הווי אומר, כשהאבא שמח ומרוצה מבנו, אז בתחילה יקנה לחתונה דברים מיוחדים ויקרים ואת הדברים הפשוטים ממילא יקנה סמוך לחתונה, אולם כשהבן אינו מתנהג כראוי, אז אביו יקנה לו בתחילה את מה שבאמת צריך ומחויב ורק סמוך לחתונה יקנה גם מוצרי מותרות, הואיל ולא נעים לאבא העשיר לא לתת לבנו את מה שהחברה מצפה ממנו שייתן.

והנמשל – "…והנה במצוות, יש שהם מוכרחים לאיש הישראלי וכמו שבת, דהוא הכרח גמור ובלעדי זה אינו ישראל כלל. ויש מצות, שהם לתוספת קדושה וכמו בנין בהמ"ק והקרבנות, דהרי זה כמה ישראל בגלות ואין להם כל זה, רק כדי שיהיו ישראל במעלותם הגדולה ובקדושה צריכים לזה. וזהו קודם".

מבאר הרב סולובייצ'יק, שלפני חטא-העגל, הקב"ה צווה על "המותרות" שנועדו לתוספת קדושה וזה הציווי על הקמת המשכן, אולם משה רבנו דיבר איתם אחרי חטא-העגל, ולכן ציווה איתם קודם על המחויבות שלהם – השבת, כי חובת שמירת השבת קיימת לעולם ובכל זמן, ואילו על הקמת המשכן דיבר רק לאחר מכן, כי לצערנו גם ללא מקדש ממשיך עם-ישראל בדרכו לקיים מצוות וכמובן שמצוות השבת היא יסוד מרכזי ביסודה של התורה.

לדבריו של ה'בית-הלוי' יש אמירה משמעותית וחשובה לימינו. לעיתים אנו פוגשים באנשים, בפרט בני נוער, העושים דברים יפים לכבודה ולהידורה של תורה, כגון תפילה ב"סגנון שמח", התנדבויות רבות ועוד – וכמובן שהמעשים נפלאים ומעוררי השראה, אולם אסור לנו שפעולות אלו יבואו על חשבון דקדוק במצוות אחרות וחס-וחלילה על חשבון לימוד תורה בהשקעה וברצינות.

גם בקיום מצוות ישנן סדרי עדיפויות ואי אפשר לשאול את השאלה התמימה שאנו שומעים לעתים קרובות "מה זה משנה?". יש מצוות דאורייתא ויש מצוות דרבנן, יש 'לכתחילה' ויש 'דיעבד', ישנן מצוות שיש לקיימן במניין יהודים ויש מצוות שאפשר לקיימן ביחידות ועוד כיו"ב.

ישנו היבט נוסף בסדרי העדיפויות בקיום מצוות – מקומן של מצוות ש'בין אדם למקום' לצד מצוות ש'בין אדם לחברו'. נביאי ישראל זעקו רבות על זלזול במצוות ש'בין אדם לחברו' כחסד, צדקה ודאגה לעני ולחלש. הנביא ישעיהו התריע על כך בדברי תוכחתו המפורסמים [פרק א'] – "לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר יְקֹוָ֔ק שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי…חָדְשֵׁיכֶ֤ם וּמוֹעֲדֵיכֶם֙ שָׂנְאָ֣ה נַפְשִׁ֔י הָי֥וּ עָלַ֖י לָטֹ֑רַח נִלְאֵ֖יתִי נְשֹֽׂא וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאו  רַחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה".

מסופר על מייסד תנועת המוסר, רבי ישראל מסלנט, שפירש את המדרש על הפסוק "ויתהלך חנוך את האלוקים" – "חנוך תופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה" (הובא בילקוט ראובני עשרה מאמרות בשם). חנוך היה בודק כל חוט וחוט שיהיה עשוי כראוי וכל תפירה תהיה כמו שצריך ושלא תיפרם לאחר זמן, הוא התהלך עם האלוקים בנאמנות רבה ודאג על ממונם של אחרים ובזה היה מייחד שמו של הקב"ה.

תורת חיים הינה תורה תמימה ושלמה – גם מצוות שבין אדם למקום וגם מצוות שבין אדם לחבירו. גם מצוות שנחשבות כלפי חוץ כ'צבעוניות' וגם מצוות שנראות כ'אפורות'.. – כולן דברי אלוקים חיים ו"טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹקים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם" [קהלת ז'].

שנזכה…!