גירסא להדפסה

נביא האומות בלעם ניסה בקללותיו לפגוע בעם ישראל ובסופו של דבר נמצא מברך. חלק מנבואותיו הוכנסו לתפילות עם ישראל, כגון 'מה טובו אוהליך יעקב', 'לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל' ועוד. אחד מניסיונות קללותיו שהפכו לברכות הוא הפסוק –

"הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה" (כ"ג, כ"ד).

למה התכוון הנביא הרשע הזה?

אפשר לומר בפשטות, שיצא לו לתאר את הגבורה הפיזית של עם ישראל, שיש לו כוחות כארי ולא ינוח עד שישתה את דם חלליו של האויב. וכך באמת פירש תרגום יונתן –

"יחיד הוא העם הזה נח ושוכן כאריה בגבורתו וכלביא מִתנשׂאים לא ישנים הם עד שיהרגו הרג רב בבעלי שונאיהם [אויביהם] וביזת הרוגים ירשו" [מתורגם לעברית בכתר יונתן].

גם רבי אברהם אבן עזרא תרגם את נבואתו של בלעם כפי פירוש יונתן, שאכן מדובר על גבורה פיזית, אך מדובר על אירועים קונקרטיים, האחד שרומז על כיבוש ארץ ישראל (כנען) ובאירוע השני מתנבא בסבירות גבוהה יותר על  מלחמת מדיין, שהייתה קרובה יותר והייתה ללא קורבנות במלחמה. וזה לשונו –

"רמז כי ינצח מלכי כנען. והקרוב אל הדעת הדבר הקרוב, כמו מלחמת מדין שלא נשמע מלחמה כמוה, שלא נפקד מזרע ישראל אחד, ומתו חמשה מלכים, ונפש אדם אשר לא ידעו משכב זכר היו שלשים ושתים אלף. ודם חללים – המלקוח ואת כל חילם..".

דברים נפלאים כותב לנו רבי חיים בן עטר, מחבר פירוש על התורה 'אור החיים' שטוען, שאותו בלעם הרשע ידע גם לאבחן את התהליכים שיקרו לעמנו בכניסה לארץ ישראל, מתוך הבנה עמוקה שזה עתה יצא עם-ישראל ממצרים, ממקום שלא הייתה לו שום עצמאות ולא יכולת למידה של תורת המלחמה ומצבם דומה היה לגור אריות שזה עתה הגיח לאוויר העולם. ואעפ"כ, הצליח העם חסר הניסיון הקרבי במלחמתו עד שהגיע לדרגת אריה ממש. וזה לשונו –

"…ואומרו כלביא פירוש קימתו ראשונה אינו כשאר העולם שבתחילה להיותו חסר התלמדות המלחמה לא יעשה גבורות אלא כלביא יקום ויעשה נפלאות, כמו שכן היה שהגם שמעודו הוא שבוי בבית הבור מעונה בסבל אנוש אף על פי כן כצאתו את העיר הפליא עשות בסיחון ועוג, אמר עוד וכארי יתנשא פירוש על דרך אומרם ז"ל (שם עז ב)  כל זמן שמזקינין מוסיפין כח ארי וכו', והוא אומרו יתנשא שהוא מתנשא ורם בכוחו שהגם שיעברו עליו כמה מלחמות לא מפני זה יהיו נחלשים אלא הולכים ומתגברים".

רבי חיים בן עטר הקדוש מוסיף עבור אלה החושבים, שעוצמתו הצבאית של עם ישראל נבעה אך ורק מכוח מסירותו ונחישותו, הרי יש לדעת שהקב"ה הוא הנותן  כוח מצד אחד ומצד שני אומות העולם מייחסים לעם ישראל כח הרבה יותר גדול מהמציאות, משום שהקב"ה מנשא ומרומם אותם, עד כדי כך שאומות העולם מפחדים מהם. וזה לשונו (שם בהמשך) –

"…עוד ירצה שמלבד כוח אשר עשה ה' בהם עוד יהיה בעיני כל האומות במדרגה גדולה לפחד מהם כאומרו (יהושע ב') וגם נמוגו וגו', והוא אומרו כלביא יקום זה בערך גבורתו, ובערך מה שיהיה נחשב בעיני העולם וכארי יתנשא פירוש יותר ממה שהוא יהיו מנושאים בעיני העולם".

גם הרמב"ן מתייחס לשלבים ולתהליך של צבירת הכח והעוצמה של עם ישראל, שבתחילה היה כלביא, שהוא האריה הצעיר, ורק אח"כ יתנשא כאריה, וזה לשונו –

"ונתנבא עליהם כי כלביא יקום – שהוא הגור, ואחרי כן יתנשא כאריה, ולא ישכון בארצו עד יאכל טרף וישתה דם מלכי כנען, כדברי אונקלוס".

הרמב"ן מתייחס בהמשך דבריו לשאלה מאוד חשובה, מה הפריע לבלק שעם-ישראל יכנס לארץ ישראל? הרי ידע שעם ישראל לא הולך לכבוש את מואב, שהרי כבש את האמורי בהנהגת סיחון ולא כבש את מואב ועל כן ממה חשש? ועונה על כך הרמב"ן שתי תשובות. האחת – בקשתו לקלל את עם ישראל נבעה מכך, שאולי הוא יצליח לכבוש את ארץ כנען, אחרי שעם ישראל ייכנס לשם. והתשובה השניה – אולי יצליח להחזיר לעצמו את מה שעם ישראל כבש מהאמורי של סיחון. ונראה את לשונו –

"..והנה בלק יודע כי ישראל לא ינחלו את ארצו, ולפיכך אף על פי שהגיד להם עתה שסופם לנצח מלכי כנען ירצה עוד שיקללם (בנצוחו) [בנחשו] עד שיוכל הוא להתגבר עליהם אולי יוכל להילחם בו ולהכות מהם, …. הנה הם עתידים לכבוש ארץ כנען שהיא נחלתם ולהרוג מלכיהם, אבל אפשר שאתגבר אני עליהם ואכה בו …או [=סיבה נוספת] היה ענינו, שיוכל להשיב אליו כל מה שתפסו מיד סיחון מאשר למואב" [ועיין מאמרנו "מאחורי הקלעים" לפרשת בלק, שם הבאנו הסברים נוספים ובעיקר את דבריו הנפלאים של מורי ורבי הגאון הרב יעקב חיים גולדוויכט זצ"ל].

לעומת הפרשנים שהבאנו עד עתה, המייחסים לדברי בלעם את הצד הפיזי והכוחני של עם ישראל, הרי רש"י בפירושו הראשון מייחס את דברי בלעם על גבורת הרוח של עם ישראל ומוציא את הכתוב מפשוטו וטוען על פי חז"ל (תנחומא י"ד), שמדובר כאן על קימה לתפילת שחרית, הנחת תפילין ולבישת ציצית. וזה לשונו –

"הן עם כלביא יקום וגו' – כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין".

בזכות התפילה וקריאת שמע על המיטה, הקב"ה מצילנו מן האויבים. נראה את לשונו בהמשך –

"…לא ישכב – בלילה על מיטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד?, קורא את שמע על מיטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקדוש ברוך הוא שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים".

גדול פרשני רש"י, רבי אליהו מזרחי (1435-1526), שהיה פוסק ההלכה הראשי של יהדות טורקיה, סופר ומדינאי וכן איש מדע ומתמתיקאי [היה הראשון בעולם שגילה שיטה למציאת שורש ריבועי], מחזק את דברי רש"י והמדרש, שאכן אין דברי בלעם כפשוטם, וזה לשונו –

"… המקרא הזה אינו כמשמעו, שהרי כל האמור אינו אלא ספור שבחם בתורה ובמצות וחיבת המקום עליהם, לפיכך דרשו רז"ל גם המקרא הזה על קיום המצות, על דרך (אבות ה, כ) "הוי עז כנמר וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים", שכשיקום ממיטתו ויתנשא ממנו, הוא כארי וכלביא לקיים המצות של שחרית, שהם לבישת הטלית וקריאת שמע והנחת תפלין, וכן בערבית לא ישכב על מיטתו עד שיאכל כל הבאים לטורפו, כשיקרא את שמע על מיטתו, וכשיפקיד את רוחו ביד המקום. וכשבא מחנה וגייס להזיקם, הקדוש ברוך הוא שומרם ונלחם מלחמותיהם ומפילם חללים, וזהו אומרו 'ודם חללים ישתה'…".

המהר"ל מפראג בפירושו 'גור אריה' ידוע כאחד מפרשני רש"י, העונה ו'מגן' על רש"י מכל השאלות שנשאלות עליו. ברם, הוא טוען שמה שרש"י כתב, שהכוונה של 'עם כלביא' לתפילה והלכותיה, איננו דרש כפי שרבים חושבים, אלא זו  באמת משמעות הכתוב. המהר"ל נימק זאת בכפל הלשוני שאינו נחוץ, שהרי אם הולכים לתאר גבורה פיזית של עם ישראל אין צורך להתייחס ל'לביא' ול'אריה' בשתי הגדרות  שונות, שהרי גבורתו של הלביא היא כגבורתו של האריה, ולכן הכתוב התכוון לעניין רוחני. ונראה את לשונו –

"כשהן עומדין ממטתן שחרית וכו'. דאין לפרש כמשמעו, שהם גיבורים כל כך כארי וכלביא, דאם כן למה צריך לומר "כלביא יקום וכארי יתנשא", והוי ליה לומר 'הן עם כלביא וכארי', אלא הוא נאמר על המצות, ומפני שהמצות הם גבורה, לפי שמי שעושה מצוה פועל פעולה אלהית נפלאה, לכך היה אומר שכל מעשה האומה הזאת אינם מעשים פחותים ושפלים, אלא הם מעשים נוראים וגדולים, והם המצות, אשר הם מעשה אלהים. וכן אמרו חכמים ז"ל (יומא עא.) תלמידי חכמים שיושבים ודומים כנשים, ועושים גבורה כאנשים, כי התורה היא אלהית, וכאשר לומד ומתגבר בתורה, היא הגבורה עם הדברים האלהיים. וכן עשיית המצות היא כענין זה לגמרי, נקראים גבורה. וקרובים מאוד דברי רז"ל (תנחומא כאן יד) לפשוטו של מקרא, למי שמבין דבריהם האמתיים".

בחסידות מוסיפים את ההכנה לתפילה ואת ההכנה למצווה כדבר משמעותי בקיום המצוות, ובהקשר לכך מסופר על רבי חיים מצאנז, שהיה בדרכו מביתו לתפילה וראה אותו אחד מחסידיו, שברגע שהאדמו"ר הגיע לשערי בית הכנסת חזר לאחוריו והלך חזרה לביתו, שהה בביתו כמה דקות וצעד שוב לבית הכנסת. ניגש אליו אותו חסיד ושאל את רבו לפשר מעשיו. ענה לו הרבי מצאנז, שהרי לפני כל מצווה צריך להתכונן במחשבה על קיום המצוה שהולכים לקיים, "והנה" – המשיך רבי חיים מצאנז והסביר – "מצאתי את עצמי בשערי בית הכנסת כשממש מרוב טרדותיי לא חשבתי לאן אני הולך, ולכן חזרתי לביתי והפעם הזאת כל הדרך חשבתי על הזכות שיש לי לעמוד בתפילה לפני בורא עולם".

יש מהפרשנים שרוצים לומר, שבלעם אומר לבלק: 'דע לך, שאם אתה בונה על כך שתוכל לכבוש את ארץ ישראל, הרי אני מודיע לך שלא תצליח, למרות שמשה רבם של ישראל עומד למות ותהיה לעם ישראל חולשה כלביא, אעפ"כ יצליחו הם לכבוש את הארץ'.

וזה לשונו של האלשיך הקדוש –

"הנה לביא הוא חלש וארי הוא הגבור בעצם. ונבא אל הענין. אמר, אשר חשבת להכניע כח ישראל על ידי העדר מהם משה רבינו ע"ה, עד שלא יוכלו ליירש ארץ אינו כלום. כי הנה הן עם כלביא, שהוא מסוג אריה אך נחלש הנקרא לביא. כן אחר סילוק משה כלביא יקום בכיבוש הארץ ביריחו ולא כארי. ותהיה החולשה כי מיד יחלו ליפול בענין העי. אך אחרי כן וכארי יתנשא, שיגבר יותר על מלכים רבים בכח גדול".

יש מפרשנינו המרחיקים לכת יותר בפירוש הפסוק וטוענים, שבלעם מעביר מסר לבלק – 'דע לך שעם ישראל, גם אם ישפילו אותו הוא יתגבר'. וזה לשון דעת זקנים מבעלי התוספות –

"הן עם כלביא יקום. לא כמו שחשבת להשפילם אלא יקומו ויתגברו כארי וכלביא".

התגברות זו וכוחות אלו, לדעת הנצי"ב מוולאז'ין בספרו 'העמק דבר', נובעים האחד בזכות העוצמה הפיזית הטבעית שטמונה בעם ישראל, והשני מכח העוצמה הפנימית הרוחנית שחש שהוא בן מלך. וזה לשונו –

"הן עם כלביא יקום'.- שהוא גיבור בטבעו: 'וכארי יתנשא'.- ארי יש לו טבע התנשאות הנפש שעל כן מכונה בשם מלך החיות, וזה מועיל לו הרבה להפיק רצונו יותר מכפי כוחו גם כן, באשר אינו רוצה שיגרע כבודו, אם לא ימצא ידו לעשות מה שהחל או מה שראוי לפניו שיחוש לכבודו, וזהו ברכת ישראל לבד שמתגבר בטבע, עוד כארי יתנשא ינשא נפשו בכבוד המעלה כשנכנס למלחמה, עד כי זה וזה גורם אשר לא ישכב וגו'".

למדנו מדבריו, שהרגשת הבטחון והערך העצמי חשובה להצלחה, הן לפרט והן לעם. עם שהולך בהרגשה של שפלות וחושב שהוא לא יכול ואין לו כוחות, זו 'נבואה שמגשימה את עצמה'. ומאידך גיסא, הרגשה מרוממת ואמונה בכוחך הם תורמים להצלחה גם לפרט וגם לכלל.

נסיים בתפילה ובתקווה, שפירושו של הרש"ר הירש לפסוקנו יתממש בימינו. הרב הירש מדבר על כך שעם ישראל יצור מצב שכל האומות לא ילחמו איתו מכח עוצמתו הפנימית וזה לשונו –

"יעקב – ישראל איננו זקוק לחכמת ה"צופים" שלנו. אין הוא זקוק ל"נחשים", עתידו מובטח לו. אין הוא זקוק ל"קסמים", בדרך אחרת יהיה אדון לגורלו. הוא לא יילחם כדי להבטיח את מעמדו כלפי חוץ כ"גוי" בין גוים, כמעצמה לאומית מול מעצמות לאומיות; אלא "הן – עם": הוא ימלא את תפקידו החברתי כלפי פנים, יצניע לכת עם ה' ויחיה רק לעצמו, ובכח המעשים שהוא יקיים כ"עם" יהיה עז כנמר וגבור כארי כלפי חוץ, ובמידות אלה יתגבר על העולם: 'לא ישכב עד – יאכל טרף '. הוא המשך התיאור של גבורת הארי; אלא שישראל יזכה בה בדרכי שלום, בכוחותיו המוסריים והחברתיים".

שבת שלום לכל בית הישיבה!