הזדהות משרד החינוך 
בוגר- בצלאל פרידמן
שלום הרב,
זכיתי לסגור מעגל בשבוע שעבר.
אמרתי כבר לרב שאילולי המסע לפולין אני לא בטוח שהייתי עדיין בארץ, ובטח שלא קצין קרבי. זכיתי במשלחת צה"ל לפולין וכך לסגור את המעגל שפתחתי באותו מקום לפני 13 שנים.
תודה רבה הרב.
מצ"ב תמונה שלי בבירקנאו ושני קטעים שכתבתי – אחד מהם ("אני עומד כאן") נכתב לפני המסע ונקרא בטקס המשלחתי בכיכר רפפורט, והשני נכתב לאחר המסע.
זכיתי לסגור מעגל בשבוע שעבר.
אמרתי כבר לרב שאילולי המסע לפולין אני לא בטוח שהייתי עדיין בארץ, ובטח שלא קצין קרבי. זכיתי במשלחת צה"ל לפולין וכך לסגור את המעגל שפתחתי באותו מקום לפני 13 שנים.
תודה רבה הרב.
מצ"ב תמונה שלי בבירקנאו ושני קטעים שכתבתי – אחד מהם ("אני עומד כאן") נכתב לפני המסע ונקרא בטקס המשלחתי בכיכר רפפורט, והשני נכתב לאחר המסע.
ידעתי מבעוד מועד
ידעתי מבעוד מועד שאחד ההבדלים הכי משמעותיים בין המסעות תהיה העובדה שעכשו אני אבא. לא אוכל עוד לראות את הדברים מנקודת המבט של גברבר צעיר וחזק, אלא הפעם גם לראות יותר מקרוב את הצד של הילדים והנשים, במיוחד לכל מה שקשור לסלקציות והישרדות. צמרמורת. היתה איתי בצוות קצינה , נקרא לה מ', ומ' יצאה למסע כשהיא בהריון, בטרימסטר השני. היו כל מיני מקומות שניסיתי לשים את עצמי במקום אחד מאותם מליוני קורבנות, וכמה שהמוח שלי ניסה להביא לאותם מקומות את הפרצופים של אשתי ושל ילדיי כדי שאנסה במעט לשחזר את הכאב, את הדילמות ואת הייאוש, הלב שלי חסם את כל המחשבות האלו ולא הצלחתי לחשוב עליהם.
אבל שם לידי, בתאי הגזים ובבורות הרצח, ברמפה של הסלקציות וליד בלוק הנשים, עמדה מ'. כבר לא היתי צריך להתאמץ כדי לדמיין באותם מקומות ארורים נשים וילדים – היא פשוט היתה שם. כבר לא היה קשה לראות מול עיניי את הזוועות, לשמוע את זעקות השבר של אימהות המופרדות מהיקר להם מכל או לחלופין מוותרות על החיים כדי להישאר עם פרי בטנם, שלא נדבר על גורלן של נשים הרות.
אבל מתוך המוחשיות המצמררת הזו מגיעה גם הנחמה, מגיעה גם התקוה. כי מ' עמדה שם ברמפה בהתנגדות בוטה למנגלה. מ' עמדה שם בתאי הגזים, ועמדה שם מול בלוק הנשים בידיעה מלאה ששום דבר מאותם זוועות לא יקרה לה ולעובר שלה. כי היא חלק מעם הנצח, עם שנופל וקם למרות הדרך הארוכה והמפותלת. כי בעזרת ה' הילד היהודי הזה יוולד במדינת ישראל בשנת 2014 אל תוך מציאות הפוכה לגמרי מהמציאות של פולין בשנת 1944, וכולי תקוה שיזכה (תזכה?) לראות את התגשמות הנבואה: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
אבל שם לידי, בתאי הגזים ובבורות הרצח, ברמפה של הסלקציות וליד בלוק הנשים, עמדה מ'. כבר לא היתי צריך להתאמץ כדי לדמיין באותם מקומות ארורים נשים וילדים – היא פשוט היתה שם. כבר לא היה קשה לראות מול עיניי את הזוועות, לשמוע את זעקות השבר של אימהות המופרדות מהיקר להם מכל או לחלופין מוותרות על החיים כדי להישאר עם פרי בטנם, שלא נדבר על גורלן של נשים הרות.
אבל מתוך המוחשיות המצמררת הזו מגיעה גם הנחמה, מגיעה גם התקוה. כי מ' עמדה שם ברמפה בהתנגדות בוטה למנגלה. מ' עמדה שם בתאי הגזים, ועמדה שם מול בלוק הנשים בידיעה מלאה ששום דבר מאותם זוועות לא יקרה לה ולעובר שלה. כי היא חלק מעם הנצח, עם שנופל וקם למרות הדרך הארוכה והמפותלת. כי בעזרת ה' הילד היהודי הזה יוולד במדינת ישראל בשנת 2014 אל תוך מציאות הפוכה לגמרי מהמציאות של פולין בשנת 1944, וכולי תקוה שיזכה (תזכה?) לראות את התגשמות הנבואה: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
אני עומד כאן
אני עומד כאן, על אדמת נכר.
אני עומד כאן ולראשי כומתה, שכדי לקבל אותה צעדתי לא בצעדה מוות, אלא עם חבריי לנשק אל ירושלים הבירה.
אני עומד כאן ולרגלי לא נעלי עץ של אסיר, אלא נעלי צבא גבוהות שדרכו בהרי הגולן והגליל, בחולות הנגב ובסמטאות עיר האבות והעיר העתיקה.
אני עומד כאן ועל כתפי דגל המדינה שתפקידה להיות בית לאומי לכל יהודי באשר הוא יהודי.
אני עומד כאן ועל דש החולצה חרב וענף של זית, כי אנחנו נלחמים על הזכות לשלום.
אני עומד כאן ועל הכיס סיכה של קורס מפקדי פלוגות, לא פלוגות זונדר-קומנדו, אלא פלוגות של חי"רניקים בצבא ההגנה לישראל.
אני עומד כאן ועל חולצת המדים כנפי צניחה, ממש כמו חנה סנש, אנזו סירני וחבריהם.
אני עומד כאן ומתחת לכנפי הצניחה אות מלחמה של מדינת ישראל, כי לנו הזכות להילחם על המדינה ובטחונה.
אני עומד כאן ומתחת לאות המלחמה סיכת לוחם, כי אני לוחם ישראלי,אני לוחם יהודי.
אני עומד כאן ולראשי כומתה, שכדי לקבל אותה צעדתי לא בצעדה מוות, אלא עם חבריי לנשק אל ירושלים הבירה.
אני עומד כאן ולרגלי לא נעלי עץ של אסיר, אלא נעלי צבא גבוהות שדרכו בהרי הגולן והגליל, בחולות הנגב ובסמטאות עיר האבות והעיר העתיקה.
אני עומד כאן ועל כתפי דגל המדינה שתפקידה להיות בית לאומי לכל יהודי באשר הוא יהודי.
אני עומד כאן ועל דש החולצה חרב וענף של זית, כי אנחנו נלחמים על הזכות לשלום.
אני עומד כאן ועל הכיס סיכה של קורס מפקדי פלוגות, לא פלוגות זונדר-קומנדו, אלא פלוגות של חי"רניקים בצבא ההגנה לישראל.
אני עומד כאן ועל חולצת המדים כנפי צניחה, ממש כמו חנה סנש, אנזו סירני וחבריהם.
אני עומד כאן ומתחת לכנפי הצניחה אות מלחמה של מדינת ישראל, כי לנו הזכות להילחם על המדינה ובטחונה.
אני עומד כאן ומתחת לאות המלחמה סיכת לוחם, כי אני לוחם ישראלי,אני לוחם יהודי.
