גירסא להדפסה

כולנו חשים באוויר את חג החירות הקרב ובא, וב"ה לאחר תקופה של סגרים ואווירה שכל כולה 'קורונה', מרגישים התחלה של יציאה מהמצרים שנדחקנו בגלל המגפה וכולנו תפילה שבע"ה חג הפסח השנה יהיה מרומם ומשמח יותר מתוך הרגשת חירות אמיתית.

חכמינו ז"ל קבעו דרכים רוחניות להתכונן לחג הפסח ובראשיתן עם ההכרזה ש'שלושים יום קודם הפסח דורשים בהלכות הפסח'. לימוד הלכות הפסח מכניס אותנו לאווירה ולהכנות לקראת החג ונשות ישראל מאז ומעולם דאגו לכך שהבית יתחדש ויתקדש ויהיה מוכשר למהדרין ונקי מכל חשש. כמובן שגם הגברים משתתפים באחריות זו, אבל אם היינו סומכים רק על הגברים שהבית יהיה כשר לפסח, היינו נכנסים לספק חמץ…

השבת הקרובה, פרשת "ויקהל-פקודי", תורמת גם היא להרגשת הפסח הקרב ובא, בזה שקוראים בו את פרשת 'החודש' (שמות פרק י"ב) "החודש הזה לכם ראש חודשים", שבו ניתנה לעם ישראל מצוות הפסח. קריאה בפרשת החודש, האחרונה בארבע הפרשיות שתקנו חז"ל לקרוא בחודש אדר, נעשית בשבת שלפני ראש חודש ניסן ובה תזכורת על הקרבת קרבן פסח – "החודש הזה לכם" – 'לכם' אותיות 'מלך' הוא, וממנו יוצאים שאר מועדי ישראל.

הדבר מאוד מעניין, שקריאת פרשת 'החודש' יוצאת כמעט תמיד בפרשת 'פקודי', שם מופיע בשני פסוקים תאריך ציווי הקמת המשכן ובפסוק נוסף תיאור שאכן הוקם בתאריך זה המשכן –

"וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה … בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד".

ואכן בהמשך, התורה מספרת על הביצוע –

"וַיְהִ֞י בַּחֹ֧דֶשׁ הָרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁ֥נָה הַשֵּׁנִ֖ית בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן".

במאמרנו "השילוב הראוי" (תשע"ד) התייחסנו לכך שפסוק זה מופיע בסיומו של ספר שמות כבדרך אגב, תאריך שלכאורה לא ברורה לנו חשיבותו ושאלנו – האם התורה רוצה רק ליידע אותנו בתאריך כרונולוגי כדי שנדע מתי הוקם המשכן? האם יש משמעות לכך שהמשכן הוקם כבר בשנה השניה לצאתם ממצרים? ואם המשכן היה מוקם בחודש אחר או בשנה אחרת, האם הייתה לכך משמעות אחרת? והבאנו שם את התשובה הנפלאה והמעמיקה של הראי"ה קוק זצ"ל, אשר לא ראה בציון תאריך הקמת המשכן רק אינפורמציה להשכלה כללית והרי ידוע לנו שלא תיתכן בתורה אמירה סתמית ח"ו, ולכן במסגרת היגדיו לפני 102 שנים, בשנת תרע"ב, כתב הרב זצ"ל בלוח "ארץ הצבי" היגד, המגלה לנו את כוונת הכתוב. וכך כותב הרב קוק –

"משכן אל וחירות עולם יחדיו יעשו אביב עם".

 במאמרנו הפעם אנו רוצים להביא גישות נוספות לחשיבות התאריך הזה שלכן הוזכר בהקמת המשכן. מצאנו דברים חשובים במדרש אגדה (בובר שמות פרשת פקודי פרק מ' סימן י"ז), שלמעשה לחודש ניסן יש סגולה מיוחדת. ומהי סגולה זו? –

"שבו נתבשר אברהם אבינו ביצחק, ושבו יצאו ישראל ממצרים, ושבו נפקדו האימהות, וחודש שעתידין ישראל ליגאל בו".

אנו רואים, שבחודש ניסן התרחשה הלידה ששינתה את פני ההיסטוריה היהודית והעולם כולו, בתאריך זה נולד יצחק לאחר שנות עקרות ארוכות ומאז המשיכו הישועות והנסים. על כן החודש הזה שבו הוקם המשכן, משתלב בשרשרת אירועים שקרו בחודש זה לעמנו ושיש בו סגולה מיוחדת. המדרש ממשיך ומונה, מדוע צוין באופן מיוחד תאריך הקמת  המשכן בחודש ניסן. לדברי המדרש, תאריך זה היה לאחר שבעה ימים של נסיונות חוזרים ונשנים של משה רבנו להקים את המשכן בעצמו ולכן ביום השמיני שהיה ראש חודש ניסן סוף סוף הצליח להקים את המשכן ולמעשה הקב"ה הקים את המשכן יחד עמו, כפי שרש"י וחז"ל מדייקים במילה 'הוקם' ולא 'הקים'. וזה לשון המדרש (שם) –

"ואמרו רבותינו ז"ל שבעת ימי המלואים היו קודם ראש חודש ניסן, שבעשרים ושנים באדר התחילו להקים המשכן, והיה משה רבינו ע"ה מעמידו בכל יום ומפרקו כל שבעה, ביום השמיני שהוא ראש חדש ניסן העמידו ולא פירקו".

יום הקמת המשכן נהפך ליום טוב ממש ושמחה גדולה וכפי שציינו תאריך מיוחד זה של ר"ח ניסן מצטרף לשאר האירועים שקרו בחודש זה וכך מתאר המדרש את החגיגיות שבהקמת המשכן –

"ותנא אותו היום נטל [עשרה] עטרות, ראשון למעשה בראשית, ראשון לחדשים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת אש מן השמים, ראשון לשכון שכינה בישראל, ראשון לברך את ישראל, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לנשיאים, ראשון לאסור הבמות, וביום השמיני קרא למשה, וזה היה ראש חדש ניסן, ואותו היום היה שמחה יתירה לפני המקום כיום שנבראו בו שמים וארץ, כתיב הכא ויהי בחדש הראשון, וכתיב התם ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד (בראשית א' ה')".

דברי המדרש מתכתבים בצורה נפלאה עם דבריו המיוחדים של רש"ר הירש (שמות מ', ב'), שאין התאריכים ביהדות באים לתאר את המאורע האסטרונומי בלבד, אלא באים לציין דברים בעלי משמעות ותוכן והתחדשות בתחום החברה האנושית כלשונו –

"…העניין מתבאר אם נזכור את משמעותם של ראשי – חדשים ביהדות…הם אינם ימי חג המציינים את המאורע הקוסמי – האסטרונומי, אלא הם מראים לנו באותו מאורע טבעי רק דוגמה ומעוררים אותנו להעמיד ולקיים "ראשי – חדשים", התחדשויות – בתחום החברה האנושית. עם הקמתו של משכן אהל מועד יתחיל כבוד ה' לשכון בארץ בתוך עם ישראל, ובכך יתחיל בישראל ה"מועד", ההתחברות של ישראל עם ה"שמש" שלו, הארתו באור ה'. דבר זה יחול ביום ראש – חודש הראשון, כלומר באותו יום ראש – חודש שהוא תחילת השנה היהודית".

תאריך הקמת המשכן מציין את תחילתה של התחדשות ובשורה של העם היהודי ושל השראת השכינה בתוך עם ישראל ומכאן התחדשות עצומה קודם כל לעם ישראל עצמו ואח"כ ומתוך כך לעולם כולו, כפי שממשיך וכותב הרש"ר הירש –

"והרי היה זה אותו ראש – חודש, אשר הביא לראשונה את הבשורה על ה"התחדשות" התמידית והמיידית בישראל, ובאמצעות ישראל – לכל באי עולם. ראש – החודש של התקומה הלאומית היה גם ראש – החודש של השראת השכינה, של קיום הבטחת "ושכנתי בתוכם", שרק בו הגיעה הגאולה הלאומית לכלל השלמתה".

אופן ציון התאריך בתורה מלמד, שאין באים לציין מאורע טבעי קוסמי, אלא בעל תוכן רוחני, וזה לשונו –

"לפיכך: "ביום – החדש הראשון" – די היה בכך כדי לציין את יום אחד בניסן; בא הכתוב ומוסיף: "באחד לחדש" – כדי להרחיק מיום זה, החשוב שבין כל ימי אחד – בניסן, כל ריח של חג – טבע אלילי. לא מפני שביום זה חל ראש – חודש לפי כללי האסטרונומיה, אלא מפני שבעקבות ראש – חודש זה מונים בני ישראל את יום – החודש הראשון שלהם – נבחר יום זה להקמת המשכן".

לסיום, נביא את דיוקו של רש"ר הירש על המילה 'הוקם' – בלשון עבר, ללמדנו שלאחר מספר הקמות ופירוקים, כשהוקם המשכן בראש חודש ניסן, היתה לכך משמעות נרחבת גם לעתיד –

"…מכאן ש"הוקם המשכן", הקמתו באחד בניסן היתה סופית ונועדה לאורך ימים. כלום היה זה רמז אף לגבי המקדש, רמז המורה על עתידו: שייבנה שבע פעמים, ושבע פעמים – או יחליף את מקומו או ייחרב, – עד שיקוים דבר הנביא: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית – ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל – הגוים והלכו עמים רבים וגו' כי מציון תצא תורה ודבר – ה' מירושלם ושפט וגו' וכתתו וגו' לא – ישא גוי אל – גוי חרב ולא – ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב, ב – ד)? אין לנו אלא להביע השערה זו בדרך שאלה ולהצביע על כך, כי מבחינה היסטורית עברו על המקדש שבעה גלגולי בנייה: במדבר, גלגל, שילה, נוב, גבעון, בית ראשון, בית שני – שכולם נסתיימו בחורבן, עד אשר באחרית הימים יקום ויעמוד לעד הבנין השמיני שאנחנו מצפים לו במהרה בימינו".

בעת הקמת המשכן התפלל משה, על פי המדרש המובא ברש"י (ל"ט, מ"ג):

"ויברך אותם משה – אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, (תהלים צ יז) ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו וגו', והוא אחד מאחד עשר מזמורים שבתפלה למשה".

בתפילה לישועה ולגאולה בחודש ניסן השנה – "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל", אכי"ר!

שבת שלום וחודש טוב לכל בית הישיבה!