יוסף שובר שתיקה!

חמשה-עשר פסוקים בפרשתנו מתארים, כיצד יוסף מתגלה לאחיו, מה הוא עושה ומה הוא אומר. סיפור דרמטי זה מגיע לשיאו, אולם במקום לתאר במילים בודדות שיוסף סוף-סוף הסיר את המסווה מעל פניו וגילה להם מי הוא, התורה מרחיבה יתר על המידה בתיאור הדברים שנאמרו ונעשו ובתוך האירוע הגדול וההיסטורי הזה, אבקש להתמקד דווקא בפרטים קטנים, שלכאורה אינם נצרכים בהשתלשלות הסיפור, וככל שיותיר לנו הנייר.

ראשית יש להבין את הפסוק "וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו". מדוע במעמד זה פנה יוסף לכל הסובבים אותו ובקש מהם לצאת? מדוע יציאתם היתה כה חשובה ליוסף ומדוע התורה בוחרת במלים אלה לפתוח את התיאור המרגש הזה? וכי מה חשוב כל כך פרט זה כדי לתאר את התגלות יוסף לאחיו?

ישנן שתי גישות להבין מדוע פעל יוסף באופן זה. האחת, לפי חלק מהראשונים, המפרשים בעקבות התרגום את המילה 'להתאפק' – 'להתחזק'. גישה זו מאמץ אף הרמב"ן וזה לשונו – "אבל אונקלוס תרגם לאתחסנא, להתחזק, וכן ואתאפק ואעלה העולה (ש"א יג יב), וכן כל לשון התאפקות בכל מקום חיזוק". וממשיך הרמב"ן ומבאר את מעשה יוסף "…והנכון בעיניי, שהיו שם מבית פרעה ומן המצרים אנשים רבים יחלו פניו למחול לבנימין, כי נכמרו רחמיהם על תחנוני יהודה, ולא יכול יוסף להתחזק לכולם. ויקרא לעבדיו הוציאו כל איש נכרי מעלי כי אדבר עמהם, ויצאו מעליו, ובצאתם מעליו נתן את קולו בבכי וישמעו מצרים ואנשי בית פרעה המוצאים מעליו כי עודם בחצר החיצונה."  לפי הרמב"ן ואחרים, יוסף פעל כך, היות ורחמיו התגברו לאחר שאפילו אנשי החצר שלו התחילו לרחם על בנימין בעקבות תחנוניו של יהודה ולכן הוציא אותם, משום שלא יכול היה לעמוד בפני הלחצים שלהם. ברם, גם הרמב"ן הרגיש עדיין בקושי סיבת ההוצאה ומתחבר לתשובתו של רש"י, שיוסף הוציא אותם משום ש -"…לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהודיעו להם".גם באירוע היסטורי זה ולאחר שנים רבות מלאות ברגשות וטעונות מול אחיו, יוסף הצדיק שם לב לפרטים הקטנים לכאורה בתוך הסיפור הגדול ומחליט ש'שבירת השתיקה' שלו לא צריכה להיעשות בפני 'גורמים זרים', העלולים לקחת את העובדה שלמעשה אחי יוסף מכרו אותו ואז להשתמש בזה נגדו ונגד אחיו. וכפי שכותב הרמב"ן בהמשך-  "…טעם בהוצאה, שהוציאם משם כדי שלא ישמעו בהזכירו להם המכירה, כי תהיה להם (לחרפה) וגם אליו למכשול, שיאמרו עבדי פרעה ומצרים עליהם, אלו אנשי בוגדות, לא יגורו בארצנו ולא ידרכו בארמונותינו, בגדו באחיהם, גם באביהם בגדו, מה יעשו במלך ובעמו, וגם ביוסף לא יאמינו עוד".

להבדיל אלף-אלפי הבדלות, הדברים הללו אמורים כנגד ארגון נבזי, הקורא לעצמו "שוברים שתיקה", המוציא שם רע על חיילי צבא ההגנה לישראל בפני גורמים בינלאומיים, כל זאת כדי להכפיש את מדינת ישראל ואת צבאה המוסרי ביותר הקיים בעולם. חבל שאותם אנשים לא למדו מיוסף כיצד באמת ראוי 'לשבור שתיקה'. (כמובן שלא אתייחס לגופם של דברים ולגופם של עדויות שהם מביאים, שלטענת מומחים רבים ערוכים ומגמתיים ומוציאים דברים מהקשרם וטוב עשה מפקדי לשעבר, כיום שר הביטחון מר משה יעלון, שאסר עליהם להיכנס למחנות צה"ל).

תופעת המלשינות והוצאת שם רע על ישראל בפני אומות העולם היא פסולה והראוי ביותר הוא להביא את המעשים הדורשים תיקון בדיסקרטיות לגופים המוסמכים על כך ובטוחני שיעשו הכול כדי לתקן. מול אותם בודדים מוטים פוליטית, המציגים עצמם כחיילי צה"ל לשעבר, ומספרים תחת כל עץ רענן שרק מי שלחם ושירת ב'שטחים', כלשונם [= יהודה ושומרון כלשוננו], יודע מה שקורה שם, עומדים מולם בעוז אלפי לוחמים אחרים, ששירתו גם הם ביש"ע וראו פעילות מבצעית הנוהגת ברגישות וכשרה למהדרין.