גירסא להדפסה

השבוע השתתפתי עם כל בני משפחתי בהופעה של הזמר החסידי אברהם פריד ב'בריכת הסולטן' בירושלים. בהופעה חגיגית זו בה נכחו אלפי משתתפים, ולאחר תקופת יובש תרבותית עקב הקורונה, אירח הזמר החסידי אברהם פריד את הזמר אביב גפן. אביב, המפגין לאחרונה יחס חיובי לשומרי המצוות, ביקש סליחה מהציבור החרדי והדתי על מילים ושירים שפגעו בציבור והצהיר קבל עם ועולם, שהדבר נבע מתוך בורות ואף סיפר שבנו עלה לתורה לכבוד בר המצווה, מה שלא עשו חלק ניכר מחבריו.

באחד השירים המשותפים, חבש אביב כיפה לראשו ושר יחד עם אברהם פריד את המילים מתהילים (פרק ל"ד) –

"מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".

ההתרגשות בקהל הייתה גדולה מאוד, משום שאלו שהכירו את עברו, התרגשו ושמחו לראות יהודי המבקש סליחה ומפגין אהבה לכל מה שקשור לתורת ישראל. באותו מעמד העניק אברהם פריד לאביב גפן צמיד שעליו כתוב הסלוגן "לשון הרע לא מדבר אלי".

אינני יודע מדוע בחרו לשיר יחדיו דווקא את השיר הזה, אולם אין ספק שאחד האיסורים החמורים בתורה הוא 'לשון הרע', וזאת ראינו בשבת שעברה במה שקרה למרים ואהרון וזה גם הקשר בין שתי הפרשיות, כפי שרש"י מביא בפתיחת הפרשה שלנו [ולהשלמת הדברים ראה מאמרנו על פרשת בהעלותך באותה כותרת 'לשון הרע לא מדבר אלי'…].

פרשתנו, פרשת שלח, מאופיינת בכך שרוב הפרשה עוסקת בעניין אחד בחטא המרגלים, שהוא חטא של 'לשון הרע', וגם שלשת הנושאים האחרים נגזרים ומשמשים לתיקון החטא הנורא [ועל הקשר בין 'מצוות הנסכים' ל'חטא המרגלים', עיין מאמרנו "סיפור המרגלים – איך מתקנים?!" לפרשת שלח].

במאמרנו זה אנו רוצים להתמקד בפסוק אחד, המודיע על העונש הכבד שהוטל על המרגלים – "יום לשנה יום לשנה" – וראשית נראה את הפסוק –

"בְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָאָרֶץ֘ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ י֣וֹם לַשָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־ עֲוֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנוּאָתִֽי".

על עונש זה נשאלות מספר שאלות:

שאלה ראשונה – מה הקשר בין מספר הימים שתרו את הארץ לעונש של ארבעים שנה? הרי הדיבה והלשון הרע שדיברו על ארץ ישראל היו לאחר שחזרו ולא במהלך הסיור? וקשה לומר שאין קשר אבל המספר ארבעים גרם לקבוע כך -חלילה לחשוב בצורה כזו על הקב"ה.

השאלה השניה – שואל הספרי זוטא (פרק י"ד, פסוק ל"ד) –

"במספר הימים אשר תרתם, אמר ר' ישמעאל וכי ישראל תרו אותה? והרי שנים עשר בלבד תרו אותה!!? ונשאלת השאלה, אם כן מדוע העונש הוטל על כל עם ישראל להתעכב במדבר ארבעים שנה?

הספרי עונה על שאלתו –

"לפי שהיו שלוחיהן, ששלוחו של אדם כמותו בכל מקום".

וכן כותב הרש"ר הירש, שמהפסוק עצמו לומדים זאת –

"במספר הימים אשר – תרתם: האומה על ידי שליחיה, שכן משנצטרפה האומה לחטא שליחיה, הרי היא כמותם".

למדנו מכך, שאדם השולח את חברו למשימה, אינו יכול להטיל את האחריות על השליח, אלא למשלח ישנה אחריות ראשונה במעלה והוא חייב לוודא לפני ותוך כדי, שהשליח מבצע את שליחותו כפי שנתבקש. והיות שעם-ישראל שלח את אותם אנשים שהיו גדולי תורה ומנהיגים של העם, היה יכול לצפות שהאופן שבו יראו את מה שיראו בארץ ישראל ידווח בצורה סובייקטיבית, מתוך הרצון שלהם לא לעלות, כדי שלא יאבדו את מעמדם במדבר וכן מהחשש שההתעסקות עם הצורך לקיים חיים רגילים יבוא על חשבון המצב הרוחני של העם, כפי שכתוב בספרים על המניע שלהם לא לדבר טוב על ארץ ישראל, ואת זה יכלו למנוע כי זה היה 'סוף ידוע מראש'.

ומכן אנו באים לענות על השאלה הראשונה, מדוע העונש היה שעבור כל יום בסיור יהיו שנה שלמה במדבר – התשובה לשאלה מתחברת עם התשובה לשאלה השנייה שהבאנו לעיל. ברור שלדבר לשון הרע בין על אדם פרטי ובין על ארץ ישראל לא 'מתבשל' באותו הרגע שאומרים אותו. במקרה שלנו עם המרגלים, הלשון הרע לא התחיל רק כשבאו למשה, אלא התחיל הרבה קודם. כשאדם חושב על הזולת מחשבות שליליות, מביט עליו בעין רעה וכל המחשבה על השני [ובמקרה שלנו מה שרצו לראות בארץ ישראל] הוא מבט ביקורתי ונוקב, בלי למצוא צד זכות, אזי התוצאה היא שהם אמרו את מה שרצו לראות ולא מה שראו באמת. אילו המבט של המרגלים על ארץ ישראל והעתיד להיות שם היה מתוך הסתכלות של עין טובה, אזי היו שמחים להגשים את רצונו של הקב"ה לראות את עם התורה יושב בארץ ישראל וחי על פי התורה תוך שילוב חיי מעשה.

למדנו מכך, שהעונש לא היה על דיבור לשון הרע שזה היה ביום אחד, אלא לשון הרע הוא תוצאה של התנהלות ארוכת-טווח, שמחייבת שינוי ערכי בסיסי של הסתכלות חיובית על האחר, לימוד זכות ומציאת נקודות חוזק אצל האחר ובמקרה שלנו על ארץ ישראל. הפקת לקחים לשינוי בסיסי – טוען הרש"ר הירש – נעשית דווקא על ידי עונש כזה, וזה לשונו –

"היחס המספרי שבין שיעור זמן העונש לבין שיעור זמן החטא יזכיר להם את החטא כל זמן העונש. שיטה זו, לרמוז ליחס שבין שני דברים על ידי דמיון חיצוני גרידא של המספרים, שכיחה בתקנות חז"ל. כך: ג' קרואים, ז' קרואים כנגד וכו' (עי' מגילה כג ע"א), י"ח ברכות כנגד וכו' (עי' ברכות כח ע"ב); ותמיד השאלה היא: "הני כנגד מי". והדמיון החיצוני של המספרים רומז ליחס פנימי, כדרך שאנחנו מוצאים כאן".

ונעלה כעת שאלה שלישית, ששאלו קדמונים על סגנון הפסוק, שהרי כנגד כל יום קיבלו לשהות במדבר שנה שלמה, על כן היה צריך להיות כתוב 'שנה ליום' ולא 'יום לשנה', שהרי העונש של שנה במדבר היה כנגד כל יום ולא הפוך.

ונראה את השאלה לפי ניסוחו של רבינו בחיי –

"היה לו לומר: שנה ליום שנה ליום, כלומר אני מעניש אתכם וגוזר עליכם שתהיה מטולטלין במדבר כאהל רועים המטלטל ממקום למקום שנה אחת לכל יום ויום אשר תרתם את הארץ, ולפי קשור הענין היה לו להקדים הפורענות".

תשובתו של רבנו בחיי מאוד מיוחדת, שהקב"ה רצה שאנחנו נלמד שגם כשמענישים משתדלים למצוא צד של רחמנות, שהרי המרגלים היו צריכים לעבור בארץ לאורכה ולרחובה, והרי ארץ ישראל היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ואם היו עוברים את כל ארץ ישראל, היו הרבה יותר ימים ואז השהות במדבר הייתה יותר ארוכה – לכן הקב"ה קיצר להם הדרך וכך נחסכו שנים נוספות במדבר.

וזה מונח בביטוי 'יום לשנה יום לשנה', שהימים חושבו לפי הידיעה שהעונש יהיה לפי הימים וזה לשונו –

"…אבל בא להודיענו שמתוך ענשו ותוכחתו למדנו רחמנות, וכשאמר "יום לשנה יום לשנה" בא לרמוז מה שדרשו רז"ל: (תנחומא שלח ח, ) והלא ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה והיאך הספיקו ללכת בארבעים יום, אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין שיגזור עליהם שנה ליום וקצר להם את הדרך, ולפיכך אמר "יום לשנה יום לשנה" כאב המכה את בנו לא מכת אכזרי אלא כרחם אב על בנים, ובאורו: הנני קצרתי לכם את הדרך כדי שימעט שבועתי".

שאלה נוספת הטרידה את הראשונים, שאלתנו הרביעית במאמר זה, הרי כלל נקוט בידינו, שמידה טובה מרובה יותר ממידת פורענות, ואילו כאן רואים שמידת פורענות גדולה ממידה טובה, שהרי כנגד כל יום נענשו בשנה שלמה? וכך שואל התוס' (סוטה י"א.) –

"…והא במרגלים נפרע מהם יום לשנה יום לשנה אם כן הייתה מרובה מדת פורענות ממדה טובה .. ועוד בפ"ק דחגיגה (דף ה:) דדרש רבי יוחנן אותי יום יום ידרושון שכל העוסק בתורה אפילו יום אחד כאילו עוסק כל השנה כולה וכן במידת פורענות כתיב (במדבר יד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ מ' יום וגו' אלמא דכי הדדי נינהו".

אמנם, התוספות נשארו בשאלה בסוגיה שם, שלכאורה שם למדו ממרים שמידה טובה עולה על מידת פורענות וכאן רואים הפוך. ברם, מתוך דברי תוס' למדנו לשאלתנו הראשונה, שכפי שיום אחד בלימוד תורה שווה שנה שלמה, כך יום אחד בלשון הרע ורכילות רחמנא ליצלן, כאילו עסקו בזה שנה שלמה, ולכן העונש של ארבעים שנה מתאים בדיוק לחטא של ארבעים יום.

בתקופה זו של קיטוב בחברה הישראלית, המדיר שינה מאנשים רבים, ובמיוחד כאשר ישנם אנשים המוציאים דיבה על ארצנו הקדושה ולא יודעים להעריך במה שזכינו אנו בדור של 'אתחלתא דגאולה' עם כל הסיבוכים שבכך, כפי שהיה מתבטא מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, חשוב שפרשת המרגלים תלמד בעיון רב ונצליח כולנו לאמץ את הביטוי שבכותרת המאמר 'לשון הרע לא מדבר אלי'.

שבת שלום לכל בית הישיבה!