במהלכו של המשא-ומתן המרתק, שאברהם מנהל מול גורמים שונים, במטרה לרכוש חלקת קבורה לשרה אשתו, אנו פוגשים את בני חת, האומרים לאברהם: "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹקים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ". הכינוי "נשיא אלוקים" הנמצא בפרשתנו הינו ייחודי וחד-פעמי בכל התורה כולה, לא מצאנו כמותו גם לא בנביאים ולא בכתובים.

ונשאלת השאלה, מה ראו אנשי המקום באברהם, עד שקראו לו 'נשיא אלוקים'? והרי אנו למדים מהפסוקים, שאברהם לא הציג עצמו בפני בני חת כנשיא וכבעל מעמד רם ונישא, אלא הציג עצמו כ"גר ותושב אנכי עמכם"?!

רבי משה אלשיך דוחה את האפשרות, שאמירתם זו של אנשי המקום לאברהם נבעה מתרבות חנפנית שהיו משתמשים בה גם לאחרים. וזה לשונו "והנה, היה אפשר, כי חניפות מידתם עשתה זאת וגם לזולת אברהם היו דוברים כן" – ודוחה ה'אלשיך' סברא זו ואומר – "לזה אמר "לאמר לו", לומר כי 'לאמר לו' – לאברהם בלבד היו אומרים 'נשיא אלהים' וכו' מה שאין כן לזולתו, כי אין להם גדול כאברהם, ולא ממידת חנופה היה הדבר כי אם בלבב שלם" [כ"ג, ו'].

מצאתי בספר "המקנה" על מסכת קידושין [לרבי פנחס ב"ר צבי הירש הלוי הורוביץ, רבה של פרנקפורט דמיין לפני למעלה ממאתיים שנה], המתייחס לכך שאברהם נהג כלפי חוץ במכובדות כפי שאדם מכובד אמור להתנהג וכפי שמשמע מהגמרא במסכת קידושין דף ע' עמוד א' "לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור – אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה?" ומסביר שם רש"י את סיבת האיסור – "שגנאי הוא ושפלות לדור שכפופים לזה שאין לו מי שיעשה מלאכתו". ובלשון ימינו – אדם בעל מעמד, לא נאה שיעשה מלאכה פשוטה בציבור. ועל דרך זו מפרש 'המקנה' את הקושי בפסוקים, שמצד אחד אברהם לקח את בן הבקר ונתן אותו לעשיה לנער ואחר כך כתוב שאברהם עשה בעצמו את בן הבקר ולכן מפרש המקנה "ויש לפרש מ"ש "ויתן אל הנער" ולא עשה בעצמו, מפני שאברהם הי' נשיא אלוקים ולא רצה לגלות בפני שלושה אנשים שהוא בעצמועושה מלאכה, אבל בצינעה הוא בעצמו עושה, ומ"ש "וימהר לעשות אותו" הוא על אברהם שאחר שאמר אל הנער לעשותו מיהר הוא בעצמו לעשותו והיינו דקאמר "ובן הבקר אשר עשה" ". לפי 'המקנה', אנשי המקום ראו שהתנהגותו של אברהם אצילית והוא אינו עוסק במלאכות פשוטות ולכן ראו בו כנשיא.

ברם, עדיין אנו מתקשים מדוע נקרא בשם 'נשיא אלוקים' ? האם התואר 'נשיא' לבד לא היה הולם אותו?

ואכן מצאנו במדרש, שכיבדו את אברהם וקראו לו 'נשיא אלוקים', עקב היחס החיובי והחביב שבו התייחס לבריות "…'ומצא חן' זה אברהם, שהיה חביב על הבריות…שנאמר 'שמענו אדני נשיא אלוקים אתה בתוכנו' – הרי על הבריות…" (תנחומא פרשת וירא, סימן ז' ).

ומתוך שהיה חביב על הבריות, היה חביב גם על המקום, כדברי רבי חנינא במשנה באבות פרק ג': "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו".  

חביבותו של אברהם הייתה מעצם אהבתו לבני אדם ו'חביב אדם שנברא בצלם',  כפי שזה בא לידי ביטוי טרם הפיכת סדום, שניסה בכל כוחו למנוע את גזרת ה', אולי יש עשרה צדיקים בעיר וכו' כפי שהרחיב את הדברים הנציב מוולוז'ין בהקדמתו לספר בראשית, שהאבות נקראו 'ישרים' משום הנהגתם בישרות כלפי שכניהם [עיין שם]. חביבותו של אברהם כלפי השני לא הייתה מעמדה פטרונית וגאוותנית, אלא מתוך מידת הענווה וזה לשון המדרש – "גדולה היא הענווה, שבה נשתבח אברהם אבינו, שהיו בני דורו קורין לו 'נשיא אלוקים' והוא נותן להן המנון, שנ' 'ויקם אברם וישתחו'."