כי קרן עור פניו - פרשת כי תשא

ראש הישיבהגירסא להדפסה

אחד הפסלים המפורסמים בעולם הוא של הפסל מיכאלאנג'לו, שפיסל את דמותו של משה רבנו, כפי הוא דמיין בעיני רוחו. הפסל הוזמן על ידי האפיפיור יוליוס  במאה ה-16 למניינם, כאשר מטרתו הייתה להציב את הפסל על קברו שלו-עצמו בעיר רומא. לכאורה מה לנו ולפסל זה? אלא שמיכאלאנג'לו שם בראשו של הפסל, שאמור להיות כביכול משה רבנו, שתי קרניים, וככל הנראה הוא ניזון מתרגום התנ"ך הנוצרי, ששם תורגם הפסוק שמופיע בפרשתנו 'כי קרן עור פניו' כקרן ממש.

כמובן שהוא טעה בגדול בתרגום מילה זאת ואין צורך כלל להוכיח זאת. נראה בתחילה את הפסוקים בפרשתנו –

"וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ . וַיַּ֨רְא אַהֲרֹ֜ן וְכָל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה וְהִנֵּ֥ה קָרַ֖ן ע֣וֹר פָּנָ֑יו וַיִּֽירְא֖וּ מִגֶּ֥שֶׁת אֵלָֽיו . וַיִּקְרָ֤א אֲלֵהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה וַיָּשֻׁ֧בוּ אֵלָ֛יו אַהֲרֹ֥ן וְכָל־הַנְּשִׂאִ֖ים בָּעֵדָ֑ה וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶֽם . וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן נִגְּשׁ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְצַוֵּ֕ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְקֹוָ֛ק אִתּ֖וֹ בְּהַ֥ר סִינָֽי . וַיְכַ֣ל מֹשֶׁ֔ה מִדַּבֵּ֖ר אִתָּ֑ם וַיִּתֵּ֥ן עַל־פָּנָ֖יו מַסְוֶֽה . וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ לְדַבֵּ֣ר אִתּ֔וֹ יָסִ֥יר אֶת־הַמַּסְוֶ֖ה עַד־צֵאת֑וֹ וְיָצָ֗א וְדִבֶּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר יְצֻוֶּֽה . וְרָא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה כִּ֣י קָרַ֔ן ע֖וֹר פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֑ה וְהֵשִׁ֨יב מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַמַּסְוֶה֙ עַל־פָּנָ֔יו עַד־בֹּא֖וֹ לְדַבֵּ֥ר אִתּֽוֹ".

פשט הכתוב הוא, שקרנו פניו של משה מזיו השכינה אחרי עלותו להר. ונשאלת השאלה, מדוע זכה משה רבנו לתופעה 'על-טבעית' זו, עד כדי כך שפניו קרנו באור השכינה, תופעה שלא חווה אף נביא?

מצאנו תשובה מקורית בפירושו של רבי שמואל בורנשטיין, האדמו"ר השני לבית סוכטשוב, בספרו 'שם משמואל', ששאל שאלה נוספת ובתשובתו נמצא תשובה גם לשאלתנו. וזו שאלתו – מדוע קרנו פניו של משה דווקא בפעם השנייה כשירד מן ההר – ולא בפעם הראשונה?

וזה לשונו בפרשתנו –

"כי קרן עור פני משה. נראה כי בפעם הראשונה ברדתו מן ההר לא קרן עור פניו, דאל"כ מדוע לא יראו אז מגשת אליו, ואם באמת הי' גם אז קירון פניו, שוב לא נתחדש להם דבר ומדוע נתייראו עתה".

סגנון תשובתו נכתב בדרך 'ממה נפשך' שבגמרא – אם אכן גם בפעם הראשונה קרן עור פניו, אז מדוע לא יראו מלגשת אל משה? אלא על כורחך אתה חייב לומר, שלא קרן עור פניו בפעם הראשונה, כי אם אכן קרן עור פניו בפעם הראשונה אז בפעם השנייה לא התחדש דבר

"…ונראה דענין קירון עור פניו הוא אור החוזר מזיו השכינה כמו שרואין במראה מלוטשת אור הנר העומד נגדו, ומובן שזה תלוי בליטוש המראה אם היא מלוטשת יותר מאירה יותר. וע"כ יש לומר שבמה שאמר מחני נא מספרך ומסר נפשו עבור כלל ישראל, עבור זה עצמו שב גם גוף שלו מלוטש ומאיר ביותר, מה שלא הי' כן בלוחות הראשונות, אף שלעצם מעלתו הי' אז אלף פעמים יותר כמבואר במגלה עמוקות, מ"מ זה הי' לענין מעלת נפשו אבל לא לענין מעלת גופו".

למדנו מדבריו, שבזכות מסירות הנפש של משה, שהיה מוכן למות בשביל כלל ישראל, זכה לקרני הוד של השכינה. ומזה מבין ה'שם משמואל' את מאמר חז"ל (בראשית רבה וילנא פרשת בראשית פרשה יא סעיף ב') על הפסוק 'ויברך אלוקים את יום השביעי'. מהי הברכה? אומר המדרש באחת הדעות –

"ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם…ברכו במאורות".

מסביר ה'שם משמואל' את המדרש הנ"ל באותו עיקרון – בגלל אותה מסירות נפש של היהודי לכבודה של השבת, זוכה למאור פנים מיוחדת. וזה לשונו –

"ובזה יש לומר דהנה במד"ר בראשית (פ' י"א) דשבת מתברך במאור פנים שאין אור פניו של אדם בחול כמו בשבת, אך זה הוא לעומת שהוא מזכך עצמו בימי החול, ומוסר את כל עניני גופו עבור יום השבת, היינו שנותן את לבו אל כל דבר גשמי הבא לידו ומחשב הפסד מניעת עשייתו נגד עריבת השבת הבא לקראתו, וכן להיפוך נגד מה שיפסיד עריבת השבת ובוחר להשליך טנופא דהאי עלמא, ובזה נעשה מזוכך כשהגיע יום השבת מאיר יום השבת על פניו, כי פניו נעשו כמראה המלוטשת כנ"ל. וזהו ברכו במאור פנים".

ה'אור החיים' הקדוש (שמות ל"ד, כ"ט) מביא את המדרש (שמות רבה פמ"ז), ממנו נלמד טעם נוסף מדוע קרן עור פניו של משה – והוא בזכות מידת הענווה של משה, שהתורה העידה עליו "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם על פני האדמה" וכשמשה נדרש לכתוב זאת, לא רצה לכתוב על עצמו ולכן הוריד את האות יו"ד מהמילה 'עניו'. וזה לשון המדרש –

"ר' יהודה בר נחמן אמר כשכתב משה התורה נשתייר בקולמוס קמעא והעבירו על ראשו ומשם נעשה קרני הוד".

המדרש תמוה מאוד ומסביר את המדרש רבי חיים בן עטר –

"…ואולי שיכוונו לומר כי מצינו שמדת הענוה למעלה מכל…ומצינו שהעידה התורה על משה (במדבר י"ב ג') שעניו מאוד מכל האדם, וכשאמר ה' לכתוב הדברים מצינו לו שלא כתב עניו אלא ענו חסרה יו"ד ואף זה מן הענוה, ובשכר זה זכה לקרני הוד כי הפליא ברצונו יתברך גם ה' הפליא חסדו לו בשנותו מכל האדם, והוא מה שרמז רבי יהודה באומרו נשתייר בקולמוס קמעא והוא אות יו"ד שהיה צריך לכתוב ולא כתב לרוב ענותו וממנה זכה כנזכר".

דבריו של ה'אור-החיים' הקדוש מתכתבים יפה גם עם המדרש (ויקרא רבה וילנא פרשת אחרי מות פרק כ' סעיף י'), שמציין את הענווה והצניעות של משה, שבזכותה זכה שקרן עור פניו, לעומת בניו של אהרון נדב ואביהוא –

"רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משה לא זן עיניו מן השכינה ונהנה מן השכינה לא זן עיניו מן השכינה שנאמר (שמות ג) ויסתר משה פניו ונהנה מן השכינה מנין שנאמר (שם /שמות/ לד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בשכר ויסתר זכה (שם /שמות/ לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים בשכר כי ירא זכה וייראו מגשת אליו בשכר מהביט זכה (במדבר יב) ותמונת ה' יביט…"

לעומת בני אהרון שלא נהגו כן, כפי שהקדמנו לומר –

" נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו ממנה מן הדא (שם /במדבר/ ג) וימת נדב ואביהוא לפני ה'…".

מצאנו במדרש אגדה (בובר שמות פרשת כי תשא פרק לד סימן כט) טעם מיוחד ובעל משמעות במקומו של האדם כלפי התורה. המדרש מסביר, שבלוחות הראשונות לא קרן עור פניו של משה, הואיל והקב"ה כתב את הלוחות, ודווקא כאשר האדם היה מעורב בכתיבה, הקב"ה גרם להקרנת פניו של משה –

"ויהי ברדת משה. מכאן אמרו חכמים הנותן מתנה לחבירו והוא דבר שהוא עתיד להיגלות, אינו צריך להודיעו, שהרי היום או מחר יוודע לו, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, ומפני מה בלוחות הראשונות לא קרן עור פניו, לפי שהראשונות מכתב אלהים היו שנאמר כתובים באצבע אלהים (שמות לא יח), אבל השניים כתבם משה מפי הגבורה, לכך הוקרן עור פניו, וכן אמר החכם חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח א)".

נתפלל, שבשבת זו, שבת שיש בה את 'חטא העגל' מחד ו"קרן עור פניו" של משה מאידך, נזכה ליהנות מקירון פניו של משה במימד הנצח.

שבת שלום לכל בית הישיבה!