סיפור-עם סיני עתיק מספר על נער צעיר, שבא לחכם הכפר ובפיו מלות ייאוש על אי הצלחתו להגשים את חלומותיו. הזקן החכם לקח את הנער ליד היער והראה לו עצי במבוק סיניים בגובה של שלושים מטרים. הזקן שאל את הנער, האם יודע הוא לומר כמה זמן לקח לעץ להגיע לגובה כזה? הנער לא ידע להשיב ואז החכם הסיני פנה אליו ואמר לו: "בא אתי ואראה לך". צעדו שניהם יחדיו לשדה בו היו שתילים רכים של עצי במבוק…לאחר שבוע חזרו הזקן והנער והנה השתילים גבהו במטר אחד…לאחר שבוע נוסף צמחו בעוד מטר ובשבוע לאחר מכן הכפילו השתילים את גובהם והגיעו כבר לארבעה מטרים. בשבוע הרביעי גבהו השתילים והגיעו לשמונה מטרים, בשבוע לאחר מכן הגיעו כבר לששה עשר מטרים ובשבוע השישי הגיע גובהם לשלושים מטר. הזקן שאל את הנער שוב – "כמה זמן לדעתך לקח לשתילי הבמבוק להגיע לגובה של שלושים מטרים?" ענה הצעיר – "ששה שבועות". או-אז חייך אליו הזקן וסיפר לו: "את עצי הבמבוק האלו שתלו לפני חמש שנים. כל יום ויום השקה אותם בעליהם והם נשארו באותו גודל במשך חמש שנים ללא שינוי ורק עתה, לאחר חמש שנים, ראינו את הצמיחה בבת אחת במשך ששה שבועות בלבד". שאל אותו הנער: "אם כך, מדוע היה צורך להשקות חמש שנים, אם השתילים לא הגיבו בצמיחה מיידית?" ואז גילה לו הזקן את סוד הבמבוק – "במשך שנים הבמבוק הכין מתחת לפני הקרקע שורשים חזקים ורחבים ורק לאחר חמש שנים התחיל בצמיחה לגובה וזאת תוך ששה שבועות".

בסיפור זה יש מסר חשוב מאוד על חשיבותה של ההתמדה, גם אם לא רואים תוצאה מיידית. להתמדה יש מסר נוסף והוא – יציבות רוחנית ושורשית. בפרשתנו אנו מוצאים את חשיבות ההתמדה כבר בפסוק הראשון –

"וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד" (כ"ז, כ').

מה פירושה של מצוות הדלקת נר 'תמיד'? לאיזו 'תמידות' מתכוונת התורה? על כך עונה רש"י במקום: "תמיד – כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר (במדבר כ"ח ו) 'עולת תמיד', ואינה אלא מיום ליום, וכן במנחת חביתין נאמר (ויקרא ו יג) 'תמיד', ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב. אבל 'תמיד' האמור בלחם הפנים משבת לשבת הוא".

יוצא מדברי רש"י, שהמילה 'תמיד' כוונתה 'קביעות', משהו שאדם עושה באופן קבוע. קביעות זו יכולה להיות בכמה צורות – יכולה להיות כמו בפרשתנו בכל לילה ולילה, כפי שבעולת תמיד הכוונה מיום ליוםוכן במנחת חביתין חצי בבוקר וחצי בערב ובלחם הפנים אפילומשבת לשבת.

האבן-עזרא מסכים עם רש"י, אך אומר שהמילה 'תמיד' יכולה גם לבטא 'ללא הפסקה' ולא רק קביעות מדי פעם:

"וטעם תמיד – כל לילה ולילה. ויש מילת תמיד קשה מזאת: 'והיה על מצחו תמיד' (שמות כ"ח, ל"ח), כאשר הושם המצנפת על ראשו, לעולם ישימו עליה ציץ הקדש".

לענ"ד אין ספק, שזו גם הכוונה בתפילת ערבית "א-ל חי וקיים, תמידימלוך עלינו לעולם ועד".

הרמב"ן על אתר חולק על רש"י בהגדרת המושג 'תמיד' ודעתו היא, ש'תמיד' כוונתה 'רציפות' וזה לשונו:

"ומדרש רבותינו אינו כך, אלא כך שנו בספרי (ריש בהעלותך) 'יאירו שבעת הנרות' , שומע אני שיהיו דולקין לעולם, ת"ל 'מערב עד בקר' (ויקרא כד ג). אי מערב עד בקר, יכול יהיו דולקים מערב עד בקר ויכבם, ת"ל 'יאירו שבעת הנרות'. הא כיצד?, יאירו שבעת הנרות מערב עד בקר. לפני ה' תמיד (שם), שיהא נר מערבי דולק תדיר, שממנו מדליקין את המנורה בין הערבים. ובתורת כהנים (שם כד ב) נמי אמרו כך 'להעלות נר תמיד, שיהא נר מערבי תדיר'. וקתני התם, מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה, דאפילו ביום נמי מדליק נר מערבי לפי שהוא תמיד לעולם".

יוצא אם כן, שלדעת הרמב"ן כוונת התורה ב'נר תמיד' לנר המערבי שדולק עשרים-וארבע שעות ביממה ושלש מאות ששים וחמשה ימים בשנה ורק כך אפשר להגדיר נר תמיד. והטעם שנר מערבי דולק ללא הפסקה, מסביר רבנו בחיי על אתר:

"תמיד. שלא תישאר המנורה בלא נר, או יאמר נר שהוא תמידי, וירמוז לנר מערבי שהוא עיקר כל הנרות, שכל הנרות פונות כנגדו והוא היה פונה כלפי שכינה שהיא המדה העשירית, וזהו לשון "תמיד", והבן זה".

ואכן, המדרש דורש את המילה נר תמיד "להעלת נר תמיד – תמיד ואפילו בשבת, תמיד ואפילו בטומאה (תורת כהנים  ס"פ אמור)".ובעל הטורים מצא לו רמז בגימטריה שאפילו בשבת "נר תמיד' = 'בשבת' (תו"כ כ"ד, ז').

המנורה מסמלת את החכמה, כפי שחז"ל דורשים במסכת בבא בתרא:"אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים – ידרים, ושיעשיר – יצפין, וסימניך: שולחן בצפון ומנורה בדרום" (דף כ"ה, עמוד ב').

למדנו מכאן, שכדי להשיג את החכמה, צריכים התמדה ואולי על פי שתי הדרכים של ההתמדה – מצד אחד קביעות ומצד שני רציפות.

מסופר על מספר תלמידי חכמים, שרצו להקים ישיבה מיוחדת לעילויים ומצטיינים ובקשו את ברכתו של החזון אי"ש. להפתעתם, סירב החזון אי"ש לתת להם את ברכתו ונימק זאת, שרבים מגדולי ישראל לא היו בעלי כישרונות עילאיים ונדירים וסיפר להם על רבה של קובנה, רבי אלחנן ספקטור (1817-1896) שנחשב לאחד מגדולי הדור באותם שנים ולמנהיג יהדות רוסיה וסיפר להם החזון אי"ש, שרבי אלחנן ספקטור קנה את גדולתו מכוח התמדה עצומה בלימוד התורה עם רציפות גדולה וניצל כל דקה ללמוד תורה. וכן רבים וגדולים בעם ישראל הגיעו לגדולתם רק על ידי השקעה והתמדה ומצד שני מצאנו גדולי הגאונים שלא התמידו בלימודם ונשארו ברמה רגילה .

נמצאים אנו ערב חג הפורים ואחד המסרים החשובים שאנו יכולים ללמוד ממרדכי זו התמדה ונחישות. וכך אומרת המגילה:

"וּבְכָל־י֣וֹם וָי֔וֹם מָרְדֳּכַי֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ לִפְנֵ֖י חֲצַ֣ר בֵּית־הַנָּשִׁ֑ים לָדַ֙עַת֙ אֶת־שְׁל֣וֹם אֶסְתֵּ֔ר וּמַה־יֵּעָשֶׂ֖ה בָּֽהּ" (אסתר ב').

מרדכי לא מוותר ולו ליום אחד וזאת יש לדעת, שמרדכי היה מאנשי כנסת הגדולה ובוודאי היו לו תפקידים ואחריות בנושאים רבים, אך ברגע ששלח את אסתר, גילה עקביות התמדה ורציפות ובכל יום ויום היה מתהלך במקום. ראינו את התכונה הזו גם כאשר חשב כגדול הדור, שחובה עליו לגלות אומץ רוח ולא להשתחוות לפני המן, לא ויתר אפילו פעם אחת כדי שהמסר יהיה ברור וחד משמעי –

"וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמָרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ:(ד) וַיְהִ֗י כְּאָמְרָ֤ם אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מָרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי" (אסתר ג').

אנו יכולים רק לתאר באיזה לחץ היה שרוי מרדכי, כדי שלפחות פעם אחת ייכנע לאותו המן. הלחץ מן הסתם לא היה רק מצד עבדי המלך, שחלק מהפרשנים טוענים שהיו ישראלים, אלא גם מתוך כלל עם ישראל עצמו, כפי שאומרת הגמרא:

"רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי, דאיתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה המן". (מגילה י"ב:)

זאת אומרת, הייתה למרדכי אופוזיציה חזקה מבית, אולם הוא כגדול הדור ראה את ההידרדרות של העם, שנהה אחרי התרבות הפרסית וחגג במשתאות המלך. מרדכי הצדיק הבין שצריך לעשות מעשה. לא כל אחד יכול לקחת על עצמו החלטות כאלו, אלא רק גדול הדור [ועיין בדעות הראשונים בזה בהרחבה באנציקלופדיה התלמודית כרך כ"ב טור צ"ח].

את חשיבות לימוד התורה ברציפות ובהתמדה ראינו באקורד הצורם של סיום המגילה, כאשר מרדכי מאנשי הסנהדרין נאלץ להשקיע פחות בלימוד תורה, למרות שעסק בהצלת ישראל, אעפ"כ פרשו ממנו אנשי הסנהדרין וכך אומר הכתוב:

"כִּ֣י מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ:" (אסתר י') ואומר רש"י בשם חז"ל – " לרוב אחיו – ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו".

נזכה בע"ה לקחת מפרשתנו ומחג הפורים את עוצמת ההתמדה והקביעות – ונקבע עתים לתורה ולא תורה לעתים…

שבת שלום וחג פורים שמח לכל בית הישיבה