בורות הירי בגלוגוב
במהלך הנסיעה ראינו את הסרט "כנר על הגג" של חיים טופול הנותן ביטוי ומבט לקהילה היהודית טרום השואה קהילה מלאת חיים מסורות חגים חתונות רב שוחט קצב שדכנית…וכל אלה נעלמו באבחה אחת.
שמענו בירידה מן האוטובוס את השיר של יורם טהר לב
על הדרך היורדת מן הכפר
בין עצי האלונים והאלה
נשארו עוד בוודאי צעדי ועקבותי
ואימי עוד קוראת לי בקולה.
אך איני יודעת מה קרה
אי אבדה הדרך אל הכפר
הדרך בה רציתי לשוב בחזרה
רוב מקרי בורות הירי ארעו ביערות, מקום נסתר ורחוק מעיני האדם מקום אפל תרתי משמע
הוליכו קהילה שלמה לבורות שחפרו מבעוד מועד וירו בהם מטווח קצר ישר לתוך הבור.
פעמים שהגופות עוד זזו וצעקו יום ויומיים אך ללא מושיע.
צעדנו שורות שורות בדרכם האחרונה של הקהילה היהודית
שמענו על מעטי מעט ששרדו והצליחו לקום מבורות אלו כנבואת חזון העצמות היבשות
שמענו גם על כך שירי זה גרם לסיוטי לילה לגרמנים ולכן החליטו ליעל את השיטה ולהגיע בסוף לתאי הגז והמשרפות.
נכנסנו ליער שורות שורות עם דגלי ישראל בהליכה איטית וביראת קודש שאנו שרים "ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה בודאי גם שם נמצא השם יתברך" ו"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עימדי"
ערכנו התבודדות ביער שכל תלמיד יחשוב/יעבד/יכתוב את אשר חווה וסיימנו בטקס מרשים ובשירת התקוה אני מאמין תקיעה בשופר וצעקת "עם ישראל חי"
חסידי אומות העולם
פרק בשואה המעלה תהיות רבות…כיצד אדם מוכן לסכן את עצמו ואת משפחתו עבור יהודי שאיננו מכיר כלל? והרי לא מדובר בעזרה קטנה וחד פעמית?
והאם גם אני הייתי נוהג כך?
ניסינו בשיח במעגל לברר מה המניע? מה הגורם?
הגענו למסקנה שלב טוב ובזכות בריאת האדם בצלם אלוקים.
ולמרות שזה פרומיל של כמו מכל יהדות ארופה וכמעט כולם כולם רשעים אדישים עדין זה מותיר אותך פעור פה ובהשראה גדולה.
הגענו לעיירה מרקבה ושמענו על משפחת אולמן שהוחבאה באסם כמה חודשים ומשהלשין פולני לשלטונות והוציאו אותם למוות בימים שלאחר מכן נמצאו עוד כ24 איכרים יהודים שמתו מפחד הפולנים שאיפשרו להם להתחבא עד עתה.
במרקבה, הוצבה אנדרטה גם כחלק מתהליך הפולנים להכחיש ולטשטש את חלקם בנורא מכל.
ערכנו טקס מרשים ויצאנו לכיוון ליז'אנסק.
רבי אלימלך מליז'אנסק
הזדמנות להמשיך ולשוחח על החיים טרום השואה על תקופת החסידות ועל עבודת השם
שמענו מהמדריכים הנפלאים(כאן המקום לציין שהתברכנו ב2 מדריכים מהשורה הראשונה אשר מנעימים לנו את המסע. יאיר רוזנברג מירוחם ואהרון פוגל מפרדס חנה) על החסידות עניינה סיפורים מסמרי שיער ועל היופי שבה
ערכנו סבב בה כל תלמיד יספר מה חסר לי באהבת השם וכל זוג חברים שם ידו על ראשו של זה וברכו ברכה מכל הלב.
המעוניינים קפצו עם ראש הישיבה לטבילה במקוה ונכנסנו למתחם הקבר התפללנו על עם ישראל ובעיניים בורקות התפללנו/שרנו את תפילתו של רבי אלימלך המסתיימת במילים.
אדרבה
תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם
ושנדבר כל אחד את חברו* *בדרך הישר והרצוי לפניך,
ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה…
ותחזק אותנו באהבה אליך
כאשר גלוי וידוע לפניך שיהא הכל נחת רוח אליך
אמן כן יהי רצון
נכנסנו לאולם קטן צמוד למתחם והחלנו בטיש
סיפורים
דיבורים
ניגונים
דיבוק חברים
מזונות
משקה
והרבה שמחה
רקדנו עד לב השמיים
טרנוגרד
זכינו לחוויה יוצאת דופן שאביו וסביו של אברי שורר תלמיד יא פגשו אותנו בבית הכנסת העתיק של העיירה בה גדלה כל משפחתם. בית הכנסת כיום משמש כספריה מודרנית אך ארון הקודש עדים נשאר לזכר בקיר הפונה לירושלים.
הסבא סיפר לנו בדמעות על עיירה שהייתה ונכחדה והוביל אותנו לבור בו השליכו את כולם. הסבא אמר קדיש על כל אנשי העיירה וסיפר בדמעות כמה הוא מתרגש לראות בחורים צעירים יהודים בריאים כאן במקום הזה ועד כמה זו נקמה וזה הניצחון.
בקשנו רשות מהספרנית לערוך ריקוד בספריה…חוצפה ישראלית…והיא אפילו הסכימה
שרנו יחד עם הסבא "עם ישראל חי" ולירושלים עירך ברחמים תשוב" התרגשנו כולנו
לא ויתרנו על מעגל שיח עיבוד ואיוורור מחשבות
לילה טוב
הרב יעקב
לחצו כאן להמשך קריאה "יומן מסע – שבת"
