפי מה שיתבאר בסמוך במעשה האפוד שבא לכפרה על עבודה זרה דהיינו על העגל שעשו שגרם שבירת הלוחות שנשא משה על כתיפיו על כן בא האפוד על שתי כתיפיו וכתיב שתי כתיפות חוברות יהיה לו, כנגד שני הלוחות שהיו בהם חמש דברות מול חמש אם כן שפיר קאמר ועשו לשון רבים מן הטעם שנאמר ועשו אצל הארון".

ואליבא דאמת, חז"ל במסכת ערכין (דף ט"ז.) קבעו כבר, שכל בגדי הכהונה תפקידם לכפר על חטאי האדם, וזאת למדו מהסמיכות של הקרבנות לבגדים –

"מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין, חושן מכפר על הדינין, אפוד מכפר על עבודה זרה, מעיל מכפר על לשון הרע, כתונת מכפר על שפיכות דמים, מצנפת מכפר על גסות הרוח, אבנט מכפר על הרהור הלב, ציץ מכפר על עזות מצח, מכנסים מכפר על גילוי עריות".

בעקבות גמרא זו, הסביר ה'כלי יקר' מדוע הקדימו את החושן לאפוד –

"ולפי זה נוכל ליישב מה שהקדים הקדוש ברוך הוא חושן לאפוד, כי יותר הקדוש ברוך הוא מקפיד על קלקול הדינין ממה שמקפיד על עבודה זרה".

אבל כשהתורה מתארת את עשיית האפוד, היא מקדימה אותו –

"לכבודו של מקום ברוך הוא הקדימו עשיית האפוד, כי חטא עבודה זרה חמור עליהם יותר מן קלקול הדינין, לכך נאמר ועשו את האפוד".

פרשנים רבים שואלים, מדוע הכתוב לא הזכיר את הציץ והמכנסיים ברשימת בגדי כהונה, ונאמרו על כך תשובות רבות, אך התשובה שמביא התוס' בפירושו 'מושב זקנים' היא הקלאסית, וזה לשונו –

"הקשה הרא"ש ולמה הזכיר כולם חוץ מציץ ומכנסיים, ואפשר מפני שאמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואלה השני' אין חכמה בעשייתם. עוד יש לומר  מפני שמכנסיים אינו עיקר לעבודה רק לכסות הערווה, לכן אינו מזכירו בפירוש".

בתחילת מאמרנו שאלנו, האם היה רופא בבית המקדש… שאלה זו הייתה נראית לכאורה לא קשורה לנושא בגדי הכהונה, אך הרב יהודה-לייב שטיינמן זצ"ל בספרו 'איילת השחר' מבאר על פי המשנה (שקלים פרק ה משנה ב), שקובעת שהציבור יכול למנות רופא מעיים, ולמרות שהנוהל הרגיל למינוי תפקיד ציבורי שכרוך בהוצאות ממון הוא שצריכים לפחות שני אנשים, אולם כאן קובעת המשנה שאין צורך, משום שרוב הצבור קיבל על עצמו שיהיה בבית המקדש אדם שהיה מטפל בחולי מעיים, ואף נקבה המשנה בשמו של הרופא – בן אחיה. וזה לשון המשנה שם –

"אין פוחתין משלשה גזברין ומשבעה אמרכלין ואין עושין שררה על הציבור בממון פחות משנים חוץ מבן אחיה שעל חולי מעיים ואלעזר שעל הפרכות שאותן קיבלו רוב הצבור עליהן".

הרב שטיינמן מסביר מדוע היה צריך תפקיד כזה באופן קבוע, וזה לשונו –

"הנה הכהנים הלכו יחפים במקדש במקום פתוח, ובחורף יש בירושלים ימים קרים, ובב"מ (ק"ז ב') איתא הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים, ומי שלא חטא מימיו יתכן שלא יחלה מזה, אמנם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואז הוא נמסר להנהגה טבעית ויכול להצטנן, ובשקלים (פ"ה מ"ב) כתוב שהי' רופא בביהמ"ק, ושם נזכר הטעם משום חולי מעיים, דע"י שהיו מהלכים יחפים ואוכלים בשר ושותים מים היו באים לידי חולי מעיים, ואפשר דטעם זה אמרו דלפיכך הוצרכו רופא לכל ימות השנה ולא רק בחורף".

אז מה הקשר לבגדי כהונה? ומדוע הרב שטיינמן הביא עובדה זו בפרשתנו שעוסקת בבגדי כהונה?

לצורך כך מביא את דברי רבנו בחיי (פסוק מג), שהכוהנים היו חשופים לקור משום לבושם הדל והיו מתקררים ואולי סבלו משפעת לעתים קרובות, ולכן היה צריך תפקיד של רופא קבוע –

"ופלא גדול הי' בכוהנים, שלא הי' גופם לבוש אלא את הכתונת לבדה שהיא חלוק והם סובלים הקור בימות הגשמים ולא היו מתים, וע"כ אמרו רז"ל שמעמידים על הכוהנים ממונה אחד לבקר ולרפא תחלואיהם, לפי שהיו רובם חולים מחולי בני מעיים, ועוד שהיו עומדים תמיד על הרצפה והם יחפי רגל עכ"ל".

אין ספק שהשכינה שהיתה שרויה בבית המקדש סייעה לבן-אחיה הרופא במלאכתו, ובימינו – כשאין לנו קורבנות – נותרה לנו התפילה, בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו" ולכן בימי מלחמה אלו נתפלל לרפואת כל הפצועים וכל החיילים ולשובם של החטופים והחטופות ולהצלחת חיילי צה"ל במיגור האויב הנאצי ברצועת עזה, אכי"ר!

שבת שלום לכל בית הישיבה!