לענ"ד, אפשר להוסיף בכיוון שונה. התורה אינה חושפת בפנינו מי היו הוריו של משה מיד בהתחלה, כדי להעביר מסר חינוכי מאוד חשוב לכולנו והוא, שבדרך-כלל מנסים לייחס הצלחה לאדם בזכות הוריו ומוריו, וכפתגם הידוע "להצלחה יש הרבה אבות והכישלון יתום". ונכון הדבר, שלהורים ולמורים יש השפעה רבה על המתחנך, אבל כולנו רואים שמבית אחד ומישיבה אחת יכולים לצאת ילדים השונים בתכלית ולכן אנו צריכים לחנך את ילדינו ואת תלמידינו, שהם נושאים באחריות לעתידם ולהתפתחותם, נפרגן להם את הצלחתם, אך עליהם לדעת שאם ח"ו יכשלו – גם הכישלון הוא שלהם.

גישה זו, שהאדם צומח הודות להשקעתו, רצינותו והאחריות שהוא לוקח על עצמו, מסבירה סתירה בדברי חז"ל  למול התורה הקדושה .

הכתוב אומר בדברים [ל"ג ד'] – "תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב", דהיינו: התורה שצווה לנו משה עוברת בירושה מדור לדור. ברם, המשנה במסכת אבות [פרק ב'] אומרת: "התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך". כיצד המשנה באבות יכולה לסתור את ההבטחה של משה רבנו, שהתורה עוברת בירושה?

אלא כבר ביארו הקדמונים, שיש הבטחה אלוקית שהתורה תעבור מדור לדור, כדי שלא תשכח מפי זרענו וזרע זרענו, אך כל זה לציבור, אולם באופן אישי, אין התורה עוברת בירושה, אלא על אדם מישראל לעמול ולהשיג את התורה והחכמה בגיוס כל כוחותיו למשימה ולא 'לסמוך' על ירושות.

על כן, למדנו שכל אחד יכול לשאוף למדרגתו של משה רבינו, ללא 'ירושות' ותוך לקיחת אחריות על התקדמותו הרוחנית, ומאידך נלמד מבניו של משה רבינו, שהתורה אינה עוברת 'בירושה'.

לסיום, מספרים על מייסד חסידות גור, האדמו"ר רבי יצחק-מאיר בעל חידושי הרי"ם, שפרצה שריפה בביתם וכילתה את ספר היוחסין של המשפחה וצער רב היה לאביו של יצחק-מאיר הקטן. ניגש הילד אל אביו ואמר לו: "אבא! אין לך מה לדאוג, ממני יתחיל ספר יוחסין חדש…".

שבת שלום וחודש טוב!