כותרת המאמר נראית כפרובוקטיבית!! הרי ברור, יאמר הקורא, שיציאת מצרים  היתה אירוע חד-פעמי בסדר גודל עולמי והרי כל ילד בגן יודע זאת, שיציאת מצרים הינה 'קורס יסוד' עולמי למושג החירות, חג העצמאות הראשון של עם ישראל ושל העולם כולו, כפתגמו של הרב קוק "יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו" [מגד ירחים]. יציאת מצרים היא אכן האירוע המשמעותי ביותר בתולדות עמנו וחובת הזכרתה אינה רק בליל הסדר, אלא אף במצוות רבות בתורה, הבנויות על אותה יציאה מעבדות לחרות ומוזכרות בקיומה, כחג הסוכות, שבועות, שבת, היחס לגר, תפילין ועוד.
ביטוי חגיגי ועוצמתי לעוצמת הניסים ביציאת מצרים ועד הכניסה לארץ, הוא בתפילתו של חזקיהו המלך [ע"פ מסכת ב"ב]: "בצאת ישראל ממצרים…הים ראה וינס הירדן יסוב לאחור, ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן" [תהילים קי"ד]. כל הטבע אמר שירה ואכן זכתה תפילה זו להיכנס לתפילת ההלל בכל חג ומועד וכמובן בהגדה של פסח. אם כך, נשאלת השאלה, מדוע פקפקנו ח"ו בסיבת החגיגה והשמחה ביציאת מצרים? מה יכולה להיות שמחה גדולה יותר מאשר עבדים היוצאים לחופשי, בליווי מעטפת בטחון של ענני כבוד, לחם מן השמים ובאר מים צמודה?
נעיין בתיאור התורה על היציאה ממצרים: "ויהי בשלח פרעה את העם.." [שמות י"ג]. ידועה הגמרא במסכת מגילה [דף י], שבכל מקום שמופיעה המילה 'ויהי' – כוונתה ללשון של צער. מדוע התורה בוחרת לתאר את היציאה ממצרים במילה המביעה צער ולא במילת שמחה? אמנם מסקנת הגמרא שם היא, שרק כאשר מופיע הביטוי 'ויהי בימי' מדובר במשמעות של צער, אך כאשר המילה 'ויהי' מופיעה לבד ללא צירוף המילה 'בימי', אז פעמים שכוונתה לצער ופעמים שכוונתה לשמחה. ועדיין השאלה במקומה עומדת – מה מקום צער יש ביציאת מצרים?
רבי חיים בן עטר זצ"ל, מגדולי התורה והקבלה אשר מנוחתו כבוד בהר הזיתים משנת תק"ג, כתב את חיבורו המיוחד "אור החיים", אשר זכה לתוספת 'הקדוש' בפי כולם, חיבר כמו את שאר חיבוריו במהלך נדודיו ממקום למקום והתפרנס מיגיע כפיו בשזירת בגדי כסף וזהב. ואכן ה'אור החיים הקדוש' שואל: "צריך לדייק, למה אמר לשון צער במקום גילה ורנן?" ומוסיף ומקשה, מדוע תלה הכתוב את יציאת מצרים בפרעה "ויהי בשלח פרעה ?ולא בקב"ה"!!?
ומשיב דעתנו ה"אורח חיים הקדוש" בשלש תשובות: א] יציאת עם ישראל לוותה בטרגדיה גדולה וזאת נגרמה הואיל ופרעה נתרצה לשלוח אותם ואז התחרט כי חשב שזה באמת היה תלוי ברצונו ורדף אחרי עם ישראל והדבר גרם צער ופחד גדול לעמנו. ועוד כותב ה'אור החיים', שנגרמה גם טרגדיה נוראית לעם המצרי בטביעת כל הרודפים, ולמרות שהיו אויבים לעמ"י, עדיין זה אסון כאשר ישנו אבדן בחיי אדם, ועל זה אמר הקב"ה "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה".  ב] פרעה שלח 'את העם' ומדייקים, שבכל מקום שנאמר בו "עם" הכוונה ל"ערב רב". דהיינו: בתוך היוצאים ממצרים הייתה חבורה שלמה של אנשים שרק גרמו  לסכסוכים ולבעיות ו'תפסו טרמפ' ביציאת מצרים, ולא רק יציאה של אידאליסטים וצדיקים