ידועים דברי רש"י, שהסיבה שהקב"ה נגלה לאברהם באלוני ממרא היא "משום שהוא נתן לו עצה על המילה". שואל רבי אליהו מזרחי, גדול פרשני רש"י [חי בקושטא לפני כ500 שנה]: וכי אברהם צריך לקבל עצה מגוי שימול? אותו אברהם שנתנסה בעשרה ניסיונות והפיל עצמו לכבשן האש, הוא צריך את העצה של ממרא? וכי בלעדיו אברהם לא היה מקיים את מצוות הבורא?

בעלי התוספות בפירושם לתורה "דעת זקנים מבעלי התוס' " שואלים גם הם שאלה זו, וזה לשונם: "ותימה, וכי אדם חשוב וצדיק כאברהם ונתנסה בעשר ניסיונות ועמד בכולן ולא שאל עצה, איך שאל עצה על המילה שציווהו הקדוש ברוך הוא?" 

לשיטתם, ברור שלא זאת השאלה ששאל אברהם – "…שחס ושלום שישאל עצה אם ימול אם לאו? אלא אם יעשה בצנעה או בפרהסיא, וממרא נתן לו עצה לעשותה בפרהסיא, כדי שיראו העולם וימולו אחריו. והיינו דכתיב 'בעצם היום הזה נימול אברהם' בעיצומו של יום".

לדעת בעלי התוס', העצה שנתן ממרא לאברהם לא הייתה על עצם המילה, אלא האם לקיימה בפרהסיא או לא.

התשובה בהחלט יפה, אך עדיין נשארת לענ"ד תמיהה, וכי אברהם לא היה מודע לכך, שלעשות ברית מילה בפרהסיא ישפיע על הציבור? והרי אברהם היה 'אב המון גויים' והיה כל-כולו בקירוב אנשים לבורא עולם ובוודאי ידע את המשמעות של עשיית מצווה בפרהסיא?!

לפני שנענה על שאלתנו, נלמד את התשובה השנייה של בעלי התוס': "ד"א – כשצווה הקדוש ברוך הוא למול כל אנשי ביתו, הלך אצל ענר ואשכול לשאול מה יעשה על אנשי ביתו שאינן רוצים להימול ולא ידעו מה להשיב לו. הלך אצל ממרא ונתן לו עצה שימול עצמו וישמעאל בנו תחלה וכשיראו כן אז יקבלו להימול וכן עשה 'בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו' והדר כתיב 'וכל אנשי ביתו נימולו איתו'."

לפי הפרוש השני של בעלי התוספות, השאלה הייתה כיצד לגרום לאנשי ביתו של אברהם להצטרף למצווה, וממרא השכיל אותו בעצה לשמש דוגמא אישית וקודם כל למול את עצמו וממנו ילמדו.

ואמנם, גם זו תשובה מקסימה אך עדיין קשה, וכי אברהם לא ידע את העיקרון החינוכי והפסיכולוגי הפשוט של "דוגמא אישית"? האם היה עליו ללמוד זאת מממרא? וכי לא כל בר-דעת יודע זאת?

נראה לעניות דעתי, שרש"י בשם חז"ל רצו ללמד אותנו את עצם החשיבות בנטילת עצה בחיים, גם כשאנו משוכנעים שקוראים את המפה נכון ובטוחים שאנו מומחים ויודעים ואין לשני מה לחדש לנו, על אף זאת יש חשיבות בהתייעצות.

הקב"ה נגלה לאברהם בממרא, כדי לספר לנו, שאפילו אברהם אבי האומה, שהצליח להכיר את בוראו בגיל צעיר, הבין וידע שכדי לבצע צעד משמעותי בחייו, הוא מוכרח להתייעץ עם גורמים שונים. שלמה המלך הגדיר את המתייעץ כחכם"שומע לעצה חכם" [משלי פרק י"ב]. ויותר מזה, שלמה המלך מכנה את האדם שלא מתייעץ כאוויל, וכך הפסוק שם בשלמותו "דרך אוויל ישר בעיניו ושומע לעצה חכם" – עד כדי כך, שגם הקב"ה כביכול התייעץ עם פמליא של מעלה כשבא לברוא את האדם "נעשה אדם".

ומדוע באמת חשוב להתייעץ? מדוע יש ליטול עצה כשאנו חשים שאנו מבין טוב מאוד מה אנו צריכים לעשות? משום שכשהאדם מתכוון לבצע פעולה כלשהיא הוא רואה את העניין מהזווית המאוד אישית שלו, הוא רואה את המציאות באופן מאוד סובייקטיבי ואין לו אפשרות לראות את העניין מזווית אחרת. וכך הוא מפסיד עוד עין הבוחנת את דרכו ויכולה להאיר לו נקודות שהוא אינו מסוגל לראות.

אנחנו יודעים היום, שככל שאיש צבור בכיר יותר, הוא משתמש ביועץ אסטרטגי, אשר מנחה אותו מה לומר לציבור, מה ללבוש מתי והיכן להופיע ועוד. האסטרטג יודע לאן הרוח נושבת, מה הציבור יכול כרגע לקלוט ונותן את עצותיו בהתאם.

חשיבות נטילת עצה משמעותית יותר, כאשר מדובר על גורלו של עם והכנות למלחמה. שלמה המלך [משלי כ"ד] מזהיר להתכונן שחלק מההכנות למלחמה זה על ידי  התיעצות "כִּיבְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ ". וכן "בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ".

בגמרא יבמות קכ"א: דרשו את הפסוק לא רק על תכסיסי מלחמה אלא גם על תחבולות שכליות. הגמרא מספרת על  רב שילא, מגדולי האמוראים, אשר הוציא פסק הלכה תמוה. רב רצה להחרים אותו, אבל שמואל חברו אמר לו, שכדאי לשאול אותו מדוע פסק כך. כשהתברר שהייתה לו סיבה טובה, קרא רב על שמואל את הפסוק במשלי כ"ד "ותשועה ברוב יועץ ". ההתייעצות יכולה להציל אדם ממכשול.

ונחזור לפרשתנו. אברהם ידע, שמילה בפרהסיא תיצור הד ציבורי ותעורר אנשים לעשות כמוהו, אך האם זה היה הזמן המתאים? כיצד לפרסם את דבר המילה? האם להזמין את האנשים למעמד הזה? האם לספר אחר כך? או שמא לא לספר בו בזמן ולהמתין שהידיעה תחלחל לאט לתודעת האנשים?

וכן, אברהם כמובן ידע ש'דוגמא אישית' היא כלי מצוין, אבל האם הוא כזקן יכול לשמש דוגמא אישית? האם זה לא ירתיע אנשים כשיראו את חולשתו לאחר הברית? האם בני בית צריכים גם 'דוגמא אישית'? או אולי הדברים צריכים לבוא כחלק מהתנהלות של הבית?

אחרית דבר – יש החוששים ליטול עצה, שמא הדבר יצור רושם של חולשה וחוסר יכולת להחליט, אולם אין ספק, שחשוב להתייעץ בכל גיל ובכל תקופה בחיים. כמובן, אנשים צעירים ונוער זקוקים לעצה כאוויר לנשימה, שהרי ניסיון החיים שלהם דל ועל כן הם הראשונים להיפגע אם לא נוטלים עצה לפני כן.

שבת שלום לכל בית הישיבה!