גירסא להדפסה

אין ספק, שהשנה כל אחד מאתנו ירגיש ויתעורר בתפילה לפיוטים וקטעי תפילה, המחברים אותו למצב המיוחד בו כל העולם מצוי בימים אלו.

אין גם ספק, שאמירת "אבינו מלכנו" שבה כל בקשה ובקשה היא תמיד אקטואלית ומרגשת, השנה בוודאי תהיינה כמה בקשות שנאמרם בקול רם ובזעקה. יש מרבני ישראל שהמליצו מתחילת המגפה להוסיף בתפילה ב'שומע תפילה' חלק מאמירת הבקשות של 'אבינו מלכנו' שלהלן –

"אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וּשְׁבִי וּמַשְׁחִית (וְעָוֹן) וּשְׁמָד מִבְּנֵי בְּרִיתֶךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּךָ…אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם לִתְפִלָּתֵנו. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ…אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנו"

ברצוני במאמר זה להתייחס לבקשת "אבינו מלכנו בטל מעלינו כל גזירות קשות". גזירת הקורונה היא גזרה קשה מאוד, זו מחלה שפוגעת ומשבשת את כל אורחות החיים, בריאותיים וכלכליים כאחד, ולצערנו הרב גם גובה קורבנות רבים, רחמנא לצלן.

אולם, אנו מוצאים את הביטוי גזירה רעה בתפילת העמידה של ראש השנה לפני אמירת 'מודים' אך לא את הביטוי גזרה קשה וזה נוסח התפילה עצמה שאומרים ברוב עדות ישראל –

"אבינו מלכנו, זכור רחמיך וכבוש כעסך. וכלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועוון, ומגיפה ופגע רע וכל מחלה וכל קטטה, וכל מיני פורעניות, וכל גזירה רעה ושנאת חינם, מעלינו ומעל כל בני בריתך".

האם יש הבדל בין גזירה קשה לגזירה רעה?

לפני שנענה על שאלתנו, נברר מהו המקור לתפילת 'אבינו מלכנו' הנאמרת בכל תענית צבור ובימים הנוראים. הגמרא (תענית כ"ה:) מגלה לנו, שתפילה זו חיבר התנא הקדוש רבי עקיבא בכבודו ובעצמו, לאחר שהייתה בצורת ולא ירדו גשמים. רבי אליעזר ניסה ולא הצליח, ואילו רבי עקיבא נענה בתפילתו וזה לשון הגמרא שם –

"מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו, ואמר: אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו למענך רחם עלינו, וירדו גשמים".

אירוע זה, שבו נענה רבי עקיבא ולא רבי אליעזר, גרם לאנשים לרנן שרבי עקיבא גדול מרבי אליעזר, לכן הגמרא בתגובה ברורה וחד משמעתית מספרת –

"…יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מידותיו".

בהערת אגב רק נאמר, שאנו למדים מאירוע זה, שלהעביר על המידות זו דרגה גבוהה ביותר, לכך הקב"ה מעריך זאת יותר מכל מידה אחרת טובה של רבי עקיבא.

תפילתו של רבי עקיבא התקבלה בכל תפוצות ישראל, משום סגולתה שבכוחה לשנות מציאות. ומצאנו בספר הלבוש של רבי מרדכי יפה [1530-1612] על שו"ע (או"ח סימן תקפ"ד), שתפילתו של רבי עקיבא נתקנה כנגד ברכות אמצעיות של 'שמונה עשרה', משום ששלוש ראשונות ואחרונות כבר מוזכרות בתפילה –

"…ואומרים אבינו מלכנו חטאנו לפניך…כנגד ברכות אמצעיות של שמונה עשרה, כי הג' ראשונות והג' אחרונות כבר אמרנו, ואלו הם כנגד האמצעיות, שאבינו מלכנו חננו וענינו כנגד חונן הדעת, החזירנו בתשובה כנגד הרוצה בתשובה סלח ומחל כנגד סלח לנו, כתבנו בספר גאולה כנגד גואל ישראל, שלח רפואה נגד רפאנו, חדש עלינו נגד ברך עלינו, הרם קרן נגד תקע בשופר, בטל מעלינו נגד השיבה וכו' והסר ממנו יגון ואנחה וכו', כלה כל צר נגד שובר אויבים, מחוק ברחמיך הרבים נגד יהמו רחמיך, הרם קרן משיחך נגד וקרנו תרום, הצמח לנו נגד מצמיח קרן ישועה, שמע קולנו נגד שומע תפלה, והוסיפו עליהם שאילת צורכי רבים".

נחזור לשאלה ששאלנו – האם יש הבדל בין גזירה רעה לגזירה קשה? ואם אין הבדל, מדוע פעם אחת מבקשים מהקב"ה שיבטל גזירות רעות ופעם גזירות קשות?

תשובה נפלאה כתב המגיד מראצקי ולצורך הבנת העניין המשיל משל לאדם עשיר שירד מנכסיו ונהפך לעני ואביון. כמובן שאדם זה שחי פעם חיים נוחים וטובים, כשנהפך עליו עולמו ונהיה עני מרוד ורעב לפת-לחם, ממש לא ידע מה לעשות. באחד הימים כשהלך ברחוב, הקיפוהו שודדים רעולי-פנים ובקשו את כספו, אבל מכיוון שלא היה לו מה לתת להם, היכו ופצעו אותו ולא האמינו לו שעתה אין לו אגורה שחוקה. בעודו שותת דם, עברו שוטרים וכשראו מה קורה תפסו את השודדים והצילו את אותו אדם אביון. לאחר זמן התקיים משפטם של השודדים בבית המשפט ובין השאר הטילו עליהם השופטים קנסות כבדים בעבור ניסיון לרצח ושוד וכך אותו עני ואביון נעשה עשיר ומזלו שוב האיר לו פנים והשקיע את כל כספו במקומות הנכונים.

איך נגדיר את מה שקרה לאותו אדם? האם נגזרה עליו גזרה רעה כאשר שדדו  אותו? הרי יצא לו מכך שחזר למצבו הקודם?

אם היו שואלים אותו, אם הייתה לו אפשרות 'להזמין' כזה אירוע, בוודאי שהיה אומר לא, משום שזה אירוע שיש בו גזירה קשה מאוד.

אנו מתפללים לקב"ה ומבקשים, שאם ברצונו להיטיב עמנו, שלא יעשה זאת דרך גזירה קשה ובוודאי אנו מתפללים שלא יביא עלינו גזירות רעות שבסופם אין שום טוב והם רק רע.

כמובן, שהאמצעי להיענות לבקשתנו היא הנהגה כמו של רבי עקיבא, להעביר על מידותינו, יחד עם תשובה מעומק הלב וחרטה גמורה ושלמה – היא המתכון להצלחת תפילתנו, שעליה לנבוע מתוך עומק הלב עד כדי דמעות שמעידות על הרגש הפנימי, כדברי רבי אלעזר בגמרא בברכות –

"מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר: גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי, ואף על פי ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש" (ברכות ל"ב:).

אנו פונים לקב"ה בתפילתו של רבי עקיבא בתואר 'אבינו מלכנו'. ולכאורה – הקב"ה הוא אבא שלנו או המלך שלנו?

שמענו הסבר נפלא מהאדמו"ר מנדבורנא, שיש אבא שרוצה לתת לבן שלו מעל ומעבר, אך אין ביכולתו. ויש מלך שהוא משופע ברכוש ויש לו כל טוב, אך לא מוכן לתת לאף אחד חלק מרכושו. אנו פונים לקב"ה ואומרים – "אתה אבא שלנו שרוצה לתת וגם יש לך את היכולת לתת כמו מלך".

נסיים בהסברו של המגיד מדובנא, שמסביר מדוע אנו משתמשים בתואר 'אבא' לבורא עולם ועל כך כדרכו בעזרת משל לאדם חולה הזקוק לא עלינו לניתוח חירום. הציעו לפניו שני רופאים מומחים, האחד אדם בריא והרופא השני איש ידוע חולי. בד"כ החולה יבחר את הרופא שהוא חולה בעצמו, מכיוון שאדם חולה בד"כ מתפקד יותר לאט אבל חש ומרגיש את החולה.

לכן אומר המגיד מדובנא – אנו פונים אל ריבונו של עולם: "אבינו אתה! מותר לך לחרוג קצת מהכללים ותזכנו בדין!".

נאחל לכל משפחת הישיבה שנה טובה ומתוקה – ללא גזירות רעות וללא גזירות קשות ח"ו – וימלא הקב"ה משאלות לב כולנו לטובה ולברכה! כתיבה וחתימה טובה!