וזו גם אהבתו של הקב"ה לקיים משפט בעם-ישראל וכלשון המדרש [תנחומא, משפטים סימן א'] – "זה שאמר הכתוב ' ועוז מלך משפט אהב' (תהלים צ"ט, ד'), כל העוז והגבורה והשבח להקב"ה הן. אמר דוד 'לך ה' הגדולה והגבורה', עוז של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, את(ה) מוצא מי שהוא בעל זרוע אינו עושה דבריו במשפט, אבל מעביר על המשפט, אבל הקדוש ברוך הוא הוא בעל זרוע ואוהב משפט…".

מדוע הקב"ה הוא אוהב משפט? הרי ידוע שתהליך של בירור משפטי הינו דבר לא נעים, שהרי שני אנשים מידיינים ביניהם ולכאורה רבים ומתווכחים ואם-כן מה יש לאהוב כאן? – אלא, על ידי הבירור המשפטי אנו גורמים לאנשים ישרים וצדיקים לדעת מה מגיע להם ומה לא מגיע להם ועל ידי כך מתבררת להם מה ראייתה של התורה ומה דרכה של תורה.

הרב חרל"פ מסביר, שזה היה הוויכוח בין יתרו למשה בפרשה הקודמת, שהרי לכאורה מה מחדש יתרו שמשה יוריד מעצמו עומס עבודה? והרי זו עצה פשוטה שכל בר-דעת מבין אותה!! אלא, הטענה של יתרו הייתה, שמשה היה טרוד מבוקר ועד ערב בעניינים שנראים זוטות ובעיות שבין אדם לחברו, וכי זה תפקידו של מנהיגם של ישראל לכלות את זמנו בעניינים קטנים לכאורה? ועל זה משה ענה ליתרו שהעם באים אליו כדי 'לדרוש אלוקים'. הוויכוח הממוני שיש בין שני בני אדם הוא רק תירוץ לדעת את דבר ה' ולראות כיצד התורה רואה חשיבות בשאלות החיים – תורת חיים – ואת זה הקב"ה אוהב. יתרו הבין את תשובת משה, אך הביע חשש שאמנם בתחילה יבואו 'לדרוש אלוקים' אולם לאורך זמן עלול משה רבנו לאבד את כוחו הרוחני הגדול ולכן הציע למשה שיעסוק רק בעניינים העומדים ברומו של עולם ואת השאר ישאיר לשרי האלפים וכו'.

לפי זה ניתן להבין את מה שהמדרש מספר על רב אסי, שבכה לפני שהסתלק מן העולם. רב אסי חשב, שלעסוק בדיניהם של ישראל זה בזבוז זמן, וכי מה זה חשוב ליישב סכסוך ממוני בין שני בני אדם. וכך אומר המדרש [תנחומא, משפטים סימן ב'] – "מעשה ברבי אסי, כשהיה מסתלק מן העולם נכנס בן אחותו אצלו מצאו בוכה, א"ל: רבי! מפני מה אתה בוכה? יש תורה שלא למדת ולימדת? הרי תלמידיך יושבים לפניך! יש גמילות חסדים שלא עשית? ועל כל מדות שהיו בך היית מתרחק מן הדינין ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי צבור?! – א"ל: בני! עליה אני בוכה, שמא אתן דין-וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל, הווי 'ואיש תרומות יהרסנה'…". הצטער רב אסי על שלא העלה בדעתו שלעסוק בדיניהם של ישראל זה מה שהקב"ה אוהב וכי על ידי המשפט הוא מעמיד את הארץ ואין זו סתם טרחה מיותרת. לזה התכוון המדרש כשהביא את הפסוק "מלך במשפט יעמיד ארץ – ואיש תרומות יהרסנה" [משלי כ"ט], שדווקא אנשים בעלי תורה הם אלה הצריכים לעסוק בדין ולשפוט את הציבור. וזה לשון המדרש שם – "…מלכה של תורה במשפט, שהוא עושה מעמיד את הארץ, ואיש תרומות יהרסנה אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמושלכת בזויות הבית ואומר מה לי בטורח הצבור, מה לי בדיניהם, מה לי לשמוע קולם, שלום עלייך נפשי, הרי זה מחריב את העולם, הוי ואיש תרומות יהרסנה".

המשפט הוא הכלי ההכרחי שאנשים ישרים רוצים ולכן הם מבקשים שכל מחלוקת תתברר בבית הדין ולו משום אזהרתו של שלמה המלך במשלי "יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בעניין רע".

שנזכה בע"ה לקיים את דברי הנביא זכריה "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" וכך תשרה השכינה בינינו.