להדפסת דבר התורה- לחצו כאן!

פרשת בא – מה העבודה הזאת לכם

עבודת הפסח

בשפה העברית של זמנינו, המילה 'עבודה' משמעותה פרנסה וכשאנו פונים לאדם ושואלים אותו לאופן שבו מתפרנס, שואלים אותו 'במה אתה עובד?'.

בפרשתנו, המילה 'עבודה' בעלת משמעות אחרת לחלוטין, והיא בעצם הפירוש האותנטי למילה 'עבודה' – עבודת קרבן הפסח, כי שאלת הבנים באה אחרי הציווי על הקרבתו –

"וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְכָל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶ֖ם וְשַׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח…וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְחָק־לְךָ֥ וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָֽם. וְהָיָ֞ה כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן יְקֹוָ֛ק לָכֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת". וְהָיָ֕ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם".

הרש"ר הירש מלמד אותנו יסוד חשוב. כולנו שמענו את המושג 'עבודת הקורבנות', ברם הקורבן היחידי שהתורה קוראת לו 'עבודה' הוא קרבן פסח ואין הדבר במקרה. לדעתו, הכניסה לארץ יש לה משמעות בהקשר לכך, היא יוצרת את השינוי העצום שחל בעם היהודי שהשתחרר משעבוד ולכן עתה כשהוא בן חורין ויושב על אדמתו, תפקיד קרבן פסח להזכיר לו את המעבר העצום הזה שמשמעותו עבודת ה', שיכולה להיות מלאה רק בהתמלאות כל התנאים הללו. וזה לשונו בפרשתנו –

"התורה לא כינתה אף קרבן בשם "עבודה", מלבד קרבן הפסח. ואמנם היה הפסח הפעולה, שסימלה את תחילת כניסתם של האדם היהודי, הבית היהודי והמדינה היהודית – לעבודת ה'. וכן הפסח הינו הפעולה המסמלת תמיד כניסה מחודשת לעבודה זו. לכן "כי תבאו וגו'": כאשר יימחו שיירי עקבות שעבוד מצרים, ואתם תהיו מאושרים, בני חורין, וישובים על אדמתכם, חיזרו תמיד על "עבודה" זו בהקפדה. העמידו את עצמכם שוב במצב שהיה בראשית הווייתכם הלאומית, בהיותכם חשוכי שמחה, משוללי חירות וקרקע; ושוב, היכנסו מחדש, כאז, לעבודת ה'…".

בדבריו החשובים הרב הירש גם עונה על שאלת מפרשים רבים [כפי שנסביר בהמשך אחרי שנלמד קצת את דעות הפרשנים האחרים], אם הציווי להקריב קרבן פסח היה רק משנכנסו לארץ, מדוע הקריבו קרבן פסח בשנה השנית במדבר? ומדוע הקב"ה התנה את הקרבת קרבן פסח בכניסה לארץ, כפי שרש"י מביא בשם חז"ל – "והיה כי תבאו אל הארץ – תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית ועל פי הדבור" – לדעת רש"י מה שחויבו במדבר בקרבן פסח, הייתה זו הוראת שעה של הקב"ה ורש"י אינו מנמק מדוע ציווה הקב"ה לחגוג פעם אחת את הפסח במדבר.

מי שעוזר לנו להבין מדוע נצטוו להקריב גם במדבר הוא רבי חיים פלטיאל, פרשן צרפתי בן המאה ה-13, ששואל על רש"י שהבאנו לעיל, הרי לכאורה יש סתירה בדבריו מפירושו בספר במדבר. וזה לשונו –

"…תימה דבפרשת בהעלותך פירש [רש"י] גבי 'ויעשו את הפסח' להודיע גנותם של ישראל שכל מ' שנה שהלכו במדבר לא עשו פסח אלא אחד, מאי גנותם איכא כיון שלא נתחייבו? י"ל דמזה היה גנותם שאלמלא שלא חטאו היו נכנסים מיד לארץ והיו עושים פסחיהן כל אותו זמן".

יוצא מדבריו, שלמעשה זה שעשו קרבן פסח במדבר היה, משום שחטאו ולא נכנסו לארץ רצה הקב"ה שיקריבו לפני כן. אם לא היו חוטאים היו מקריבים רק בארץ. יתכן וזו כנראה כוונת רש"י שעל פי הדיבור נעשה.

בעלי התוס' בפירוש 'הדר זקנים' טוען, שלמעשה כן היו צריכים להקריב קרבן פסח במדבר ורק משום שלא יכלו הקריבו קרבן אחד בלבד –

"והיה כי תבאו אל הארץ. פי' המורה כל אותם מ' שנים שהיו ישראל במדבר לא עשו אלא פסח אחד. והיאך יכול להיות. והלא משה ואהרן היו עמהם. וי"ל דתלה הכתוב בשחיטת הפסח על גבי המזבח ובזריקה ובקבלת הדם וישראל היו נזופים. כדאמרי' כל אותם מ' שנים שהיו במדבר היו נזופים ולפי שהיו נזופים וטמאים לא יכלו לעשות הפסח".

בצורה מפורשת יותר כותבים בעלי התוס' בספר 'מושב זקנים' (נלקט ממחבר וזמן לא ידועים ונדפס לראשונה בשנת 1783 באיטליה) –

"וקשה דבפרשת בהעלותך (במדבר ט' ב') כתיב ויעשו בני ישראל את הפסח, ופרש רש"י להגיד גנותן של ישראל, שכל מ' שנה.., לא עשו אלא פסח זו בלבד, ומה גנות היה, והלא לא נתחייבו אלא בארץ. וי"ל דזהו גנותן שגרמו להם עונותיהם להיות במדבר מ' שנה, ולא יכלו לעשות הפסח, שאלמלא לא חטאו היו נכנסים לארץ מיד, והיו עושין הרבה פסחים ".

הסבר מעניין כותב רבי אברהם אבן עזרא, שהעובדה שלא קיימו את הפסח כל הארבעים שנה אלא רק פעם אחת למרגלות הר סיני, היה זה מטעמים טכניים ולא היה אפשר לקיים זאת במדבר. וזה לשונו –

"עתה פירש כי שחיטת הפסח תלויה בארץ. ואל יקשה עליך פסח הר סיני, כי מצוה עליונה היתה. ולא עשו פסח אחר במדבר, כי בהר סיני היו עם הישוב וימצאו מצות. ובהיותם בארץ אשר לא עבר בה איש, אין להם רק המן לבדו".

עד כאן התייחסנו למושג 'עבודה' שמופיע בהקשר לקרבן פסח, אך נסיים חלק זה על המושג עבודה בהיבט הכללי שלו – עבודת ה' המוטלת על כל אחד מאתנו. נראה זאת בניסוחו של רש"ר הירש, שמסיים בזה את פירושו על "מה העבודה הזאת לכם" –

"… במובן רחב הרי כל חיינו הם עבודת ה'; להיות עבד ה', להשתמש בכל כוחותיו, בכל רגע מחייו, כדי למלא את רצון ה' – זוהי המטרה הנעלה ביותר, אליה יוכל האדם להגיע. במובן מצומצם יותר נקראים "עבודה": המעשים, בהם אנו מעמידים את יישותנו, ומתקינים את עצמנו, תמיד מחדש לשירות ה', דהיינו קרבן ותפילה".

שאלת הבן הרשע

בתוך הציווי של קרבן פסח אנו נחשפים אגב-אורחא למה שיקרה בעתיד עם כניסתנו לארץ. הכתוב שמודיע על הציווי מודיע קבל עם-ועולם ומבשר לנו –

"וְהָיָ֞ה כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן יְקֹוָ֛ק לָכֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת. וְהָיָ֕ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם".

האם זו בשורה טובה או רעה חלילה?

המדרש ב'פסיקתא זוטרתא' טוען, שיש כאן גם בשורה טובה וגם בשורה רעה. הבשורה הטובה היא, שעם ישראל יתרבה מבחינה מספרית, והבשורה הרעה שאם שואלים 'מה העבודה הזאת לכם' כנראה שהמצב הרוחני יהיה רע מאוד. וזה לשונו –

" 'והיה כי יאמרו אליכם בניכם'. יש כאן לומר בשורה טובה היא לכם שיפרו וירבו דור אחר דור, לפיכך אמר כי יאמרו אליכם בניכם, ויש אומרים כי בשורה רעה היא שעתידה תורה להשתכח מבניכם, והן שואלין מה העבודה הזאת לכם, כלומר לכם ולא לו, מוציא עצמו מן הכלל…"

האם שאלת הבנים 'מה העבודה הזאת לכם' תהיה סתם מתוך שכחה או 'להכעיס'? ה'פסיקתא' עדין יותר ואומר, ששאלת הבנים תהיה מתוך שכחה, ואילו 'מדרש לקח טוב' טוען שהשאלה של הבנים תהיה במזיד, וזה הרשע שמוציא את עצמו מן הכלל ולפי מדרש זה בעל ההגדה של פסח שיבץ את הבן הרשע.

וכן 'מדרש הגדול' כתב במפורש –

"מה העבדה הזאת לכם. זה בן רשע שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה הוציאו מן הכלל ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי (שמות יג, ח), לי עשה ולא לך עשה".

יש המלמדים זכות על שאלת הבנים 'מה העבודה הזאת לכם' ואחד מהם הוא הפרשן הקדמון רבינו מיוחס, שאומר שבאמת קרבן פסח שונה מכל הזבחים, משום שנאכל בלילה צלי אש דווקא ועל מצות ומרורים, ואת השאלה הזאת ישאלו הבנים שנמצאים בארץ ורואים איך מתנהגים עם שאר הקרבנות וזאת שאלה לגיטימית. אולי הביקורת על הבן הזה היא בסגנון השאלה 'מה העבודה הזאת לכם', אבל לא על עצם השאלה. וזה לשונו –

"כי יאמרו אליכם. כשישאלו אתכם. מה העבודה הזאת. מה נשתנה הזבח הזאת מכל הזבחים לאוכלו בלילה צלי על מצות ומרורים".

וכן אומר הספורנו, ששאלת הבן הזה היא רצינית, כי יש כאן שוני נוסף משאר הקרבנות –

"…מה העבודה הזאת לכם. שאינה ביום מקרא קדש כשאר הקרבנות, ולא תוך זמן שאר הקרבנות שהוא מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, ולמה לא יספיק קרבן אחד לכל ישראל כמו בשאר קרבנות ציבור".

ה'אלשיך' הקדוש גם הוא טוען, ששאלת הבנים הייתה ממקום של רצון להבין אבל לא בגלל צורת הקרבת הקורבן, כפי שכתבו אחרים, אלא על עצם הצורך להביא קרבן פסח כאשר נמצאים כבר בארץ והרי כל מהותו להזכיר את הנס שהיה במצרים, וכאן באה שאלתו האם לצורך כך צריך לחזור על הטקס עם כל העבודה והמאמץ הכרוך בכך ושמא די שנעשה זיכרון כלשהו. וזה לשונו –

"..והנה אז בעשותכם המצוה הזאת והעבודה, יתחמץ לבב בניכם לאמר. לו היתה זכירה בלבד החרשנו, אך העבודה ממש, הלא לאותם שהוצרכו לתת הדם לאות על המשקוף כו', יצדק הזבח, אך לא לנו רק לזכור על פה מה שהיטיב הוא יתברך לאבותינו, ואם כן למה זה נזבח את הפסח בכל דור ודור. וזהו אומרו מה העבודה הזאת לכם, בני דור אחר".

בדרך דומה כותב הנצי"ב מוולאז'ין בספרו 'העמק דבר', שהטרוניה של הבנים היא, שלכאורה לקרבן פסח אין מטרה חשובה, וזה לשונו –

"…מה העבודה הזאת לכם. של קרבן פסח, שאין לה שום תכלית כמו כל קרבן בא לרצון או לכפרה…אבל פסח למה הוא בא? אם מפני התודה לה' על הנס של יציאת מצרים, לא הייתה ראויה אלא לאותה שעה, שלא מצינו מצוה לעשות זכר לנס לעולם, זולת חנוכה ופורים קבעו חכמים בזמנם ג"כ לטעמים ידועים בעניין הנס שיהא לנו לזכר, ולא לגוף הנס בלבד, מעתה יש לדעת מה הענין שמורה מעשה הפסח לדורות".

כפי שכתבנו לעיל, הדברים ידועים שבעל ההגדה דרש את הפסוקים האלה על הבן הרשע וכך רוב הפרשנים לומדים פסוקים אלו, וההבדלים ביניהם מדוע ומה בדיוק אומר הבן הרשע בשאלתו 'מה העבודה הזאת לכם'.

ראינו על קצה המזלג דעות שונות בנושא ולקראת סיום נביא את דברי רבי שלמה אפרים מלונטשיץ (1540-1619) בעל ה'כלי יקר' על התורה, שבנוסף לפרשנות מעמיקה של הכתוב מביא התייחסות רבה לענייני מוסר. לדעתו אין מדובר באיזו תופעה שולית של אדם מנותק ממסורת, אלא תהיה תקופה לאחר שייכנסו לארץ, שיהיו אנשים שלצערנו ילעגו על כל מה שקשור לתורת ישראל [מוכר לנו?…], וזה לשונו –

"…וכאן אמר והיה כי יאמרו אליכם בניכם לשון רבים. אלא ודאי שכאן מדבר, בזמן שיקומו הרבה בנים סוררים ויחשבו להרוס פינת עבודה זו ולהשבית את העם ממלאכת עבודת ה' יתברך, ובעבור אותם המהרסים צריכה העבודה שימור ביותר, ועל אותו דור סורר אמר ושמרתם את העבודה הזאת תשמרו אותה שלא תהרס…על זה אמר והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, רצה לומר והיה צורך זה השימור באותו זמן כי יקומו בניכם בנים משחיתים ויאמרו דרך לעג מה העבודה הזאת לכם כי בלעגי שפה ידברו אל העם הזה …ועל אותו זמן אמר ושמרתם את העבודה, כי אז היא צריכה שימור ביותר לעמוד כנגד המלעיגים, ולכך נקט בניכם לשון רבים כי בעבור איזה יחיד המלעיג אינה צריכה שימור כל כך כי בטלה דעתו אצל כל אדם…".

הרש"ר הירש יורד לשורש התקלה, כיצד יגיע מצב שבנים של עם ישראל ילעגו וכל כך ינסו לפגוע בכל הקדוש לעמנו, ובתשובתו הקצרה ובמילים פשוטות מבאר, שתהיה תקופה שהאדם ישים עצמו במרכז וכל מחשבתו ותוכניותיו יהיו כיצד זה מועיל לו, וזה לשונו –

"…כזאת ישאל דור, שהתנכר לאלוהיו, המעמיד את האדם אך בשירות עצמו וקובע ערכו של מעשה לפי תועלתו הממשית גרידא." (י"ב, כ"ו).

לסיכום מאמרנו ראינו שתי גישות מרכזיות כיצד להתייחס לשאלת הבנים 'מה העבודה הזאת לכם'  ושתי גישות מהי מהות אמירת התורה 'כי תבואו אל הארץ', האם יש כאן בשורה טובה או חלילה רעה.

כדרכנו, תמיד שתי הגישות הן נכונות ומשקפות את החלקים השונים בעם ואת הגישה שמבליטה את הטוב שבעתיד נזכה לבנים ובני בנים בארץ ישראל, והגישה שמבליטה את אותם מבני עמנו שינסו לצערנו לפגוע בכל דבר שבקדושה, פעם זה יהיה קרבן פסח, פעם זה יהיה על המועדים האחרים וכו'.

ונחתום בלימוד זכות של האדמו"ר מגור אפילו על ה'רשע'… רבי יצחק מאיר מגוּר אמר בדרך הלצה: "מדוע מצליחים הרשעים שבישראל במעשיהם כנגד היהודים שומרי המצוות, ואילו ה'יראים' ושומרי המצוות אינם מצליחים לעמוד כנגדם?
אמשול לכם משל: איש אחד זייף את חתימתו של השר רוטשילד על שטר חוב של אלף כסף, ושלח את השטר לאדם שמינה לשם כך, כדי שיבוא אל רוטשילד ויפדה את השטר.

כשראה את השטר, הבין רוטשילד מיד כי הוא מזויף, אך חשב בלבו: 'אם אסרב לפדות את השטר, מיד תתפשט השמועה בכל רחבי תבל שהשר רוטשילד פשט את הרגל, והנזק יהיה גדול יותר'. מה עשה? פדה את השטר תחילה, ואחר כך תבע את המזייף למשפט, כדי שיקבל את העונש הראוי לו.

והנמשל: כבר נאמר כי 'חותמו של הקדוש ברוך הוא – אמת' (שבת נ"ה.) והרשעים אף הם עושים את מעשיהם מתוך מידת האמת, במסירות ובאמונה שלמה. בכך מזייפים הם את חותמו של השם יתברך לצורכיהם.
כשרואה הקדוש ברוך הוא כך, הוא אומר: 'אם לא אשלם להם ולא יצליחו לבצע את מזימותיהם, תתפשט השמועה שחותמו של הקדוש ברוך הוא אינו אמת, חלילה, שהרי הם עושים באמת ואינם מצליחים.' לכן מניח להם הקדוש ברוך הוא לעשות כרצונם, ואחר כך מעניש אותם על כל פשעיהם.
אבל שומרי המצוות ויראי השמים, עליהם נאמר: 'נרפים אתם נרפים' (שמות ה, יז). כשמזדמן לפניהם דבר מצווה, הם עוסקים בו בעצלתיים וברפיון ידיים, לא באמת ולא במסירות של אמונה, ולכן אינם מצליחים…."

נתפלל, שעם שובנו בסייעתא דשמיא לארצנו, שנזכה בע"ה לראות כאן רק טוב ואותם המלעיגים וה'רשעים' שקיימים גם היום יחזרו בתשובה שלמה ונזכה לראות בשוב ה' את שיבת ציון הגדולה והמלאה, בב"א.

שבת שלום לכל בית הישיבה!