בית העלמין ובית כנסת של הרמ"א
השכמנו ב05:30…לא קל…תפילת שחרית ארוחת בוקר עשירה(חביתות ביצים קשות ירקות טונה) ושמנו פנינו ליעד הראשון בקרקוב הלא הוא בית העלמין של הרמ"א.
שמענו על רבי משה איסרליש אשר עמל כל ימיו על ספר הלכות שיסכם ליהודי את כל אשר הוא רוצה ובערוב ימיו הגיע אליו ספרו של רבי יוסף קארו השולחן ערוך וכמעט שיצאה נשמתו בראותו כי עבודת עשרות שנים יורדת לטמיון. בהחלטה שיש עימה ענוה עצומה החליט הרמ"א שלא נכון שיהיו 2 ספרי הלכה מקיפים בעם ישראל ואולי תחלק התורה לשתי תורות והחליט כי יכתוב רק הערות ויציין היכן חולק על מר"ן בתוך ספרו.
בזכות מעשה זה נתקבל הספר בכל קהילות ישראל!!!
נעמדנו סביב הקבר ובעיניים עצומות כל אחד התפלל בשתיקה את אשר על ליבו.
המשכנו לקבר הב"ח (בית חדש) ממפרשי השו"ע ואמרנו תורה אחת מתורתו…מדוע בברכת על המחיה אנו מציינים "על ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה" וכי לשם כך אנו אוכלים את פרות ארץ ישראל? ועונה… שכן!!! בפרות ארץ ישראל יש קדושה הנכנסת בפירות ובאוכלנו אותם הקדושה נכנסת בגופנו ובכלל ארץ ישראל איננה רק ענין מופשט טרוחני כי אם גם עשיה ובניה חומרית ולכן אנו לכתחילה נהנים מפרותיה! הבאנו תמרים מארץ ישראל לתלמידים ברכנו בכוונה בורא פרי העץ ולאחר מכן על הארץ ועל פרותיה וצעקנו בקול רם את השורה "לאכול מפריה ולשבוע מטובה"
עברנו לקבר התוס' יו"ט וספרנו לידו את סיפורו המפורסם של ר' שלמה קרליבך על יוסל'ה קמצן קדוש. בימיו היה עשיר אך קמצן גדול כלפי מבקשי הצדקה ולאחר מותו קברוהו בקצה בית העלמין מתוך זלזול דא עקא כי לאחר מותו החלו משפחות עניים מתדבקות על דלתות רב הישוב התוס יו"ט ומבקשות צדקה. משרבו המשפחות המבקשות שאל הרב היכן הייתם עד היום? ענו לו שמישהו הניח להם כל יום חמישי ליד הדלת מצרכים רבים…חיפשו את הנותן בסתר…לפתע אמר בעל החברת קדישא כי יוסל'ה הקמצן נפטר השבוע ואולי זה הוא…בקש הרב להיטמן לידו בקצה בית העלמין!
נכנסנו לבית כנסת הרמ"א בחרדת קודש התרשמנו מהבמה הממוסגרת ומהתקרה המעוטרת. ראש הישיבה נשא דברי חיזוק על הצורך באנשים שיתמסרו לתורה ועל הצורך בלגדל תלמידי חכמים ועל הלב הטהור אותו אנו מבקשים ופתחנו בריקוד סוער עם קפיצות גבוהות לשמיים בליווי הרב דביר אטרה הגיטריסט "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי"…היה קשה להפסיק ולעבור לתחנה הבאה
ה-"אלטשול" הינו בית כנסת שנוקם ב1943 והינו השני בעתיקותו בכל ארופה. נכנסנו למוזיאון ששם מלא בפרטי מסורת ויהדות ובקשנו מכל תלמיד לשתף מה מסמל בשבילו את היהדות. אחד ציין את החנוכיה מלאת האור השני ציין את הפמוטים המסמלים שולחן שבת השלישי את תחפושות הפורים והרביעי את תמונת החברותא שלומדת מספר.
בית העלמין- ביק רקוביצקי
בית עלמין נוצרי…אם כן מה מעשינו כאן? אפילו הכהנים שבחבורה יכולים להכנס שהרי אינם מיטמאים לגויים. אלא שכאן נחשפנו לסיפורי הגבורה והאחדות בעם שבחורים שהתגוררו בארץ כמו מסעוד משעלי מירושלים או אהרון ארמן שנולד בצמח ועבר להתגורר בתל אביב החליטו להתגייס לצבא בריטניה כדי להילחם בנאצים…מצאו את מותם ונקברו בבית העלמין הצבאי יחד עם כל החיילים הגויים. אך על מצבותם דאגו לסמן מגן דוד ות.נ.צ.ב.ה.
לסיום שרנו "כולנו רקמה אנושית אחת…" והשוונו מעשה זה לצוות קלמנזון אשר נסעו מעתניאל להציל אנשים מבארי ללא שהייתה להם חובה חוץ ממניע של ביחד, עם אחד! רקמה אחת!
התלמידים קבלו את שמות הנופלים תאור שלהם חפשו את המצבה ואמרו פרק תהילים ליד הקברים היהודים.
הבימה-בית הכנסת שנחרב בטרנוב
בית הכנסת של אבא של הרב יעקב אריאל שמספרים עליו כי בחנוכתו הצטופפו 25,000 איש!
בית כנסת ענק שנהרס ונחרב וכל שנותר ממנו הוא הבימה מפוארת מאבן המיתמרת לגובה רב אך רק היא נשארה להעיד על קהילה שהייתה…שוחחנו על מקום בית הכנסת בחיי היומיום שלנו וראש הישיבה לימד ניגון אשר שמע מיוסף הנזל ניצול שואה שמספר שהיה במקהלת בית הכנסת ושרו שם ניגון…עם פרוץ השואה הם הפסיקו לשיר ורק זימזמו ואף אנו זימזמנו אותו…בסוף השואה עם היגלות גודל האסון שתקנו את השיר…ומשעלינו לארץ חזרנו לשיר. נהננו מהניגון על ארבעת חלקיו.
יער הילדים-זביליטובסקה גורה
האתר הכי משמעותי עד כה…נכנסנו למעבי היער ושמענו על עדות הפולני שגר בסמיכות כי הוא רואה כל היום משאיות מכוסות הנכנסות לתוך היער פורקות משהו ויוצאות ומתוך סקרנותו הוא הולך ומציץ ורואה ערימות של ילדים שרובם בחיים נשפכים לבורות ירי ללא הוריהם וללא דמות להישען עליה…עמדנו סביב בורות אלו בדממה והחלנו לשמוע את השיר "בואי אמא" ושלל שירי ערש.
שוחחנו על מהי משפחה בשבילך והתלמידים ביטאו יפה.
התלמידים קבלו תמונה אישית כל אחד של ילד שונה שנטבח בשואה והיה עליהם חהזדהות עם הילד. שרנו יחד את התפילה שכל אמא נושאת בערב שבת על בניה "וזכני לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים אוהבי השם יראי אלוקים אנשי אמת זרע קודש בהשם דבקים…"
חילקנו לתלמידים את המכתבים שכתבתם להם מבעוד מועד ושלחנו אותם להתבודד כל אחד ליד עץ אחר.במשך חצי שעה הם התרגש וחלקם בכו ורעש גדול נשמע בליבם ובשמיים.
התכנסנו לטקס מסכם והתלמידים היקרים ניהלו אותו להפליא.
קינחנו בתקיעת שופר ובפריסת טליתות מעל ראשי הנערים ושרנו "המלאך הגואל אותי"
במעגלי הסיכום והעיבוד בערב כל תלמיד היה צריך לבטא ולומר מה פעל עליו היום ומהם מחשבותיו על משפחתו. התלמידים ממש מדברים (לא תאמינו…) ושיתפו כי יום זה גרם להם יותר להעריך מה שיש להם את המשפחה הקיימת ועל כך שהם מתכוונים לחזק את הקשר עם האחים ואף לשתף אתכם יותר ההורים…אשרינו שזכינו.
