בסיומו של ספר שמות מופיע, כבדרך אגב, תאריך שלכאורה לא ברורה לנו חשיבותו. וכך כותבת התורה (שמות מ', י"ז): "ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן". האם התורה רוצה רק ליידע אותנו בתאריך כרונלוגי כדי שנדע מתי הוקם המשכן? האם יש משמעות לכך שהמשכן הוקם כבר בשנה השניה לצאתם ממצרים? ואם המשכן היה מוקם בחודש אחר או בשנה אחרת, האם הייתה לכך משמעות אחרת?

הרב קוק לא ראה בציון תאריך הקמת המשכן רק אינפורמציה להשכלה כללית והרי ידוע לנו שלא תיתכן בתורה אמירה סתמית ח"ו, ולכן במסגרת היגדיו לפני 102 שנים, בשנת תרע"ב, כתב הרב זצ"ל בלוח "ארץ הצבי" היגד, המגלה לנו את כוונת הכתוב. וכך כותב הרב קוק: "משכן אל וחרות עולם יחדיו יעשו אביב עם". כוונת הרב, לפי הסברו של הרב עוזי קלכהיים זצ"ל ("באר  מגד ירחים"), כוונת התורה בכתיבת תאריך זה היא סגירת מעגל של היציאה ממצרים. היציאה הושלמה בדיוק שנה לאחר תחילתה – רק כאשר הוקם המשכן. בחודש ניסן נגאלו פיזית ובחודש ניסן לאחר שנה הוקם המשכן וכך הגיע ליעדו תהליך שחרורו של העם מעבדות לחירות, שהחל בשחרור פיזי והסתיים בשחרור רוחני.

הרמב"ן בתחילת פרשת תרומה (כ"ה, א') מבאר, מהו התהליך הרוחני שעם ישראל עבר לאחר השחרור הפיזי מהדיכוי המצרי. לא מיד לאחר השחרור 'התנפלו' עליהם הקב"ה ושליחו משה והרביצו בהם את כל התורה כולה, אלא בתחילה קיבלו את עשרת הדברות בהר סיני, שהוא כמין "חוזה" בראשי פרקים, בהם העביר הקב"ה דרך משה רבינו מעט מצוות וכללים, כפי שעובר גר המבקש להצטרף לכנסת ישראל ורק לאחר שכרת עמם ברית על כך – "מעתה, הנה הם לו לעם והוא להם לאלקים" (רמב"ן שם). או אז, בא הצווי על המשכן "שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל".

לכן, לדעת הרמב"ן בהקדמה לספר שמות, הספר שתחילתו גלות וסופו גאולה אינו מסתיים בשירת הים המבטאת את הגאולה הפיזית, אלא בבניית המשכן בדיוק בחודש שיצאו ממצרים רק שנה לאחר מכן –  "אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין ייחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם – אז שבו אל מעלות אבותם…ואז נחשבו גאולים, ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד" (רמב"ן שם).

דברי הרמב"ן שלעיל מסבירים עניין שרבים התקשו בו – מהו הטעם שאנו מצווים לזכור את יום צאתנו מארץ מצרים ולא את כל שנות השעבוד? מדוע עלינו לציין רק את שמחת השחרור מהשעבוד ולא את הקושי בשנות השעבוד? – אלא התשובה לכך היא, שעיקר היציאה היתה בשביל המשכן, ולכן מצווה עלינו לספר את יציאת מצרים עצמה ולא מה שקדם  "…וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", כי אין די ענין לספר על השעבוד והשמחה על כך שאנו עתה לא משועבדים, אלא העיקר הוא במטרת השחרור שהם קבלת התורה בהר סיני ומשכן ה'.

ומעתה יוברר פתגמו של הרב – "משכן אל וחרות עולם יחדיו יעשו אביב עם" – רק השילוב של החרות הפיזית עם השחרור הרוחני, יוצרים את אביב העם, את הפריחה והשגשוג של עמנו.

ומכאן נלמד לימינו, שרק שילוב של תורה ומדע, חופש ועצמאות רוחנית, וישוב ארץ-ישראל, הם הערובה לפריחה ולשגשוג של עמנו. ללא תורה וללא ערכים אין לנו עתיד, אך גם ללא חיבור לארץ ישראל ובלי עצמאות וחופש מדיני לא יהיה לנו עתיד.

יהי רצון, שנדע לשלב בחיינו שילובים נכונים, שתמיד נראה את היעד הרוחני ונשאף אליו גם כשכבר השגנו את היעדים הגשמיים ובע"ה נזכה לראות אביב במעשה ידינו ובעמנו. אכי"ר