גירסא להדפסה

שורות אלו נכתבות כמה ימים לפני הבחירות לכנסת ה-22 וביום הבחירות עצמו ויראו אור אי"ה לאחר הבחירות. כולנו תפילה ותקווה שהבחירות יעברו בשלום וכל אחד יממש את הזכות האדירה שניתנה לו לומר דברו מה טוב לעם ישראל.

נושא ארץ-ישראל לא יורד מהפרק במחלוקת שבין ימין ושמאל ובכלל. לומדי התורה אינם מופתעים מכך, שארץ-ישראל נמצאת במרכז השיח הציבורי, משום שארץ-ישראל היא במרכז הנושאים שעוסקת בהם תורתנו הקדושה וביתר שאת בספר דברים.

גם בפרשתנו, בפרק כ"ז, עוסקת התורה רבות בארץ-ישראל ומספרת לנו מה הדבר הראשון שהיה צריך לעשות כשעם-ישראל נכנס לארץ:

"וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּֽוֹם: וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּֽׂיד: וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲֽשֶׁר־ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֶיךָ לָֽךְ: וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת־הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת־הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּֽׂיד: וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא־תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶֽל אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת־מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶֽיךָ: וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶֽיךָ: וְכָתַבְתָּ עַל־הָאֲבָנִים אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵֽב" (כ"ז, א'-ח').

הציווי נראה על פניו כדבר ברור ואין כאן שום דבר מורכב. יש להקים מזבח, שעל אבניו תהיה כתובה התורה כולה.

ברם, נשאלות כאן מספר שאלות –

האם זה אמנם כל כך פשוט? מה בדיוק נכתב על האבנים ומה ניתן כבר לכתוב על מספר אבנים כה מועט ובפרט שחז"ל מפרשים את המילים "בַּאֵר הֵיטֵֽב" שהכוונה לשבעים לשון? לאיזה צורך נכתבה התורה על האבנים? ומדוע משה צירף את הזקנים לציווי זה, כפי שנכתב בפתיחה לציווי זה – "וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הָעָם לֵאמֹר…"?

האלשיך הקדוש אכן שואל חלק מהשאלות וזה לשונו:

"…ראוי לשים לב. א. מה צורך זקני ישראל בצווי זה?, ומה היא כל המצווה האמורה בכתוב?, אם הוא- כל אשר צווה במשנה התורה הזאת הרי צווה על זה כמה פעמים…ואם הוא על מצות הכתיבה על האבנים מאי 'כל' ?וגם מה צורך לזה אל הזקנים?…וגם ראוי לשית לב כי איך יתכן בשנים עשר אבנים שכל אחד שיעור ארבעים סאה שהוא אמה על אמה ברום שלש אמות, יחזיקו להיכתב בם התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל שבעים פעמים,? כי הלא צריך להיכתב שש פעמים בכל אבן ואבן"?

ועוד שאל האלשיך הקדוש, מדוע ציינו בציווי את מה שכבר נאמר כמה פעמים על ארץ ישראל, שהיא "ארץ זבת חלב ודבש" – מדוע זה הוזכר כאן?

ועונה האלשיך על שלל השאלות הללו (ושאלות נוספות שלא הבאנו במאמרנו מפאת קוצר היריעה), שמשה רבנו חשש שעם ישראל יחשוב שמגיע לו לקבל את ארץ-ישראל בלי שום התחייבות מצדו. לכן, חשוב שידעו, שהשפע שיש בארץ-ישראל ניתן להם רק אם ישמרו את התורה ומכיוון שמשה עצמו ידע שלא יהיה נוכח ולא יזכה לעבור עימם  כשיעברו את הירדן וייכנסו לארץ, לכן שיתף את הזקנים בציווי בניית מזבח האבנים בהיותם גם חלק מהעם. וזה לשונו:

"…לומר, אל יעלה על רוחך כי מבלי תורה יועילך לבא אל הארץ, כי הלא על ידי התורה שתעשה עיקר לזכור אותה, שהיא הנותנת לך את הארץ, כי על התורה כדי שתעסוק בה בארץ היא ניתנת לך. ולא תחשוב כי אשר היא זבת חלב ודבש היא למלא בטן, כי הלא אשר ה' אלהיך נותן לך ארץ זבת חלב ודבש, הוא, כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך שהוא ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצוותי…".

ובתשובה לשאלה כיצד אפשר לכתוב את כל התורה על שנים עשר האבנים וכיצד אפשר לדעת וללמוד שבעים לשון ביום אחד, עונה האלשיך הקדוש שזה היה בדרך נס ולמעשה היו כאן שני ניסים ונראה את לשונו:

 "…כי הלא תראה שני נסים גדולים כאחד. אחד כי וכתבת עליהן את כל דברי התורה שמרבה -האת והכל- 'הכל'- אל כל חמשה חומשי תורה, ו'האת' אל היותם בשבעים לשון כאומרו אחרי כן באר היטב, ואיך החזיקו שנים עשר אבנים את הכל.? וגם שנית איך אשר הופיע הוא יתברך עליו לדעת שבעים לשון יכתוב בדרך העברה ביום אחד, ומה גם לרבותינו ז"ל (סוטה לו א) כי ביום עברו את הירדן בו ביום בנו המזבח בו ביום כתבו את התורה וכו'…".

ומדוע דווקא לבנות מזבח בהר עיבל?

אומר האלשיך, שזאת עקב הקשר ההיסטורי לאברהם, שזה המקום הראשון שניתנה לאברהם אבינו למורשה, וזה לשונו:

"כי עיקר מתנת הארץ תלוי בתורה, כי הלא והיה בעברכם את הירדן מה שתקימו את האבנים לא תניחו את כולם שם, כי השנים עשר אבנים רצונו יתברך הוא לבנות מהם מזבח בהר עיבל, ואין זה רק [=אלא] לרמוז כי במקום הראשון שניתנה בו הארץ למורשה לאברהם שהוא עד מקום שכם עד אלון מורה ובנה שם מזבח, שם תבנו המזבח מהאבנים שתכתבו בהן את התורה, למען תשכילו כי כל עיקר מתנת הארץ תלוי בתורה".

רבי שמשון רפאל הירש שואל ומסביר, מדוע נאמר בפתיחה לציווי האבנים –

"וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּֽוֹם" – מה ענין שמירה לכאן, על איזו מצווה מדובר כאן ומדוע צורפו הזקנים לציווי זה?

ועונה הרש"ר הירש:

"אחרי שנחתם מתן המצוות, מתחיל תפקיד לשמור את המצוות, הווה אומר: להבטיח לעד את ידיעתן ואת קיומן. תפקיד זה איננו מוטל רק על המנהיגים ועל הזקנים שהם נציגי האומה, אלא זה הוא תפקיד העם כולו. כל יחיד בעם וכולם כאחד חייבים להיות ערבים לכך. משום כך לוקח משה את זקני ישראל ומצרף אותם אליו, והרי הוא מחייב את העם על שמירת המצוות. מצוות אלה שנחתמו עתה קרויות כאן "מצוה" אחת, שכן כל המצוות כאחת מהוות את התפקיד המוטל על ישראל, ולצורך מילוי התפקיד הזה הועמד ישראל על "משמרתו" ההיסטורית…".

ה'אבן עזרא' פותר את השאלה כיצד ניתן לכתוב את כל התורה, שהכוונה לכתוב  רק את תרי"ג המצוות שחייבים לקיים, כפי שמופיע בספרי המצוות של הראשונים –

"…שמור את כל המצווה – ומה היא? והקמות לך אבנים גדולות. להכיל התורה. ויאמר הגאון ז"ל, כי כתוב עליהם מספר המצות, כמו הכתובות בהלכות גדולות בענין אזהרות, ויפה אמר" (כ"ז, א').

דבר מיוחד קיים בציווי של כתיבת האבנים, בזה שבספר יהושע אנו מוצאים כיצד התבצע בפועל הציווי, מה שלא ראינו כתוב בשאר הצווים מה היה אופן ביצועם, ואכן בספר יהושע (פרק ח') מסופר על ביצוע הציווי של משה –

"אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַֽיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָֽל:(לא) כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶֽבֶד־יְקֹוָק אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹֽא־הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַֽיקֹוָק וַֽיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִֽים:(לב) וַיִּכְתָּב־שָׁם עַל־הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל…".

שלא כדרכנו, נסיים בתגלית בעלת משמעות חשובה ביותר. הדבר היה בסתיו שנת ה'תשמ"ב (1982), כאשר החלו חפירות ארכיאולוגיות בהר עיבל אשר בשומרון. בראש קבוצת הארכיאולוגים עמד חבר קבוץ עין-שמר, שנפצע קשה במלחמת יום הכפורים והחליט לחקור את עברה של הארץ. שמו פרופסור אדם זרטל ז"ל, שהלך לעולמו בשנת ה'תשע"ה, לפני כארבע שנים.

פרופ' זרטל בחפירותיו זיהה את המבנה המרכזי בהר עיבל  כמזבח ישראלי, כפי הנראה זה אותו מזבח הנזכר בפרשתנו ובספר יהושע פרק ח' שהובא לעיל.  הזיהוי כמזבח נובע מעצם המבנה, אשר תואם במידה רבה את תיאורי המזבחות בתנ"ך ובמשנה. בין הסממנים המובהקים של מזבח ישראלי נמצא, שהמזבח בנוי מאבנים לא מסותתות, העלייה למזבח הוא באמצעות 'כבש' ולא במדרגות, שרידי הבהמות שנמצאו הם כולן בהמות טהורות, זכרים בני שנה, כפי שהתורה מצווה, ונמצאו חרוכות באש ולא שרופות, דבר שמעיד על כך שהועלו כקרבן.

דבר מדהים במיוחד הם הממצאים שנמצאו סביב המזבח בבורות גניזה, לדוגמא: פיסות טיח שאותן ניתן לייחס לציווי שנקרא בפרשתנו על החובה לסוד אבנים לצורך כתיבת התורה ומאפיינים רבים ושונים המתאימים לאתר ישראלי ולא כנעני ואכמ"ל (מומלץ לעיין בספרו של פרופ' זרטל 'עם נולד -מזבח הר עיבל וראשית ישראל').

תגליתו של פרופ' זרטל הכתה בהלם את מכחישי התנ"ך, כפי שהוא קורא להם בספרו, משום שהתגלית מאששת את מה שכתוב בפרשתנו וזה גם מוכיח שעם ישראל הגיע דרך הירדן ושם התרחש ברית בין הקב"ה לעם ישראל, דבר שלאותם חוקרים לדורותיהם היה קשה 'לבלוע' ומאז התגלית 'ירדה שתיקה על עולם המחקר' כך טען אדם זרטל. וזאת יש לציין, שפרופסור אדם זרטל לא קיבל חינוך דתי ולא היה 'מושפע מדעות קדומות', אלא להיפך, מדובר היה בבן קיבוץ של השומר הצעיר, שחקר את הארכיאולוגיה של השומרון ולא רצה לעשות שקר בנפשו בעקבות הממצאים. כמובן, שאנו לא זקוקים לעדות ארכיאולוגית שהרי "משה אמת ותורתו אמת".

שבת שלום לכל בית הישיבה!