ברצוני להתייחס לקטע בהגדה של פסח, המעורר תרעומת רבה במשך שנים, ובמהלך הדורות אף השתמשו בו להוכיח את שנאת ישראל כביכול לאומות העולם. קטע זה נמצא בהגדה כבר 900 שנה ויותר, והכוונה היא לקטע של "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו. שפוך עליהם זעמך, וחרון אפך ישיגם. תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'." הקטע הזה עורר אנטגוניזם רב אצל אומות העולם, וזה ברור, אבל לצערנו גם "יפי הנפש" בעם ישראל במשך כל הדורות הצטרפו למקהלת המגנים. ואינני מדבר על פרופסור  מסוים מאוניברסיטת תל אביב, שעכשיו מקבל פרס בינלאומי על ספר שהוציא, בו הוא טוען שאין עם יהודי בכלל, ובמאמר שפרסם לאחרונה בעיתון "מעריב" הוא מספר שהוא פוסח על הקטע הזה בליל הסדר, פשוט משמיט את הקטע הזה מן ההגדה.

 אבל אני מדבר גם על אנשים שהם עם סגנון שונה, כדוגמת פרופ' אסא כשר. הלה כתב מאמר לפני מספר שנים [ניסן תשנ"ה] בעיתון "מעריב", בו הוא טוען שאת ההגדה הוא מחלק לשניים, חלקים שהיו בעבר וגם היום  רלוונטיים לעתיד, ויש בהם גם אמירה חינוכית, וחלקים שהוא רואה אותם שייכיםרק לעבר. לשיטתו, 'שפוך חמתך אל הגויים' שייך לעבר והוא אינו רוצה לחנך את ילדיו לשנאת הזר או לשנאת הגויים, אלא אדרבה רוצה לחנכם לאהבת אומות העולם. לשבחו יאמר שהוא לא השמיט קטע זה מההגדה.

יש המביאים הגדות ישנות, בהם יש כאלה שהרחיקו לכת וכתבו "זכור אהבתך אל הגויים אשר ידעוך, ואל ממלכות אשר בשמך קראו". זאת אומרת, פניה להקב"ה, שיזכור את הגויים שהם בעד עם ישראל.

כנגד כל הנאמר לעיל, חשוב שנדע שהקטע  "שפוך חמתך אל הגויים" שנכנס להגדה של פסח לקוח מספר תהילים בפרק ע"ט והפרק הזה מתחיל ב"מזמור לאסף – אלוהים באו גויים בנחלתך, טמאו את היכל קודשיך, שמו את ירושלים לעיים. נתנו את נבלת עבדך מאכל לעוף השמים, בשר חסידך לחיתו ארץ." ואני מקווה שאף אחד מאותם פרופסורים לא מתכוון גם לצנזר את ספר תהילים.

הגמרא במסכת קידושין [דף לא:] מספרת על אבימי, שמתוך שכיבד את אביו ואמו, זכה להבין את המשמעות של פרק ע"ט בתהילים "מזמור לאסף", המבקש את 'שפוך חמתך', והגמרא שואלת – "מזמור לאסף? קינהמיבעי?!". מה יש לאסף לזמר?? הרי הפרק מדבר על גויים שבאו בנחלתך, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, שפכו דמם כמים. אלא הסיבה לזמר היא, משום שיש בזה גם בשורה, שכילה ה' חמתו בעצים ובאבנים ולא בבני אדם ולכן כתוב מזמור לאסף ולא קינהלאסף.

כשנעיין בפרק זה מפסוק ד' ואילך, נגלה תמונה קשה של השפלה מצד אויבנו:   "היינו חרפה לשכננו…שפכו דמם כמים סביבות ירושלים…היינו חרפה לשכנינו…עד מתי ה' תאנף לנצח תבער כמו אש קנאתך" ורק אז מגיעה הבקשה –"שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו." זאת אומרת, מי שמוציא את ההקשר ממנו נלקח 'שפוך חמתך', פשוט מחנך לטיפשות באמירה לא אחראית, שצריך לאהוב את כולם. האם יש לאהוב את אלו ששפכו את דמנו כמים אז והיום? אותם אלה שהתעללו בגופות שלנו. האם לחבק את אלו  שנתנו את "נבלת עבדיך לעוף השמיים" אז והיום? רק תזכורת קטנה לכולנו, שהתנהלות כזו היא לא רק נחלת העבר, אלא לצערנו גם בהווה; אויבים ששולחים מתאבדים לפוצץ עצמם באוטובוסים מלאים תינוקות וזקנים. לא נשכח את התמונה המזוויעה שבו זרקו פלשתינים ברמאללה את גופות חיילינו מהחלונות כלפי מטה. חיות אדם זה תואר כבוד לאותם אנשים בעבר ובהווה, שבאו לירושלים, שרפו את בית המקדש והתעללו ושפכו ורטשו תינוקות בצורה בלתי רגילה. עליהם מבקש המשורר בתהילים – "שפוך חמתך אל הגויים….. "

לצערנו יש שלוקחים טקסט מאיזה מקום, ועל פי זה בונים תיאוריה מסוימת על השקפת עולמה של היהדות ביחסה לגויים ולא מבחינים בין סתם נכרים לבין שונאי ישראל שבתוכם .

עיון קל במקורותינו ילמדנו  מהו יחסה האמיתי של תורת ישראל לזרים ולנוכרים תמימים שאינם בקטגוריה של אנטישמיים .

אחד הלקחים המרכזיים של יציאת מצרים, היא לזכור כי עבד היית בארץ מצרים ובהתאם לכך להתייחס לגר ולזר כפי שהתורה מצווה בלא מעט  מקומות "וגר לא תונה ולא תלחצנו" [שמות כב ] "וזכרת כי עבד היית במצרים" [שם טז].

הלכות רבות נאמרו ביחס שיש לנהוג בנכרי. כדי לסבר את האוזן נביא מעט דוגמאות. הגמרא במסכת ברכות דף י"ז. אומרת – "מרבה שלום אחיו עם קרוביו עם כל אדם, אפילו עם נוכרים בשוק. כדי שיהיה אהוב למעלה". מעיון קל בגמרא אנו רואים, שהיחס הנפלא הזה לנכרי הוא לא רק מפני דרכי שלום, אלא "כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה ומקובל על הבריות." כדי שהקב"ה יאהב אותך אתה צריך להרבות שלום עם כל אדם כולל הנכרי. ואם מאן דהו יחשוב חס וחלילה, שזו רק הצהרת כוונות בחז"ל ולא הלכה ומורין כן, אז חז"ל מספרים לנו על אחד מגדולי התנאים "אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי, שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נוכרי שבשוק".[שם] ויש שיאמרו, שהנהגה זאת התאימה לתקופת התנאים אבל בימינו לא נוהגים לכבד נכרים. נציע לו לעיין בספר "רבי יעקב", שמתאר את מסכת חייו של אחד מגדולי הדור בארצות הברית הרב יעקב קמינצקי זצ"ל, בו מסופר (עמ' 327) שהייתה איזו נזירה בעיר מונסי, אם המנזר המקומי,  שעברה ברחוב ושאלה את אחד היהודים במקום, מדוע שכניו היהודים של המנזר מסיטים את מבטם או חוצים את הרחוב לעברו השני בכל עת בה חולפת נזירה על פניהם, חוץ מרב ישיש אחד המקפיד תמיד לקדם את פניהם בחיוך ובברכה ידידותית.

ר' יעקב קמינצקי זצ"ל ראה בסיפור על רבי יוחנן דוגמא אישית כיצד לנהוג. זה לא נגמר בברכת שלום, אלא מסופר שם (עמ' 325), שכאשר חלפה לידם לווית נכרי הוא ליווה את מסע הלוויה מרחק ארבע אמות כנדרש על פי ההלכה בלוויית יהודי. כאשר הביע בן שיחו את פליאתו על כי חיוב ללוות נפטר חל גם על נכרי, אמר לו ר' יעקב "אף הוא נברא בצלם אלוקים " [שם ועיין בית יוסף סימן שס"ז].

על הרב צבי יהודה קוק זצ"ל מסופר, שפעם כתב מכתב מאד חריף למנהל בית ספר, שתלמידיו לעגו והתעללו ברוכלים ערביים, בו הוא מדגיש, שלא רק בגלל בעיה של יחסי שכנים צריך לנהוג כבוד באותם ערביים, אלא "מחייב אותי להעירכם על הצורך בשימת לב חינוכית יתרה ומיוחדת וביטול אפשרות גם מצד עוצמה של תורת היהדות ומוסרה.". אמנם ר' צבי יהודה מביא גם את הטעם של דרכי שלום אבל כנימוק שני בחשיבותו [דברי הכנסת101 מצוטט מהספר כבוד הבריות –רקובר עמ' 31 עיי"ש ]

הרמב"ם בהלכות מלכים [פרק י' בהלכה י"ב], לאחר שהוא מביא את ההלכות שציוו חכמים לבקר את חוליהם של הנכרים, לקבור את מתיהם עם מתי ישראל וכו' מפני דרכי שלום, כותב  הרמב"ם נימוק נוסף עם מסר מאוד ברור "הרי נאמר טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו. ונאמר דרכיה דרכי נועם…" הרמב"ם מוסיף כאן טעם חשוב מאוד, שאיננו מוזכר בגמרא בסוגיית ביקור חולים נכריים, שתורת ישראל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. [יש אפילו תשובה באחרונים על מקרה, בו היה קבור חייל מוסלמי בבית קברות יהודי, והשלטונות היו מוכנים שיפנו את המוסלמי, כותב שו"ת עצי הלבנון סימן ע"ה שלא צריך לשנות את המצב]

הלכות רבות נמצאות בשולחן ערוך ובפוסקים, המבטאות את היחס החיובי לנכרים שמקורם בגמרא ובראשונים, כגון שיש להתפלל על חולה נכרי ומותר לעשות לו "לחישה" וברכה שאם יתרפא יהיה בזה קידוש ה', ויש להספיד נפטר גוי ויש אפילו לומר עליו 'ברוך דיין האמת' בלי שם ומלכות [שו"ת חיים ביד סימן ל"ו]. לא נקל ראש בנושא, יש בעיות הלכתיות רבות הנובעות מתוך כך שתורת ישראל ניתנה לעם ישראל וצריך לדעת מה לעשות כאשר זה מתנגש עם אורח חיים של נוכרים .