גירסא להדפסה

מחוגי השעון הורו על השעה 19:20, כשעתיים לאחר התקדש חג הפסח, עת אורחי מלון "פארק" שבנתניה החלו להתכנס בחדר האוכל לעריכת הסדר. במתכנסים – אורחי המלון וקשישים תושבי העיר, שלא היה להם מקום אחר לערוך בו את הסדר. באותה שעה נכנס בשערי המלון עבד אל-באסט עודה, פלסטיני תושב טול כרם, עטור בפאה נוכרית, משקפים שמש צהובים ומעיל שחור ארוך. בצירוף מקרים מצמרר, יוצא מאבטח המלון לסריקות סביב המלון, והכניסה הראשית נותרת מיותמת. עודה חוצה בבטחה את הלובי ופונה למרכז חדר האוכל כשידיו טמונות במעילו הארוך. האורחים האחרונים החלו להתיישב במקומותיהם, כשעודה הגיע לאמצע חדר האוכל, לחץ על מתג חגורת הנפץ והתפוצץ.

לפני תשע-עשרה שנה, בשנת תשס"ב, יצא צה"ל למבצע 'חומת מגן'. מבצע צבאי זה היה, לאחר שבמהלך 'ליל הסדר' נכנס מחבל למלון 'פארק' בנתניה וביצע פיגוע התאבדות, בו נרצחו 30 אנשים ועוד 160 נפצעו. אירוע קשה ומחריד זה התרחש לאחר תקופה ארוכה של פיגועים נוראיים, בהם נרצחו עשרות ונפצעו רבים. לאור זאת, צה"ל נכנס לערים הערביות ביהודה-ושומרון, שבהם הצטברו מחסני נשק למטרות טרור והשתלטו בפועל על הגזרה, תוך שהם פוגעים בתשתית המאורגנת של חוליות הטרור. המבצע המוצלח של צה"ל גדע את אירועי הטרור הרצחני שהשתולל ושהגיע עד למרכזי הערים בארץ.

רבים כאבו את האירוע הנורא בליל הסדר, בשיאו של חג החרות של עם ישראל, ובאוויר התנוססה שאלה שהטרידה את הציבור, אם כי לא רבים העזו לשאול זאת בקול – איך קרה הדבר, שדווקא בלילה זה שעליו נאמר בפרשתנו –

"לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיקֹוָ֔ק לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽיקֹוָ֔ק שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם" –

הרי זה לילה שלא צריך בו שמירה וכולנו התחנכנו שיש שמירה אלוקית מיוחדת על עם ישראל בערב זה ולכן רווח המנהג שפותחים את הדלת לאליהו הנביא ולא חוששים מכלום? התדהמה והשאלה היא, איך דווקא בלילה משומר זה הצליחו המחבלים לפגוע בכל כך הרבה אנשים, מתוכם 11 ניצולי שואה?!

כדי להשיב על השאלה החשובה הזו, צריך לבאר מה פירוש המושג 'ליל שימורים' ולשם כך נלמד בעיון את הפסוק שהובא לעיל, שהוא היחידי בכל התורה כולה שמזכיר את הביטוי 'ליל שמורים' בקשר לחג הפסח. נשים לב שבפסוק עצמו מובא הביטוי 'ליל שמורים' פעמיים, פעם אחת – "לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיקֹוָ֔ק" – ופעם שנייה – "שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם" – חזרה כפולה זו הביאה את רש"י (י"ב, מ"ב) בעקבות המדרש לבאר, שבפעם הראשונה שמוזכר "שימורים הוא לה' " – "שהיה הקדוש ברוך הוא שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים…'הוא הלילה הזה לה' – הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך".

בפעם השנייה שמוזכר 'ליל שימורים' בפסוק הוא לכל בני ישראל הכוונה לשמירה מן המזיקים ובלשון רש"י – "משומר ובאר מן המזיקין, כענין שנאמר (פסוק כ"ג) ולא יתן המשחית וגו'".

המקור לפירושו של רש"י הוא שתי דעות בגמרא (ראש השנה י"א:) מחלוקת בין רבי יהושע לבין רבי אליעזר. רבי יהושע אומר 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל'.  שאלה הגמרא – 'מנלן?' רבי יהושע עונה, שהמקור לדבריו הוא מפסוקנו 'ליל שמורים', לילה המשומר מששת ימי בראשית. כלומר, שכבר מששת ימי בראשית הקב"ה תכנן ושמר את תאריך הגאולה ממצרים ואת תאריך הגאולה הסופי של עם ישראל. רבי אליעזר טוען לעומתו, שהגאולה העתידית לא תהיה כפי הגאולה הראשונה שהייתה בניסן, אלא תהיה בתשרי (ועיי"ש בגמרא על כל הנושאים הנוספים שבהם הם חלוקים במיוחד לגבי תאריכים שונים כגון תאריך  בריאת העולם ועוד). שואלת הגמרא, איך ילמד רבי אליעזר את הפסוק "ליל שימורים"? ועל כך עונה רבי אליעזר, שהפסוק בא ללמד ש"ליל שימורים" זה לילה המשומר מן המזיקים. רבי אליעזר מפרש 'שמירה ממש' ומכאן כנראה רווחה הדעה שהקב"ה שומר ממש על עם ישראל בלילה זה.

ומה דעת רבי יהושע על רעיון זה? על כך אומר התוס' במקום (ד"ה 'לילה המשומר'), שגם רבי יהושע מקבל את הרעיון והפירוש של 'לילה משומר מן המזיקים'. והתוס' מוכיח זאת, שהרי יש חשש לזוגות ואעפ"כ שותים ארבע כוסות למרות שזה זוגות. וזה לשון התוס' (שם) –

"…דכולהו מודו דמשומר מן המזיקין כדמוכח בערבי פסחים (פסחים דף קט:) דתקון ד' כוסות ולא חייש אזוגות".

האמונה התמימה, שבלילה הזה יש שמירה מכל פגע רע ומכל נזק והמסקנה לכאורה שלא צריך להגן על עצמנו, היא רעיון שהתפתח במשך הזמן לאורך ההיסטוריה כהרחבה לכוונה הראשונית של שמירה מפני המזיקים הרוחניים. לא נאמר בגמרא, ש'לילה זה' מגן מפני אויבים ופושעים וגנבים – אלא מפני נזקים רוחניים של שדים ורוחות רעות ועין הרע וכל מה שקשור לפגעים רוחניים.

אבל לאור ההיסטוריה של עם ישראל, שהיתה גדושה בסכנות ופרעות ואנטישמיות, לכן נוצרה התחושה והתפילה והאמונה שלילה זה גם יגן עליהם מפני הצרות הפוקדות אותם. ואכן, אמונה תמימה זו באה לידי ביטוי גם בספרי קדמונים בהלכה ובאגדה, למשל בקצור שולחן ערוך (סימן קי"ט סעיף ט'), שחברו  רבי שלמה גאנצפריד (1802-1884) וזה לשונו –

"אחר ברכת המזון מוזגין כוס רביעית, ונוהגין לפתוח את הדלת לזכר שהוא ליל שמורים, ואין מתייראין משום דבר, ובזכות האמונה יבא משיח צדקנו, והקדוש ברוך הוא ישפוך חמתו על עובדי כוכבים, ולכן אומרים שפוך חמתך וכו'".

אבל אליבא דאמת, כל השמירה היא רק מפני המזיקים הרוחניים, כפי שהזכרנו לעיל, ולא מפני רוצחים וגנבים ושאר פושעים שכדי להגן על עצמנו מהם, אנו צריכים לנקוט בכל הכלים העומדים לרשותנו. וזאת יש לדעת, שכל נושא השמירה מפני מזיקים נוגעת בשאלה, האם יש לפחד ממזיקים רוחניים והאם הם בכלל קיימים?

אם נקרא את דברי המאירי בספרו 'בית הבחירה' על דברי הגמרא (פסחים דף  ק"ט:) בעניין שלא חוששים לזוגות בשתיית ארבע כוסות, למרות שארבע הוא מספר זוגי מפני שזה ליל שימורים, כותב המאירי בחריפות, שחכמים לא רצו למנוע את האמונה העממית מכל מיני מזיקים, כאשר לא היה בזה משהו של עבודה זרה, ולכן היו צריכים כאילו 'להסביר' ו'להתנצל' מדוע מותר לשתות ארבע כוסות בליל הסדר ולא לחשוש ממזיקים, שהרי זה נגד האמונה העממית שאסור להשתמש בזוגות, ולכן הגמרא הסבירה ותרצה זאת, שזה בזכות 'ליל השימורים', למרות שחז"ל עצמם לא האמינו באיסור של זוגות בכלל. וזה לשונו של המאירי שם –

"בכמה מקומות ביארנו שבאותם הזמנים היו העם נמשכים אחר דברים המוניים כלחשים ונחשים ופעולות המוניות וכל שלא היה בהם סרך עבודה זרה ודרכי האמורי לא חששו בהם חכמים לעקרם וכל שכן במה שהיה הרגילות אצלם בו כל כך שהיה טבעם מקבל בעניין חיזוק או חולשה [האמונה הזו הייתה עלולה לפגוע בבריאותם משום שחששו מאותם מזיקים מדומיינים או להפך  לחזקם]…וממין דברים אלו הוא שהיו רגילים להיזהר מן הזוגות וכשתקנו חכמים ארבע כוסות שלא לגרוע או להוסיף מצד אותם ההבלים הוצרכו לרוב רגילותם לתת טעם לדבריהם והוא שאמרו ליל שמורים הוא לילה המשומר ובא מן המזיקין".

המאירי ממשיך באותו קו האומר, שחז"ל 'זרמו' עם העם, למרות שהם עצמם לא חשבו והאמינו שיש דבר כזה, וכפי שגם כותב הרמב"ם בכמה מקומות, שהכל שקר וכזב ואעפ"כ קבעו חכמים הלכות שמתחשבות בחששות של העם, כגון ברכת 'מעין שבע', שנאמרת בליל שבת לאחר שמונה עשרה, אבל אם פסח נופל בשבת לא אמרו זאת, כי לכאורה כל האמירה הייתה לטובת אלו שמתפללים בבתי כנסת שהיו בשדות מקומות מרוחקים ממקום מגוריהם וכאשר היו מאחרים בתפילתם היו חוששים לחזור לבד לביתם מפחד המזיקים שבשדות, לכן מאריכים בתפילה כדי שלא יחזרו לבד. אבל בליל הסדר שחל בשבת אין צורך לומר תפילה זו, כי זה לילה משומר מן המזיקים.

הרמב"ן, לאחר שהביא מספר פירושים, נקט הסבר מאוד פשטני לכוונת הכתוב וזה לשונו –

"וטעם הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם – שזה הלילה שהיה שמור לשם להוציאם ממצרים הוא לה', כלומר מקודש לשמו, שמורים לכל בני ישראל לדורותם, שישמרו אותו לעבוד בו לפניו באכילת הפסח וזכירת הנסים, ולתת הלל והודאה לשמו, כמו שאמר (להלן יג י) ושמרת את החקה הזאת, ואמר (דברים טז א) שמור את חדש האביב" (פרק י"ב, פסוק מ"ב).

עוצמת הכינוי 'ליל שמורים' לחג הפסח הביא למנהגים שונים, שאותם איגד בהגדה של פסח 'הגדה שלמה', מאת הרב מנחם מ. כשר זצ"ל (במבוא להגדה עמ' 194). היו שנהגו לאכול בליל פסח ירק בשם שומר ובזה רצו לבטא את מהות הלילה הזה. כך גם מובא בשם הרמב"ן בספר 'אורחות חיים' (הלכות פסח אות כ"ז) שכתבו רבי אהרון הכהן מלוניל (חי לפני כשבע-מאות שנה, ספר הלכה זה מצוטט הרבה על ידי ה'בית יוסף' ונחשב לאחד הספרים החשובים בהתפתחות ההלכה) ושם כותב בשם הרמב"ן –

"נהגו במקצת מקומות לאכול בליל הפסח תבשיל של שומר הנקרא 'פינול' והטעם על שם ליל שמורים".

האמונה הייתה כה חזקה, שבליל שימורים ישנה שמירה פיזית על עם ישראל ולכן מופיע בספרי מנהג והלכה, שלא נועלים כלל את הדלתות בליל הסדר ואפילו להשאיר את הדלתות ממש פתוחות. הרב כשר מביא מהספר 'מעשה רוקח' של רבי אלעזר רוקח שחיבר פירוש על המשניות. הרב עלה ארצה ולאחר שנה נפטר בצפת בשנת 1741 –

"ראיתי מרבנא אבא לא היה סוגר דלתות הבית אשר אנו יושבין בו כלל…כשיבוא אליהו נצא לקראתו במהרה בלא עיכוב".

למדנו שלא רק הטעם של אי חשש ממזיקים, אלא הרצון לקבל את אליהו הנביא ללא עיכוב. ברוח דברים אלו, מביא הרב כשר מספר 'המנהיג', שחברו רבי אברהם בן נתן הירחי (1155-1215) –

"מנהג בכמה מקומות שאין נועלים החדרים שישנים שם בלילי הפסח כי..בניסן עתידים להיגאל, דכתיב ליל שמורים הוא לה' לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית ואם יבא אליהו ימצא הפתח פתוח ונצא לקראתו מהרה" (הלכות פסח אות ב).

שוב יש להעיר, שפתיחת הדלתות לא הייתה בכל מצב, כמו שכותב ה'מגן אברהם' (או"ח סימן תפ"א) בשם המהרי"ל –

"דלא ינעול הדלת בבריח חזק והיכא דשכיח היזקא לא סמכינן אניסא"

לסיכום למדנו על עוצמתו של התואר 'ליל שמורים' לחג הפסח, גם בהלכה ובאגדה, ובוודאי אין הדבר אומר  שמותר חלילה להיכנס לסכנה ויש להקפיד על כל הוראות הביטחון גם ב'ליל שמורים' זה ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.