אחד הלקחים היותר מרכזיים של מגילת אסתר הוא גאוותו הלאומית האיתנה של מרדכי היהודי . לב מי לא מתרונן לקרוא את הפסוק "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה " . הזדהות פנימית עמוקה ממלאת את חלל ליבנו מאומץ לבו של יהודי גלותי שלא מתרגש מעריץ שלטוני ולא מוכן לרקוד מה יפית לפני הגוי . יש אפילו הדורשים את לשון העתיד המופיעה בפסוק לא יכרע –ולא ישתחווה שלא רק כאשר מרדכי נתקל בו ברחוב אז לא היה מוכן להשתחוות אלא מרדכי חיפש הזדמנויות לא להשתחוות כדי להוכיח את עצמאותו ואת זלזולו בהמן.[ועיין עוד בתרגום איך שהתגרה בהמן בהרבה אופנים] אך חובה עלינו בדור הגאולה בדור בו חזרנו בחסדי שמים לארץ מולדתנו לבדוק האם מעשה זה של מרדכי אכן מהווה מודל לחיקוי ? האם זו הלכה למעשה? האם בבית ספר למנהיגות יהודית נאמץ סגנון כזה ? נבחן את הדברים בעזרת חכמינו ז"ל ,הגמרא [במסכת מגילה י"ב] מעבירה לנו בזמן אמת את התחושות שהיו מנת חלקם של היהודים באותה תקופה . "כנסת ישראל אמרה: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי – דלא קטליה [=הרג]דוד לשמעי, דאיתיליד מיניה [=שנולד ממנו] מרדכי, דמיקני ביה המן. ומה שילם לי ימיני – דלא קטליה שאול לאגג, איתיליד מיניה המן, דמצער לישראל. " .אם ננסה לחוש את האוירה בימים ההם הרי כנסת ישראל ביטאה את הסתיגותה מאותם אישים רמי מעלה אשר מקומם בשורה הראשונה של גדולי האומה אבל הנהגתם היתה מדי קיצונית. שאול המלך בגלל ענוות -יתר ורחמנות על אויב אכזרי אשר הביאה לכך שבאומה העמלקית נולד וצמח מנהיג אכזרי כהמן שהיה מוכן לבצע את "הפתרון הסופי "ללא הסוס כלשהו אבל נשים לב לכך שבאותה נשימה העבירו ביקורת קשה ביותר על מרדכי היהודי[להזכירנו שהיה בין חברי הסנהדרין] ,והדברים הם קשים לשמיעה אבל מה שנאמר בגמרא זה שדרך התנהלותו של מרדכי נחשבה לדרך קיצונית ומסוכנת עד אשר ממש האשימו את מרדכי בגזירות של המן בגלל התגרותו בו והאשימו את דוד שלא הרג את שמעי שממנו נולד מרדכי ,[עד כדי כך ] וכן הדברים מפורשים באגדת אסתר [פ"ג אות ב']"אמרו לו ישראל למרדכי תהא יודע שאתה מפילנו בחרב של זה הרשע " ואכן המהר"ל [אור חדש עמ' קכ"ח הוצאת יהדות תשנ"ב] מביא בשם" יש מקשין " ושואל איך לקח על עצמו מרדכי את האחריות העצומה לסכן את עם ישראל עבור מה שנראה רק כענין של כבוד לאומי ועונה על פי הגמרא [במסכת ברכות דף ז]: "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם" שיש להתגרות ברשעים ובודאי ברשע כהמן "שהוזמן למכשול ותקלה את כל ישראל ולכך היה מתגרה ברשע הזה וכ"ש כי היה מרדכי מקדש את ה' ע"י זה שלא יכרע ולא ישתחווה להמן ויש לו לקדש את ה' ומצוה היא אף שיכול למלט את נפשו ."[מהר"ל שם } לפי גישה זו הביקורת הקשה שהוטחה במרדכי על ידי כנסת ישראל הייתה מתוך נמיכות קומה מתוך מציאות של יהדות גלותית של פחד ואימה מעריצותם של הגויים אבל מרדכי כמנהיג אמיתי הוביל מהלך של עוצמה ושל אומץ יהודי .וקידש שם שמים בזקיפות קומתו . כמובן שקל לנו ונעים לכל אחד מאתנו להתחבר להסבר זה .אך כבר המהר"ל בעצמו מיד אומר [שם]שלמעשה לא צריך להזדקק לפירוש זה אלא אפשר לומר שלמרדכי היה מינוי רשמי של אחשורוש "ומרדכי יושב בשער המלך" וגם אם מרדכי היה רוצה להשתחוות להמן לא היה יכול בגלל המינוי המלכותי .[למה המהר"ל לא הסתפק בפירוש הראשון ?] גם אם מקבלים את ההסבר שיש לעמוד בגאווה מול כל אויב ובכל מחיר אפילו בסכנת נפשות של כלל ישראל חייבים מיד לשאול האם כל אחד רשאי לגרור את העם למצב של פקוח נפש כה קיצוני האם אנו יורדים לעומק המילים של "שומרי תורה יתגרו בם "? האם כל מנהיג הוא כמרדכי היהודי ? האם הוא מהווה מודל לחיקוי וללמוד לכל מנהיג בכל זמן בכל מצב ? האם מנהיג שאינו "שומר תורה "מוסמך לסכן את כלל ישראל ?[הערה: שומר תורה יודע אולי את הגבולות של התגרות ברשעים מצד אחד ופקוח נפש שדוחה את כל התורה כולה מצד שני ] הנראה לעניות דעתי שתהיה זו טעות לומר שאכן גאווה לאומית שווה מחיר של כל מלחמה ואובדן נפשות רבות מישראל ,תמיד ובכל מנהיג . אל יתימר כל אדם להשוות את עצמו למרדכי אשר רק הוא המוגדר כצדיק וכשומר תורה יכל להוביל את העם למצבים כל כך מסוכנים אבל אל לנו להשתמש בו כדגם בימינו בקלות רבה כל כך . וכך כותב "המכתב מאליהו"[הרב אליהו דסלר חלק ב' מהדורה שניה ב"ב תשכ"ד] : "דרך קידוש ה' על ידי התגרות היא מסוכנת מאוד, ויש לירא ממנו הרבה. אמרו ז"ל(סוכה ל"ח) : "ר' אחא בר יעקב ממטי ליה ואייתי ליה (=מוליך ומביא הלולב בנענועיו) אמר דין גירא בעיניה דשטנא (רש"י: הרי זה כחץ בעיניו של שטן, שרואה בעיניו שאין בו כח לנתק מעלינו עול מצוות). ולאו מלתא היא (רש"י: אין נכון לומר כן) משום דאתי לאיגרויי ביה (רש"י: שיתגרה בו השטן… וישיאנו לתעות מעל קונו, וימסור עצמו על הדבר)". למדנו שאמנם יש דרך עבודה של 'גירא בעיניה דשטנא', אבל לגדולי גדולים: וגם להם אסור לומר כן באתגליא, וגם במחשבה הוא דבר מסוכן מאוד למי שלא הגיע למדרגה הגבוהה הזאת." ויותר מכך כותב בעל "מגילת סתרים", [רבי יעקב מליסא,] שאין מעשהו זה של מרדכי מתוך בחירה חופשית אלא הקב"ה ממש נטל ממנו את הבחירה וזהו מהלך אלוקי היסטורי חד פעמי ואינו מהוה דגם לשקול דעת אנושי רגיל וכך לשונו[מובא בחומש מקראות גדולות ] : "הרמב"ן בהקדמתו לאיוב כתב שכשהצדיק עושה דבר שהוא נגד הד"ת בוודאי נסתלק ממנו הבחירה."
אם אנו משווים לדמות אחרת בתורה הרי מיד עולה דמותו ההרואית של פנחס אשר קינא לדבר ה' וזכה לברית כהונת עולם ואעפ"כ "זוהי הלכה ואין מורין כן " אין זה דרך לחנך לכתחילה וכן יעקב אבינו הדרך בה ניהל את המשא ומתן עם עשיו נשמעו דעות שונות בחז"ל יש דעה במדרש שביקרה את האופן בו התרפס יעקב לפני עשיו וקרא לו שמונה פעמים "אדוני"ויש דעות אחרות במדרשים שראו בכך חכמה ותבונה פוליטית של יעקב אבינו ומעשה אבות סימן לבנים ואכן כך נהג רבי יהודה הנשיא כאשר ביקש ממזכירו רב אפס לשלוח אגרת למלך רומי [עיין הענין בהרחבה עיונים ספר בראשית של נ. ליבוביץ ]
לסיכום: אל לנו ללמוד בצורה שטחית את מעשיהם של גדולי אומתינו ולהסיק מסקנות פזיזות אלא נתעמק בהם ונבחון ונבדוק את התאמתם למציאות ולהתייעץ עם גדולי הדור שינחו אותנו בדרך של תורת חיים.
הזדהות משרד החינוך 
