השכמה. תפילה. ארוחת בוקר
מה נורא המקום הזה!
המקום בו עלו בסערה השמיימה מעל מליון נשמות יהודיות
המקום שמסמל ביותר את בית החרושת להשמדת עם. אדם. מסורת.
ראינו את 8 מסילות הרכבת שהובילו יהודים מכל יבשת אירופה אל זה המקום.
מקום ענק מתוכנן להפליא מלא שכל אך ללא טיפת רגש ומוסר.
ביקרנו במקלחות ובמרכאות מקום בו היו עושים את צרכיהם והמשכנו לדרגשים מקום הלינה שלהם כדי להבין כיצד מתייחסים לתת אדם שהוא בכלל מתחת לבעל חיים וכדי להבין כמה היה קשה בכלל לשרוד.
שמענו על גבורה יהודית על חנה טסלר ואחותה שמחליטות לצום ביום הכיפורים ובקשוי רב שזה מסתיים הם מגלות שטעו והטעו אותם ורק מחר זה יום כיפור והם מצידן מקבלות החלטה לצום יום נוסף ברצף ומסתיים היום והגיעו לחבריהם מחייכות גילו שוב שטעו ויום הכיפורים מחר…החליטו כי צמות יום שלישי ברצף! והצליחו!
הגענו למקום בו מנגלה "angel of death" ובזמן שהיהודים ירדו מהרכבות לרמפה הוא באצבעו מורה ימינה או שמאלה למוות או לחיים. שמענו על סבתא של הרב יעקב ששם נפרדה מ2 אחיותיה לעולמים והמשיכה לחלום עליהן כל לילה עד יום מותה ושמענו על סבתא של אשתו שלמרות שקבלה הוראה ללכת"שמאלה-לחיים" רצתה ללכת ימינה עם המשפחה שלה ומשמנגלה גילה זאת הלך ובכח הפריד אותה והשליך אותה לצד השני…לחיים.
הגענו לקרמטוריום המופצץ בסוף המחנה ונאלמנו דום.הרב דביר אטרה סיפר על סביו שהיה אחד מהבודדים שנכנס לתאי הגז(בזמן הפגזות) ויצא בחיים וידע לספר מה ראה בתוך.
ראינו את המדרגות היורדות מטה הבחנו האולם ההפשטה ובאולם תאי הגזים.
הכל מופצץ כי דאגו הגרמנים חיש מהר לטשטש ראיות לקראת סוף המלחמה.
ערכנו טקס "לכל איש יש שם" בו כל תלמיד הקריא את שמות קרוהביו שנספו במהלך השואה
שרנו בדיבוק חברים במעגל גדול "והיא שעמדה לאבותנו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם" הרגשנו ההכרת הטוב על מה שאנחנו היום כעם וכמדינה.
עלינו לאוטובוס ונסענו מרחק כמה דקות לאושוויץ. עברנו תחת השלט "העבודה משחררת" והמדריך הסביר כי גם עמדה שם תזמורת שתרגיע ותתן אווירה נינוחה ובעיקר שיקרית למקום הקשה הזה אותו תיאר *ק.צטניק* כ"פלנטה אחרת" ו"מי שהיה באושוויץ לעולם לא יצא ממנה ומי שלא היה באושוויץ לעולם לא יוכל להכנס אליה"
שמענו על נגן המפוחית גוגול שבגיל 15 ניגן שם בתזמורת אך הקפיד לעשות זאת בעיניים עצומות ולאחר עשרות שנים חזר לנגן שם בעיניים פתוחות כיון שזה היה מול ביקורו הרשמי של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. שבועות בודדים לאחר ארוע זה נפטר גוגול ולטענת ילדיו…כי אבא סגר מעגל!
עברנו לחלק המוזיאוני
וראינו
ערימת שערות
ערימת נעלים
ערימת כלים
ערימת פרוטזות
ערימת מזוודות
ואמרו לנו שזו טיפה בים….
ושאלנו….
היכן ערימת החמלה
והיכן ערימת הרחמים
היכן ערימת הדאגה לילד קטן
והיכן ערימת הצלם שבאדם
לא קבלנו תשובה…
סיימנו מול הבנין בו מנגלה ערך ניסויים בבני אדם
נשים ילדים עיניים ועקרות
שמענו את הסיפור על עובדיה ברוך בחור צעיר מסלוניקי ועליזה בחורה צעירה שהחליטו להתחתן אחר אושוויץ אם ישרדו לעליזה עקרו את 2 השחלות והיא ידעה שילדים לא יהיו לה.
לאחר ששרדו ויום אחד נפגשו רצה ברוך להתחתן…עליזה סרכה כי אמרה ילדים לא יהיו לך ממני.עובדיה התעקש ולאחר כמה שנים נודע לה שהיא בהריון ויותר נודע לה כי הרופא היהוגי באושוויץ שהכריחו אותו לנתח אותה דאג להשאיר לה שחלה אחת ולומר לה בשקט…"יום יבוא ואת תודי לי" לעובדיה ועליזה נולדו 2 בנים ו12 נכדים.
לסיום הקראנו את מכתבו המרגש של הרב יהודה לזרוביץ מחנך כיתה י' לקבוצה השוהה בפולין בו משתף שחתונתו היא היא הנקמה הגדולה בנאצים ובמיוחד במנגלה כי גם הוא וגם אשתו מ"תאומי מנגלה" או יותר נכון תאומים יהודיים שניסה לפגוע בהם מנגלה.
הגענו למלון רצוצים ורעבים אך לא נכנסנו לישון לפני שערכנו עיבוד פנימי בט כל תלמיד שיתף את תמונת היום שנגעה בו והשפיעה עליו רבות.
כל טוב
הרב יעקב
