גירסא להדפסה

כל מי שזכה לשרת את עם ישראל בצבא ההגנה לישראל, מכיר ומודע למספר משפטים ואמירות הצרובים בד.נ.א של בוגרי השרות הצבאי. אחת הסיסמאות המפורסמות היא: "אין 'לא יכול'! יש 'לא רוצה'!", או בגרסא אחרת – "לא יכול זה ה'אבא' של לא רוצה". מכוח אמירה זו, מועבר מסר לחיילים, שקשה להם פיזית ומנטלית באימונים, שאין כזה דבר 'לא יכול' ואם ירצו יצליחו במשימתם. מעניין שאמירה זו יצאה מזמן את גבולות הצבא ונמצאת ברבים משטחי החיים, בחינוך, בספורט ועוד. יש האומרים, שמטבע-לשון זו מקורה בדברי ה'בעל שם טוב' ובמאמרנו זה ננסה ללמוד, שאת משמעותו ותוכנו של משפט זה המציא לא אחר מאשר ריבונו של עולם, הקב"ה בכבודו ובעצמו.

בפרשתנו הקב"ה נגלה לאברהם אבינו, לאחר נצחונו על המלכים, ומבטיח לו שיגן עליו –

"…אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד".

אברהם שואל:

"מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר?

והקב"ה מבטיח לאברהם:

"…לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ".

אברהם כנראה מהסס, הואיל ולא נראה לו ריאלי, שיורשו יהיה מזרעו. וכאן הקב"ה נוקט בצעד לא שגרתי ואומר לאברהם – צא החוצה!

"…וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ".

האם הקב"ה כביכול לועג, חלילה, לאברהם כשמבקש ממנו לספור את הכוכבים? וכי בן אדם יכול לספור את הכוכבים? ואם הקב"ה לא התכוון לכך, מדוע לא אומר לו ישירות, שכפי שלא ניתן לספור את הכוכבים, כך לא ניתן יהיה לספור את זרעו הרב, זאת מבלי לצוות עליו לצאת החוצה ולספור דבר שאי אפשר לספור?

אפשר לענות בפשטות על שאלה זו, שהדברים נאמרו בלשון ציורית, כפי שכותב רבי דוד קמחי הרד"ק בפירושו הראשון –

"…ומתחלה אמר לו שיהיו כעפר הארץ ועכשיו אמר לו שיהיו ככוכבי השמים והכל דרך הפלגה, כמו שכתבנו".

שאלה זו שואל בעל 'הכתב והקבלה' רבי יעקב-צבי מקלנבורג, מרבני גרמניה במאה ה-19 –

"מאמר 'וספור' נראה כמאמר בטל, כי על דבר שעשייתו בלתי אפשרי במוחלט לא יאמר אדם לחברו עשה זאת, כי לא יוציא דבריו לבטלה".

עונה רבי יעקב-צבי על כך שתי תשובות מקוריות.

הראשונה – שהמילה 'וספור' שנאמרה לאברהם, איננה מילת ציווי לעשות כן, אלא משמעותה 'מספר' הכוכבים, דהיינו: הקב"ה מצווה לאברהם לצאת החוצה ולראות את הכמות הענקית של הכוכבים, אך לא מצווה עליו לספור אותם. רבי יעקב-צבי מוכיח זאת לשונית –

"ונראה לי, כי מלת וספור הוא מקור, אף שהסמ"ך בשו"א, כמו 'עת ספוד ועת רקוד', והמקור נקרא ג"כ שם הפועל והוראתו כשם דבר, כמו 'עֲשׁה צדקה ומשפט' (משלי כ"א) במקום עשיית צדקה, 'קנה חכמה מה טוב' (שם) קניית חכמה, וכן 'וספור הכוכבים' כמו ומספר הכוכבים, והוא מחובר למה שאמר 'הבט נא השמימה', וטעמו יביט אל השמים ואל מספר הכוכבים אם תוכל לספור אותם".

למרות פירוש זה, כנראה לא נחה דעתו של 'הכתב והקבלה' לפרש כך לשונית את המילה 'וספור', שנראה כן כציווי, ולכן מביא פירוש נוסף, שאכן המילה 'וספור' היא כן ציווי, אבל לא כמו שחשבנו שהקב"ה ציווה עליו משהו בלתי-אפשרי, אלא צווה עליו לספור את הכוכבים, לא את ה'כמות' – אלא להתבונן ולראות את ה'איכות' בעוצמה והרושם שיש בכמות הכוכבים הענקית הזו, המעידה על גדולת הבורא בהארת העולם והנהגתו –

"…ויתכן לומר ג"כ, כי ענין ספירה שאמר כאן לא על הכמות כ"א על האיכות כמו 'כי עתה צעדי תספור' (איוב י"א), 'וכל צעדי יספור' (שם ל"א), שאין עניינם לדעת כמות מצעדי רגליו, אבל עניינם העיון והשגחה על איכות צעדי והנהגותיי וכן 'שבעה שבועות תספר לך' עניינם על כמות ואיכות הימים כמ"ש, וכן משמע ממה שסיים כאן לאמר 'כה יהיה זרעך', כי מלת 'כה' לא מצאתיו על שיעור הכמות רק על איכות, כמו 'למה תעשה כה לעבדך', 'כה אמר עבדך יעקב', והטעם על איכות הכוכבים המאירים לארץ ולדרים עליה, וכמאמר הכתוב (דניאל י"ב) 'והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכביה לעולם ועד'…" (הכתב והקבלה פר' לך לך, ט"ו, ה').

בדרך שונה לחלוטין הולך רבי חזקיה בן מנוח, יליד צרפת [1250-1310] בספרו 'חזקוני', ואומר שכל ההתגלות הזו לאברהם הייתה בחלום נבואי ולא במציאות, כך שבסיס השאלה יורד –

"ויוצא אתו – כך נראה לו בחלום כאילו הוציא אותו חוצה" (חזקוני בראשית פרשת לך לך, ט"ו, ה').

פירוש מעניין ומקורי כדרכו מצאנו אצל ר' יוסף בכור שור [הריב"ש מבעלי התוס'] –

"ויוצא אותו החוצה. והראה לו הכוכבים ביום: כי עדיין היה יום, כמו שהוא אומר כאן 'ויהי השמש לבוא'…".

אינני יודע מה כוונתו של הריב"ש, ויתכן שבכך עונה על שאלתנו, כי לספור כוכבים ביום זה דבר שלא ניתן מחמת אור היום כמובן שרבים הם הכוכבים גם כשאינם נראים  ביום וכפי שאי אפשר לספרם ביום, אבל אנו יודעים שהכוכבים רבים הם, למרות שאינם נראים, כך גם עם ישראל למרות שזה לא נראה כרגע שהם רבים, הרי הם יהיו ככוכבי השמים לרוב.

אי אפשר שלא להתפעל מפירושו המיוחד של הנצי"ב, שאכן אין מדובר ל'ספור' כדי לדעת את הכמות, אלא יש כאן אמירה לאברהם, שידע שעם ישראל יחסית למספר אנשיו הוא משופע בגדולי עולם וכאלה שמאירים את העולם ככוכבים וזה לשונו:

"…לא בשביל ריבוי הבטיחו כאן, שהרי כבר המשיל ריבוי זרעו לעפר הארץ, אלא הוסיף כאן שיהיו הרבה אנשי מעלה שיאירו ככוכבים, ולא כמו שפחד וירא פן יהיו פחותי ערך…דאע"ג שיש בכל אומות העולם אנשי מעלה ומאירים לעמם ככוכבים, אבל מעט היו אז לפי ערך ההמון, משא"כ זרע אברהם יש גדולי מעלה יותר מערך ההמון, כמש"כ בס' דברים [ז' ז'] על הפסוק "לא מרובכם מכל העמים" (העמק דבר בראשית).

גם רבינו בחיי על אתר מתייחס לאיכות הכוכבים,  שכפי שהכוכבים שונים אחד מהשני וכל אחד מאיר בעצמה אחרת, כך גם חכמי ישראל –

"…כה יהיה זרעך במדרגות החכמה, כי כשם שיש בכוכבים מי שאורו מזהיר ומבהיק יותר מחבירו, ומדרגותיהם חלוקות זו למעלה מזו באורה ובהשגה, כך עתידין חכמים שבישראל שיהיו מדרגות חלוקות, אור תורתו של זה למעלה מאור תורתו של זה, והשגתו של זה למעלה מהשגתו של זה".

בהתאם לאותו עקרון, גם השכר של החכמים יהיה שונה, כפי שממשיך רבנו בחיי –  

"ויכלול עוד: כה יהיה זרעך במדרגות השכר והתענוג הנצחי לעולם הבא, כי יש שכר לנשמות הזוכות מדרגות חלוקות זו למעלה מזו, וחופה למעלה מחופה, ואורה למעלה מאורה, וכן דרשו רז"ל בספרי: (ספרי דברים) לשבע שמחות פניהם של צדיקים דומות לעתיד לבא לחמה ללבנה לרקיע לכוכבים לברקים לשושנים למנורת בהמ"ק".

כיוון מיוחד יש במדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב בראשית, פרק ט"ו סימן ה'), שמטרת הספירה לאברהם לומר לו – האם תוכל למצוא, לאחר שתספור, אומה אחת שיכולה לשלוט על הכוכבים? – כך אין אף אומה שתצליח לשלוט על ישראל ולכלות אותם. אמנם, לצערנו יוכלו אומות העולם לגרום לנו לנזקים ולכאבים גדולים, אבל לא יצליחו לכלות אותנו –

"מה כוכבים אין אומה יכולה לשלוט בהם, אף ישראל אין אומה יכולה לכלותם".

רש"י לוקח אותנו למקום אחר, בעקבות מדרשים רבים, שכולם בעצם מכוונים לכך שאברהם היה מומחה בחכמת הכוכבים (אסטרולוגיה) וראה בכוכבים שאין ממנו זרע ולא יזכה לממשיך דרכו. על כן, הוציאו הקב"ה להתבונן בכוכבים שאותם כביכול אברהם ידע לפרש את מהלכם ואת אמירתם –

"לפי מדרשו אמר לו: 'צא מאצטגנינות שלך, שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן,אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד, אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל'…".

וכדברי רב בגמרא (שבת קנ"ו.):

"..רב סבר: אין מזל לישראל, שנאמר: "ויוצא אתו החוצה" [בראשית ט"ו]. אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! "בן ביתי יורש אותי?" אמר לו: "לאו, כי אם אשר יצא ממעיך". אמר לפניו: ריבונו של עולם! נסתכלתי  באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל" (עיין בהרחבה מאמרנו ליום הכפורים ולפרשת עקב).

לפני סיום נביא את דברי הרש"ר הירש, הטוען שהוצאת אברהם החוצה באה לומר לו, שהחשש שלו אמנם טבעי ונורמלי, שאדם בגילו לא ילד בן, אבל במבט שמיימי החשבון הוא אחר – כפי שאת הכוכבים הקב"ה יצר ואין לבשר ודם חלק ביצירתם, כך גם הולדת בן לאברהם הינו מעשה אלוקי שמיימי, שאין לאדם יכולת להתערב בכך. וכך לשון הרש"ר הירש:

"…אברהם התייאש מתקוותו לבן; ואכן, בדרך הטבע לא יכול עוד לצפות לברכת אב. משום כך הוא אמר תחילה: "מה תתן לי, – ואנכי הולך ערירי". באותה שעה הוציא אותו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: הבט נא השמימה! שם בשמים אנחנו רואים הנהגה אחרת מאשר בארץ. בארץ אין אנחנו רואים בריה, שנבראה במישרין בידי ה'. כל מה שאנחנו רואים בארץ, נולד מנבראים אחרים, איננו במישרין יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, אלא השתלשל מיצורים אחרים ונגרם מנתונים טבעיים… לכן הראה לו הקדוש ברוך הוא את השמים. שם, בשמים, קיים עולם שונה; שם אנחנו רואים מעשה בראשית, שם הכל נברא במישרין בידי ה'…ומשום כך – "צא מאיצטגנינות שלך" (שבת קנו ע"א) – הנח את החישובים הטבעיים, הארציים ושים את מעייניך בעולם הכוכבים: כה יהיה זרעך! …"

לאחר שהבאנו פרשנים שונים להסביר את העניין בדרך ההיגיון, קסמה לנו דרכו של ראש ישיבת 'חכמי לובלין', רבי מאיר שפירא זצ"ל, המלמדת אותנו להבין את הדברים באופן אחר לחלוטין. רבי מאיר שפירא, בספרו "ניצוצי אור המאיר", טוען שבקשתו של הקב"ה מאברהם לספור את הכוכבים היה אקט חינוכי לאברהם ולכל הדורות –

"למרות שיודע אתה מראש, כי לא תוכל לספור את הכוכבים, הרי אתה מביט השמימה ומנסה לספור, כן יהי גם זרעך – הוא לא ימוד את הרצון במידת היכולת, אלא את היכולת במידת הרצון" (ניצוצי אור המאיר, עמ' קמ"ג).

את הדברים הללו אמר רבי מאיר שפירא, כאשר ייסד את ישיבת 'חכמי לובלין' והציג את תכניתו לבנות בניין גדול ומפואר, שיספק את כל צורכי הישיבה – והיו שתהו אם אין חשש ששאיפותיו אינן בנות ביצוע ואינן אלא חלומות.

במילים פשוטות, מה שקובע הוא לא היכולת האובייקטיבית של האדם, אלא הרצון הפנימי שלו – 'אין לא יכול – יש לא רוצה'.

על זאת הדרך, אומרים בחסידות על בתיה בת פרעה, כאשר שמעה ילד בוכה וירדה להצילו –

"וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ" (שמות ב', ה').

על המילה "אמתה" ישנה מחלוקת בגמרא (סוטה י"ב:) ורש"י מביא בקיצור לשונו את שתי הדעות בגמרא –

"את אמתה – את שפחתה. ורבותינו דרשו לשון יד…שנשתרבבה אמתה אמות הרבה".

לפי הדעה בגמרא, שמדובר שידה התארכה, מסביר רבי שמחה-בונים מפשיסחה כמו שהסברנו לגבי ספירת הכוכבים של אברהם –

"…אלא יש ללמוד מכאן תועלת גדולה בעבודת ה'. שלא למנוע אדם את עצמו בשום מעשה הישר והטוב. אף שיראה מראש שלא יעלה בידו להגיע עדי תכליתו. דאם באמת יכוון האדם במעשהו בכל לבו ונפשו, אין שום דבר שבעולם עומד לנגדו. וה' ב"ה יעזרהו על דבר כבוד שמו לברך על 'המוגמר'. ..וכן כאן, היא עשתה את שלה לשלוח ידה, על כל פנים אמה אחת, ונעשה לה נס שנשתרבבה אמות הרבה" (קול מבשר ח"א, שמות).

רגיל היה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל לספר לתלמידיו, שבימי בחרותו, עת למד ולימד בישיבת גרודנא, נסע להינפש לכמה ימים בישיבת נובהרדוק אצל דודו הג"ר אברהם יפהן זצ"ל. באחד מימי שהותו שם- ניגש אל דודו ובקשו שיראה לו מי הבחור המובחר ביותר בישיבה.

הצביע ראש הישיבה על בחור מסוים, ואמר להגר"ח: "זה העמקן הגדול ביותר בישיבה". אח"כ הראה לו בחור אחר- ואמר לו שהוא המתמיד של הישיבה. וכך חזר וציין עוד כמה בחורים- כל אחד והצטיינותו המיוחדת. זה ביראת שמים, זה בבקיאות, וכן הלאה.

חזר ר' חיים ושאל: "סוף סוף- מי הבחור המובחר בישיבה?". לקחו ר' אברהם אל אחת מפינות היכל הישיבה, הצביע על בחור מסוים, ואמר לו: "הנה, זהו הבחור המובחר ביותר בישיבה!". תמה ר' חיים ושאל: "הרי כאשר מנית שבחם של כל בעלי המעלות הנבחרות- לא הזכרת שמו של בחור זה כלל?! כיצד איפוא אומר אתה כי הוא המובחר ביותר- אין כמוהו?"

השיב לו ר' אברהם ואמר: "נכון, צודק אתה. בחור זה איננו ה'עילוי' של הישיבה, הוא לא ה'עמקן' שבה, ואף בהתמדתו אין הוא המובחר ביותר. מעלתו של בחור זה שונה משאר המעלות שציינתי. בחור זה הוא ה'מבקש' של הישיבה! ומי שהוא המבקש הכי גדול- הוא המובחר ביותר, כי הוא זה שיגיע רחוק יותר מהאחרים, על אף שעולים הם עליו במעלותיהם וכשרונותיהם!". לימים, הוכיחו דבריו של הגר"א יפהן את עצמם.

אותו מבקש שעליו הצביע ר' אברהם יפהן זצ"ל היה לא אחר מאשר מרן הגאון רבי יעקב-ישראל קנייבסקי זצ"ל- בעל הקהילות יעקב.

שנזכה בע"ה לממש את יכולותינו ולהפעיל את כוח הרצון לעבודתו יתברך – וכך נתקדם מאזור הנוחות ("נח") ונתקדם ("לך-לך") מעלה מעלה בקיום תורה ומצוות.

שבת שלום לכל בית הישיבה!