להדפסת דבר התורה – לחצו כאן

כבר הפסוק הראשון בפרשתנו מעורר שאלה מתבקשת – מדוע נכתבה פעמיים המילה 'משכן'? וזה לשון הכתוב –

"אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן".

על דרך הפשט אומרים פרשנים רבים, ביניהם רבי חזקיה בר מנוח בפירושו 'חזקוני', שלמעשה בפעם השניה של איזכור המילה 'משכן', נכתב 'משכן העדות' וזה בא לפרש את הפעם הראשונה, וזה לשונו –

"אלה פקודי המשכן. ואיזה משכן? משכן העדות, שלא תטעה במשכן אחר, כגון משכן קרח וכיוצא בו, אומר לך כאן שהוא משכן העדת שהלוחות שוכנות בו".

ברם, בחז"ל ישנן שתי תשובות על דרך הדרש והמפורסמת יותר היא מה שרש"י מביא, ורבים אימצו דברי חז"ל אלו כמעט כפשט הכתוב, וזה לשונו –

"המשכן משכן – שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל".

התשובה השנייה של חז"ל כתובה במדרש תנחומא ומובאת על ידי רבנו בחיי ועוד פרשנים, וזה לשונם –

"…למה שני פעמים "משכן", אלא ללמד שהיכל של מטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: (לעיל טו, יז) "מכון לשבתך פעלת ה'" וגו', אל תקרי "מכון" אלא מכוון, שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם".

והמדרש מביא פסוקים רבים שהמקבילה שלהם במשכן, ונביא רק חלקם –

"…בבריאת העולם כתיב: (ישעיה מ, כב) "הנוטה כדוק שמים וימתחם", ובמשכן כתיב: (לעיל כו, ז) "ועשית יריעות עזים לאהל", וכתיב: (תהלים קד, ב) "נוטה שמים כיריעה". בבריאת העולם כתיב: (בראשית א, ט) "יקוו המים", ובמשכן כתיב: (לעיל ל, יח) "ועשית כיור נחשת".

רבי אברהם סבע מביא בספרו 'צרור המור' דברים נוקבים על התוצאות המרות של דיבור בקריאת התורה ובתפילה בהקשר לשתי דרשות חז"ל אלו. בהתייחסו לדרשה הראשונה על שני החורבנות, מונה רבי אברהם סבע שלושה גורמים לדעתו לחורבנות ומפרש זאת על פי המשך הפסוק "אשר פוקד על פי משה" וזה לשונו –

"…אשר פוקד ע"פ משה. שנפקד ונחסר ונהרס ע"פ התורה שלא נתעסקו בה ישראל. שנאמר על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי. וכן אמרו ותשלך אמת ארצה מיד מלכות הרשעה עשתה והצליחה. דרשתי זה פעמים רבות קודם הגירוש (-רבי אברהם גורש מספרד לפורטוגל ומהלך חייו היה רווי צרות – עוד על דמותו המרתקת במאמרנו לפרשת אמור – כאן), כי אף על פי שישראל עוסקים בתורה אין מכבדין אותה. ולכן בפסוק הזה רמז מה שאחז"ל ועוזבי ה' יכלו זה המניח ס"ת ויוצא. וכן רגילין בשעה שמוציאין ס"ת מן ההיכל מיד יוצאים רובם למלאכתם או לדבר לשון הרע. וזהו על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. והוא מונח בתיבה. ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה.

אבל זאת רעה שנייה שעושים ישראל בשעת קריאת התורה. שהדין הוא שיש להם לשמוע לדברי החזן שהוא קורא בספר. ולכוין לדבריו. לראות הדברים שאומר אם קיימו אותם או בטלו אותם. לשוב בתשובה. ויש להם לכוין בדבריו כיום מתן תורה  שהיה יושב בהר שהוא כמו תיבה ואומר אנכי ה' לא יהיה לך. כמי שקורא בספר וכל העם תחת ההר שומעים ומכוונים. ואם אין עושים כן אלא כולם מספרים אלו עם אלו בדברי מהתלות ותעתועים ובדברי המלאכות חדשים גם ישנים. ואותן שאין עושין כן קורין בחומשין בקולי קולות. והרי אמרו תרי קלי לא משתמעי. ועל זה אמר ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. זאת רעה שלישית הנהוגה בידינו בעונותינו. שעומד ס"ת פתוח ביום שבת ואין רוצים לעלות ולראות את פני האדון ה'. ומזלזלים בכבוד התורה בעבור כבודם. ואומרים איני רוצה לעלות אלא שלישי או שביעי. ואם אני עולה מי יעלה אחרי. בעניין שנשאר הספר פתוח ביום השבת בתיבה ולא קם ולא זע איש מהם. ועל זה נאמר ובוזי יקלו…ועל זה נאמר ולא הלכו בה שאין רוצים לנענע עצמם ממקומם לילך לקרות בעבור כבוד התורה. ועל זה נאמר משכן משכן. שנתמשכן ב' פעמים ונחסר ונפקד על פי התורה שאין עוסקים בה ואין מכבדין אותה וזה אשר פוקד על פי משה".

דבריו של הרב סבע מתכתבים עם דבריו החריפים של הרב משה אביגדור עמיאל [1882-1945] רבה של תל אביב בספרו 'דרשות אל עמי (חלק א' עמ' 27), שבו משבח את הדורות הקודמים על כך שהיו נלחמים  בבית הכנסת בשבת, שכל אחד רצה לקבל עליה שנחשבת כחשובה, ועל זה מבכה הרב סבע. ואילו הרב עמיאל מוטרד מתופעה הפוכה, שלא רבים על עליות ועל תפקידים בבית הכנסת וזה נובע לדעתו מאדישות וחוסר ענין בדברים שבקדושה, וזה לשונו –

"לפנים היינו שומעים בבית הכנסת ובבית המדרש שלנו דברי ריבות שהיהודים היו מתקוטטים זה עם בהתלהבות עצומה עד כי היו באים הרבה פעמים לידי עיכוב הקריאה ועיכוב התפילה והיום ברוך ה' אין פרץ  ואין צווחה בבית מקדש מעט שלנו…ואפשר לכאורה לחשוב כי באמת אכשר דרא [=הוכשר הדור] והמאמר של חז"ל 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' נאמר באמת רק על דורנו, זה שיודע כל כך להוקיר את השלום. אבל כשאנו מתבוננים היטב ל'השלום' הזה, כי אדרבה דווקא על זה יש להצטער לפני מתקוטטים על דבר איזו עליה שמנה על דבר מקום יפה בבית המדרש על מינוי רב דמתא וכדומה. מפני שלכל אלה הדברים הייתה חשיבות כזו שעמדה להם ברומו של עולם וכל אחד היה חפץ לזכות בזה, אבל היום אין מתקוטטים בשביל כך, כי נחשבים לקטני ערך כאלה שבריות יפות אין מטפלות בזה. כי העלייה לתורה הייתה עליה לספר ותורה כבר ירדה מגדולתה כל עד כי העלייה נחשבת באמת לירידה…והשלום הזה מראה רק על שלום בית הקברות כי נקברו אצלנו רגשי הקדושה…".

ונחזור לבעל 'צרור המור – הרב אברהם סבע מלמדנו כיצד יבנה בית המקדש ומה יש לנו לעשות לצורך כך, וזה לשונו –

"…ולכן צריך לנו להתחזק בתורה ולכבדה ולעסוק בה. בעניין שבזה נקים סוכת דוד הנופלת. ולהסיר זה המשכון מתחת יד אויבינו שהיא רמוסה ושכוחה בעונותינו. כי בעבור התורה גדר אבניו נהרסה. ובעבור זכות התורה עתידה לחזור ליישובה בזה הגלות. דכתיב זכרו תורת משה עבדי. ומה כתיב בתריה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא בזכות התורה. וזהו המשכן משכן שנתמשכן ב' פעמים. ועתיד הש"י לפקוד נויהו ולהחזירו ליושנו ע"פ התורה. וזהו אשר פוקד על פי משה".

פירוש מפתיע ומעורר עגמת נפש הוא פירושם של בעלי התוספות, המביאים אף הם את השאלה מדוע כתוב פעמיים 'משכן' והנה שאלתם ותשובתם המפתיעה והכואבת. לדעתם, משה הוצרך להזכיר פעם נוספת את המשכן ולכנות אותו בשם 'משכן העדות', כדי להעיד שהוא חלילה לא לקח לעצמו שום שקל מתרומות עם ישראל! ולכן נאלצה התורה לכתוב 'משכן העדות', כדי להעיד לדורות שמשה היו נקי לה' ולישראל. נעיין בדבריהם הכואבים של בעלי התוס' –

"…ויש מפרשים – לכך אמר משכן העדות. משה אמרו בשעה שחשדוהו שגנב ט"ו שקלים ממלאכת המשכן אמר משה אני רוצה שיהיה המשכן עדות וחזרו ומנו ומצאו חשבונם…".

לסיום, נחשפתי לסיפור מדהים מאתר 'הידברות' על הסגולה המיוחדת בשתיקה בזמן התפילה ואני מביא את זה כלשונו.

"ארגון 'במקדשי תיראו' עוסק בהסברה וחינוך כדי לעורר את הציבור להיזהר בכבוד בית הכסת ולא לשוחח בזמן התפילה וקריאת התורה. לפני מספר ימים, הארגון קיבל מכתב מדהים מאנשי קהילה יהודית במונטריאול. את המכתב הזה העבירו אנשי הארגון ל'הידברות', על מנת שיגיע לכמה שיותר בני אדם.

בהמשך המכתב, כתבו אנשי מונטריאול מילה במילה את הסיפור המלא כפי שנשמע מפי יהודי זה, ר’ אלכסנדר משה בן לאה לאנדא (לרפואה שלמה):

“הסיפור החל לפני כעשרה חדשים, בסוף חודש טבת תשע”ה, התחלתי להרגיש כאבים חזקים באזור הכליות. חשבתי תחילה שיש לי אבנים בכליות ומהם באים הכאבים, הלכתי לרופא לערוך בדיקה, ולאחר שראה את התוצאות הוא אמר לי שאין אבנים בכליות אבל הוא רואה שם דם. הוא שלח אותי לסדרת בדיקות מקיפות, ..לאחר כמה ימים בישרו לי הרופאים את הגרוע מכל, שנתגלתה אצלי המחלה הנוראה ר”ל, גידול ממאיר שהתחיל באזור הכבד וכבר הספיק להתפשט לכל האיברים מסביב. הסיכויים לצאת מזה הם נמוכים השם ירחם, עד כדי כך שאפילו לא היה שייך לעשות ניתוח כדי לחתוך את הגידול, והמצב היה בכי רע.

“תיכף כאשר נודע לי דבר המחלה המקננת בגופי, סיפרתי את הדבר לכל חבריי וידידיי. לא ניסיתי להסתיר את הדבר, כי הייתי סבור שככל שיותר אנשים יתפללו עלי, יש כמובן יותר סיכויים שיתקבלו התפילות בשמים, והשי”ת ישלח לי רפואה שלימה במהרה.

 “בשבת הראשונה לא באתי להתפלל בבית המדרש בעירי, מפאת חולשתי הגדולה, אך במשך השבוע שלאחר מכן החלו כוחותיי לחזור אלי אט אט. ניסיתי להתחזק ככל היותר באמונה שלימה בהשי”ת שיושיע אותי ממחלתי, ולא הנחתי לייאוש להשתלט עלי בשום אופן. כידוע דבר זה הוא אחד הגורמים המרכזיים בסיכויי ההישרדות של אדם החולה במחלה האיומה ל”ע.

“בשבת השניה כשהרגשתי טוב יותר, הלכתי כבר להתפלל בביהמ”ד. לפני התפילה ניגש אלי הגבאי (ר’ גרשון אייזנבערגער הי”ו), והוא שואל אותי אם אני מסכים שישתמש בשמי בכדי לערוך מגבית בביהמ”ד, מגבית ללא התרמת כספים. הסכמתי לכך בחפץ לב. הוא עלה על הבימה לפני קריאת התורה, והחל לתאר ברבים את מצבי, וקרא לכל המתפללים לקבל על עצמם שלא לשוחח בעת התפילה מ”אדון עולם” עד “אדון עולם”, ובזכות זה ישלח השי”ת רפואה שלימה למחלתי.

“ואכן קריאתו נענתה אצל קהל המתפללים. ביום שלישי שלאחר מכן עלה הגבאי לביתי לבקרני, והגיש לי דף עם שמונים חתימות של מתפללי בית המדרש, אשר חתמו בכתב ידם שהם מתחייבים להיזהר לא לשוחח דברים בטלים בכל זמן התפילה מתחילתה ועד סופה, אף לא בעת מכירת העליות… והדבר ייזקף לזכותי שאזכה לרפואה שלימה.

“בשבת שלאחר מכן שרר שקט מוחלט בביהמ”ד בכל עת התפילה, וכך המשיך הדבר והאנשים מחזיקים בהתחייבותם ב”ה. בינתיים התחלתי לעבור טיפולי כימותרפיה, ומצב מחלתי התחיל להשתפר באופן מדהים…הרופא התקשר אלי מיד, ואמר לי בהפתעה מהולה בהתרגשות שהדבר בלתי נתפס במוחו, וע”פ מדעי הרפואה אין הוא יכול להסביר בשום פנים ואופן עובדה מדהימה זו. בדרך כלל יורדים המספרים רק כמה אלפים בתקופה קצרה כזאת, וכאן הם ירדו בכמעט 30,000!!!. כמו כן מצאו שהגידול כבר התחיל להיעלם באופן ניכר, מעבר למצופה, והדבר נותן הרבה תקוה שאוכל להירפא ממחלתי ע”י טיפולי ההמשך בעז”ה.

“המשכתי לעבור את הטיפולים, ולאחר 12 שבועות ערכו בדיקת מעקב נוספת. ושוב, הרופא מתקשר אלי בהתפעלות ומבשר לי שהמספרים עומדים כבר מתחת ל-300! הם אף פעם לא ראו דברים כאלו, וכל עובדי המחלקה בבית החולים יודעים לספר על המקרה שלי ועל הנס הגדול שראו אצלי.

“אני בטוח בלי שום ספק שזכות זה של שתיקה בשעת התפילה היא שעמדה לי עד עתה, ועומדת לי בהווה וכן בעתיד בעז”ה, ורק הודות לכך המספרים יורדים ומצבי משתפר מיום ליום ב”ה. לפני ראש השנה האחרון כתבתי מכתב מרגש לכל ידידיי בבית המדרש, ובו הודיתי להם מקרב לבי על המאמצים וההשתדלויות שעשו בעבורי, וביקשתי מהם שימשיכו הלאה להיזהר ולהקפיד על דבר חשוב ונשגב זה, ובזכות זה ישמע השי”ת לתפילותיי לשלוח לי רפואה שלימה מן השמים, ואצא מזה לגמרי בעז”ה.

נזכה לחזק ולהתחזק שלא לדבר בתפילה ובקריאת התורה!

בברכת "משנכנס אדר מרבין בשמחה"

שבת שלום לכל בית הישיבה