מסופר על הגאון הגדול רבה של העיר קאליש בפולין, רבי חיים-אלעזר וקס (1822-1889), מחבר ספר שאלות ותשובות "נפש חיה", שנקרא כך על שם אמו חיה שמסרה את חייה ממש עבורו. כשהיה ילד בן ארבע חלה במחלה קשה והיא בתפילתה ביקשה מהקב"ה שיעביר אליה את מחצית מחלתו. וכך אכן קרה והוא נרפא לחלוטין והיא חלתה במחלתו והיתה נתונה מספר חודשים בין חיים ומוות, אך לאחר מכן הבריאה אף היא. אמו הצדקת כוונה אותו בדרכו הרבנית ונלחמה את מלחמתו נגד כאלה שמיררו את חיי הרב הצעיר, נלחמה כמוהו נגד אלו שחיו חיי מותרות בעוד רבים חיו חיי עוני ועוד מאבקים נגד הרפורמה שחדרה לפולין. אירועים אלו קיצרו את חייה וכהכרת הטוב קרא לספרו על שמה "נפש חיה".

רבי חיים-אליעזר וקס היה מהתומכים הגדולים של ישוב ארץ ישראל והוא עצמו רכש אדמות בכפר חיטין ליד טבריה וכוונתו הייתה להעלות יהודים לארץ ישראל, מתוך תקוה ואמונה שהם יגדלו בפרדסי ארץ ישראל אתרוגים כשרים למהדרין. כאמור, עיקר מלחמתו הייתה כנגד ריצה אחרי האופנה והמותרות ודרש חיי צניעות והסתפקות במועט כפי שהוא עצמו נהג. יושרו והקפדתו על חיי יושר והוגנות היו לשם דבר. קרה, שאחד האנשים המקורבים אליו, משומעי לקחו ושעוריו ומעריץ גדול של הרב, בא להתייעץ עימו לגבי מסחרו. האיש היה סוחר גדול ובעל ממון רב וסיפר לרב שבקרוב הוא עומד לסיים עסקה גדולה מאוד, רק הוא צריך קצת להיעזר במעשה מרמה קטן ואיזה טריק מסחרי ואז הוא ירוויח הון רב. הרב התחלחל מעצם הרעיון, למרות שלא היה מדובר במעשה מרמה גדול ובהונאה ממש אלא מה שקרוי 'שקר לבן'. הוא קירב אליו את אותו סוחר שהיה  בדרך כלל נוהג ביושר ובהגינות וציטט לפניו את מה שנקרא בפרשתנו על האופן בו היו כתובים הלוחות, כפי שנאמר בכתוב (ל"ב, ט"ו):

"וַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד מֹשֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים".

ואז, בחיוך אבהי שאל רבי חיים-אליעזר את הסוחר, מה הסיבה שהלוחות היו כתובים משני עבריהם? – אלא, ללמדנו שמכל כיוון של התורה קיים האיסור לשקר ולגנוב…

כמובן, שראשית עלינו להבין מבחינה טכנית, כיצד יכולות לעמוד אותיות כמו סמ"ך ומ"ם משני עברי הלוחות, הרי הן אינן מחוברות ועלולות ליפול?

לכן, רש"י מביא בשם חז"ל –

"משני עבריהם – היו האותיות נקראות ומעשה נסים היה"

ומוסיף החזקוני – " משני עבריהם – מכתב חלול ולכך היו נוחות להישבר".

רבי אברהם אבן עזרא גדול הפשטנים וכן רבי יוסף בכור שור לא היתה דעתם נוחה מדברי חז"ל לפרש כך את פשט הכתוב, שהמ"ם והסמ"ך עמדו בנס כפי שכתבו גם אחרים, שהרי הקב"ה לא עושה ניסים שאין צורך. על כן, הם מפרשים שהאבן הייתה עבה וכתבו בה משני הצדדים, אבל לא חקקו מצד אל צד ואין צורך בנס, וזה לשונו של אבן עזרא:

"ויש מהקדמונים שאמר, כי בנס היו עומדים המ"ם והסמ"ך בלוחות. ואין זאת דרך סברא. ולפי דעתי שאין צורך לנס…רק הם עבים, כי הכתוב אמר כי הם כתובים משני עבריהם. ולא מעבר אחד, ולא יתכן דבר אחד, בעבור שהיו האותיות נראות בעבר האחר הפוכות..".

לעומתם, רבינו בחיי מקבל את דברי חז"ל כפשוטם ומוסיף רמז לצורך הכתיבה משני עבריהם, נקרא את דבריו:

"…ויתכן לפרש "משני עבריהם", שבא לרמוז כי יש למשמעות דברי תורה שני עברים,נגלה ונסתר, כענין שאמר שלמה ע"ה: (משלי כ"ה, י"א) 'תפוחי זהב במשכיות כסף', וכתיב: (איוב י"א, ו') 'כי כפלים לתושיה', יבאר כי התורה כפולה, ומלבד פשטי התורה יש בה עוד תעלומות חכמה, ועל זה אמר הכתוב: (תהלים ס"ב, י"ב) 'אחת דבר אלוקים שתים זו שמעתי'…".

הרב שמשון רפאל הירש מנמק מדוע היו צריכים להיות הלוחות כתובים משני הצדדים, זאת כדי שלא יהיה מצב שרק זה שמקריא רואה את הכתוב ולא יהיה מעמדו עליון על פני העם. נראה את דבריו:

"אילו לוחות העדות היו כתובים רק מצד אחד, הרי שהאיש שעליו לקרוא באוזני העם את החוקים הכתובים עליהם – מעמדו יהיה בחזקת מעמד עליון ביחס אל המון העם המקשיב אל דבריו. רק הוא רואה את נוסח החוקים לפני עיניו, והמון העם חייב לקבל מפיו מה שהוא קורא באוזניו. ברור לחלוטין שהוא המתווך בין העם ובין החוק. אולם החוק שעל שני הלוחות כתוב באצבע אלוהים על שני עבריהם, והוא מופנה באותה המידה אל משה ואל העם, ונמצא שהתורה פונה באורח בלתי – אמצעי אל העם ואל כל אחד מבני העם. מתבטל, אפוא, מעמדו של משה כמתווך, והוא נכנס כולו לתוך חוג העם. העם קורא את הכתוב על הלוחות באוזני משה, כדרך שמשה קורא אותו באוזני העם. מעתה, אפילו ייעלם "זה האיש משה" – שוב אין העם זקוק לו, שכן התורה מתייצבת לעיני כל איש ואיש בכל רגע ורגע, כנתונה ישירות מיד ה'…".

פרשת כי תישא נקראת סמוך לחג הפורים והנה אנו מוצאים, שהעובדה הזו שהלוחות היו כתובים משני עבריהם שימשה את אסתר כאשר פנתה להתך מסריסי המלך ואמרה לו (אסתר ד'):

"וַתִּקְרָא֩ אֶסְתֵּ֨ר לַהֲתָ֜ךְ מִסָּרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶעֱמִ֣יד לְפָנֶ֔יהָ וַתְּצַוֵּ֖הוּ עַֽל־מָרְדֳּכָ֑י לָדַ֥עַת מַה־זֶּ֖ה וְעַל־מַה־זֶּֽה"

ולמדו מכך חז"ל בגמרא (מגילה ט"ו.), שהיא התכוונה בשאלתה למרדכי, האם העם עבר על מה שכתוב בלוחות שכתובים משני עבריהם ? –

"לדעת מה זה ועל מה זה, אמר רבי יצחק: שלחה לו: שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה, דכתיב בהן 'מזה ומזה הם כתובים'…".

רבי יששכר שלמה ב"ר יצחק טייכטל נולד בהונגריה בשנת תרמ"ה (1885).  שימש כרב וראש ישיבה בעיירה בסלובקיה והיה מקורב לאדמו"ר ממונקאץ', רבי חיים אלעזר שפירא. בשנת תש"ב (1942) במהלך הכיבוש הגרמני של סלובקיה ברח להונגריה. בעקבות אירועי השואה התעמק בענייני השקפה, ולאחר מכן חיבר את הספר 'אם הבנים שמחה' , ובו חזר בו מחלק מדעותיו ועמד על חשיבות מצות יישוב ארץ ישראל. עם התחלת השמדת יהודי הונגריה ברח חזרה לעירו  ושם נלכד. הוא נרצח בדרך לאושוויץ בחורף תש"ה (סוף 1944).

מסביר הרב טייכטל הי"ד בספרו 'משנה שכיר' על מגילת אסתר באמצעות משל את הכוונה בדברי אסתר שאמרה "לדעת מה זה ועל מה זה" –

"דלכאורה הם פליאים [פלא] בעת שאדם בצרה צריך רק מהר לעזוב, אבל לחקור על הסיבה לכאורה אין מקום בשעה שהשעה דחוקה. אך כמו שרואין בכל מחלה מסוכנת רח"ל מתאספים הרופאים לחקור בשאלות מהו סיבת המחלה, כי אז בהכירם סיבת המחלה יש ליתן רפואה להסיר המחלה עד שיבריא, וכמו כן אמרה אסתר צריך להכיר הסיבה של המחלה הנוראה הזה, ושאלה לדעת מה זה ועל מה זה, שמא כפרו ב'זה א-לי ואנווהו' ושמא כפרו בלוחות שמזה ומזה כתובים, ואחר שהכירו סיבת המחלה אמרה, לך וכנוס את כל היהודים וצומו עלי ועשו תשובה וקבלו עליכם לקיים מה שקיבלו כבר, ועי"ז סר המחלה והבריאו…".

רבי יוסף צבי סלנט, מחבר ספר "באר יוסף" על התורה, מסביר שהסיבה שהתורה כתובה משני העברים היא לומר לנו, שבכל תקופה ובכל מצב, בין בא"י בין בגלות, בין בזמן של עושר ובין בזמן עוני, דברי תורה מתקיימים. וזה היה בדיוק חששה של אסתר, שיתכן והעם היהודי במאה עשרים ושבע מדינות ובמיוחד בשושן הבירה הקל במגבלות שהתורה קבעה לגבי אכילת מאכלי נוכרים ויתכן שהסיבה שעם ישראל ישב ואכל במסיבותיו של אחשוורוש, כי טענו שזה מצב בדיעבד, אבל חז"ל מעידים שהבעיה שהם לא אכלו בעל כורחם, אלא נהנו מסעודתו של אותו רשע.

והדברים מהדהדים גם בימינו! כאשר יש הטוענים, שהנסיבות השתנו ויש לשנות את חוקי התורה בהתאם לנסיבות….

בהקשר לכך, מסופר על רבי ישראל מסלנט, שנסע עם עגלון יהודי בור ועם הארץ. היות ורבי ישראל מיהר, הבטיח לעגלון שאם יגיע בתוך יממה ליעדו, יקבל ממנו מענק מכובד ואם חלילה יתנהל בעצלתיים הוא יישא בחלק מההוצאות. יצאו לדרך והנה התברר שהעגלון פיגר והגיע באיחור ליעד הנכסף, לא רק שלא קיבל מענק אלא אף הוריד לו במחיר. כשהתלונן לפני רבי ישראל על כך שהוריד לו במחיר, טען העגלון: "נכון שסיכמנו ואף עשינו הסכם לפי דין תורה, אבל כידוע לך התורה ניתנה בסיוון ומזג האוויר היה נוח, אך אתה רצית שאגיע מהר כשיש שלגים?! התורה לא דברה במצב כזה ופטרה אותנו במצב כזה מהאיסור "מדבר שקר תרחק"…

חג הפורים ונס פורים מגלים לנו, ש'דבר ה' יקום לעולם' ולא משנה אם נמצאים בגלות או בארץ ישראל, אנו מצדנו נצא מחג הפורים בידיעה, שתורתנו היא תורה נצחית, התורה שבכתב והתורה שבע"פ – מזה ומזה הם כתובים!

שבת שלום ופורים שמח לכל בית הישיבה